גבירתי התקשרה אלי ממש כמה דקות אחרי שהתעוררתי ובדיוק כשהכנתי לעצמי קפה. היא שאלה אם כבר קמתי ואמרתי לה שאני מכינה קפה והיא אמרה "תכיני גם לי" וחשבתי שהיא מתכוונת ברצינות שהיא באה והתרגשתי ושאלתי אותה "את באה לכאן?" והיא אמרה "את רוצה שאני אבוא?" ועוד יותר התרגשתי ואמרתי לה "כן גבירתי כן" והיא המשיכה לשאול "את תשרתי אותי יפה שם?" ואני אמרתי "כן גבירתי" ואז היא אמרה "טוב אני אזכור את זה לפעם אחרת כי אני כבר בדרך לעבודה" ואז הצטערתי שהיא לא תבוא כי באמת כבר ציפיתי והיא אמרה "משרתת אני אחשוב עליך כשאני אכין לעצמי קפה שם" ואמרתי לה תודה.
היא שאלה איך היה החג ואיך היה הטיול שלי עם אמא שלי וסיפרתי לה הכל והיא אמרה שזה נשמע ממש נחמד חוץ מזה שהיו המון אנשים ושאלתי אותה איך היה לה ורציתי לשאול מה אמרו על הלק ששמתי לה אבל לא שאלתי את זה. היא אמרה שהיה נהדר ושהיה המון אוכל והיה שמח ואז היא אמרה "משרתת" בקול כזה רציני ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "נגמרו החגים חזרנו לשיגרה" והרגשתי פתאום שהיא רוצה להגיד משהו חשוב ואז היא אמרה "אני רוצה שתבואי לנקות היום את הבית ואם תספיקי תכיני רשימת קניות של כל מה שחסר בבית" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אני אולי אגיע מאוחר מהרגיל היום כי בטח תהיה הרבה עבודה אחרי החופש. אני סומכת עליך" ואני אמרתי לה שוב "כן גבירתי" והיא אמרה שהיא הגיעה לעבודה ואמרתי לה "תודה גבירתי שאת סומכת עלי ככה".
נכנסתי להתקלח אבל התקלחתי מהר כי לא רציתי לבזבז זמן ואז התארגנתי והכנתי את התיק ונסעתי לבית של גבירתי. הגעתי לשם והתחלתי ישר לסדר הכל ולרחוץ כלים ולנקות את הבית. ניקיתי ממש טוב ויסודי את הכל והחלפתי את המצעים שלה וגם את המגבות והשתדלתי לעשות הכל מהר כדי להספיק אפילו שבאתי די מוקדם ואפילו שהיא אמרה שהיא בטח תאחר אבל לא רציתי שהיא תבוא ואני עוד אהיה באמצע. חשבתי אולי שאני אספיק לבשל משהו או להכין לגבירתי אמבטיה או משהו מפנק אחר אבל קודם כל ניקיתי וסידרתי כי זה יותר חשוב. אחרי הצהריים נזכרתי שלא אכלתי ובאמת הייתי רעבה ואני יודעת שגבירתי מרשה לי לאכול שם ואפילו כועסת כשאני לא אוכלת אבל רציתי להתקשר אליה ולספר לה שאני מתקדמת יפה בנקיון ושאני רוצה לאכול ולשאול אם היא מרשה לי עכשיו. מצד שני פחדתי להפריע לה בעבודה כי היא בטח עסוקה אז לא התקשרתי וסתם חיממתי משהו מההקפאה ואכלתי מהר וישר אחרי זה ניקיתי הכל. המשכתי לסדר ולנקות את הבית ואז ניסיתי להכין את הרשימה לקניות וזאת פעם ראשונה שגבירתי ביקשה ממני לעשות את זה. בדקתי בכל הארונות ובמקרר מה חסר וניסיתי להיזכר מה אני תמיד קונה כי לא רציתי לשכוח כלום. אחרי שהכנתי את הרשימה בדקתי שוב לראות אם אולי יש משהו שלא רשמתי שם ובדקתי אפילו באמבטיה את הסבון והשמפו והמרכך ואפילו את המשחת שיניים לראות אם יש מספיק. הכנתי את הרשימה ולא ידעתי אם כבר לרדת לקנות או לחכות שגבירתי תבוא ותיתן לי כסף כי יכולתי לקנות מהכסף שלי והיא תחזיר לי אבל חשבתי שאולי היא רוצה לבדוק אם הרשימה שלי בסדר ולא שכחתי כלום. בדיוק כשחשבתי על זה היא התקשרה ושאלה מה אני עושה וסיפרתי לה שסיימתי לנקות והכנתי את הרשימה ושאלתי אותה אם ללכת לקנות והיא אמרה שהיא כבר בדרך הביתה ושאני אחכה לה. לא היה כל כך מאוחר כמו שהיא אמרה בהתחלה ושמחתי שהספקתי לסיים הכל. בדקתי מהר שוב שכל הבית מסודר ונקי כי הסיוט שלי ולפעמים יש לי ממש חלומות כאלה בלילה זה שהיא באה ובודקת איך ניקיתי ופתאום מגלה ששכחתי משהו ממש חשוב כמו שלא ניקיתי בכלל את האמבטיה או השירותים או שהיא באה והמיטה שלה לא מסודרת בכלל. בדקתי טוב שהכל בסדר ואז כבר שמעתי אותה מחוץ לדלת ופתחתי לה והיא אמרה "היי" כאילו היא מופתעת לראות אותי שם אבל אולי זה היה כי היא לא חשבה שאני אפתח לה את הדלת עוד לפני שהיא תדפוק.
לקחתי לה את התיק וחיבקתי אותה והיא ליטפה לי את השיער ושאלה שוב אם עשיתי את כל מה שהייתי צריכה לעשות ואני אמרתי לה "כן גבירתי את רוצה לבדוק?" והיא אמרה "לא. אני סומכת עליך" אבל אני עדיין לא הרגשתי מספיק בטוחה ואמרתי לה "גבירתי בבקשה תבדקי אם עשיתי הכל כמו שצריך" והיא אמרה "טוב" ועשתה סיבוב בבית ואני הלכתי אחריה בשקט ובמתח והיא הסתכלה על כל הדברים ובדקה שהכל נקי והכל במקום ואז היא אמרה לי "יפה מאוד משרתת" ואני אמרתי לה "תודה גבירתי". כבר היינו בסלון אז היא התישבה על הספה ואמרה לי שהיה לה יום מאוד עמוס וכמה טוב להיות ככה בבית ואני התכופפתי ופתחתי לה את הנעליים והורדתי לה אותן והיא אמרה "תביאי לי סיגריה וקפה ותביאי גם את הרשימה שהכנת" ואני הלכתי לשים את הנעליים במקום והבאתי לה סיגריות ומאפרה ואת הרשימה והרתחתי מים לקפה ועשיתי הכל מהר ובשקט כדי לא להפריע לה לנוח. היא לקחה את הרשימה והסתכלה והמים רתחו אז הלכתי להכין את הקפה וכשחזרתי היא אמרה לי להוסיף לרשימה עוד כמה דברים שאני אבשל מחר וממש התרגשתי שהיא תיתן לי לבשל למרות שלא ידעתי איך. שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אעשה את הקניות היום והיא הסתכלה על השעון ואמרה "כן זה רעיון טוב. קחי כסף מהארנק שלי ולכי עכשיו" ואני אמרתי "כן גבירתי" ויצאתי.
עשיתי את הקניות מהר וכשהייתי בקופה התחילו לדבר שם על פיגוע שהיה ואני רק הקשבתי לכל האנשים ולא רציתי להתחיל ממש לדבר איתם ולשאול כי במצבים כאלה אני מרגישה קטנה כזאת ומתביישת להתחבר עם אנשים למרות שבארץ כולם פתאום נהיים חברים של כולם כשקורה משהו כזה. אחרי ששילמתי בקופה חשבתי שבגלל שאין הרבה דברים אני יכולה לסחוב הכל עד הבית וככה הלכתי עם ארבע שקיות והן ממש קרעו לי את האצבעות ומדי פעם הייתי צריכה להניח אותן על המדרכה ולנוח. כשהגעתי דפקתי בדלת אבל גבירתי לא פתחה ואחרי שחיכיתי דפקתי שוב אבל שוב היא לא פתחה ולא לקחתי מפתח כי חשבתי שהיא ממילא בבית אבל עכשיו התחלתי לדאוג מה אני אעשה כי אולי היא הלכה או נרדמה ולא רציתי להעיר אותה. כל הזמן האור במדרגות נכבה ואני הדלקתי אותו שוב ובסוף החלטתי לצלצל בפעמון ואפילו אם זה יעיר אותה אני אתנצל ואני אהיה מוכנה שהיא תכעס אבל גם כשצילצלתי היא לא פתחה ואז התחלתי ממש לדאוג שאולי קרה לה משהו ופשוט עמדתי שם ולא ידעתי מה לעשות ושוב האור נכבה והדלקתי אותו וחשבתי שכבר מרוב הרעש מישהו מהשכנים יצא ויתחיל לשאול מה קורה וככה פשוט עמדתי שם כמה דקות עד שפתאום גבירתי פתחה את הדלת והיתה עטופה במגבת והשיער שלה רטוב והרגשתי ממש טיפשה שהוצאתי אותה ככה מהמקלחת. היא אמרה לי "מה לא לקחת מפתח?" ואני אמרתי "לא גבירתי אני מצטערת" והיא משכה אותי פנימה ביד ממש בכוח וסגרה את הדלת והשקיות עוד היו בחוץ והיא אמרה לי "אף פעם אל תקראי לי גבירתי ככה במדרגות את מבינה?" ואני התחלתי להגיד לה "סליחה אני מצטערת" והיא עזבה לי את היד ואמרה תכניסי את הדברים ותסדרי אותם ואני פתחתי שוב את הדלת והכנסתי את השקיות ואז היא הסתכלה עלי ואמרה "מה סחבת את הכל ככה כל הדרך?" ואני אמרתי "כן גבירתי" ובלי לשלוט על זה התחלתי פתאום לבכות.
היא לקחה את השקיות שהנחתי במטבח והתחילה לסדר את הדברים ואני אמרתי לה "לא. אני אסדר" והיא אמרה לי "קודם כל תרגעי ותפסיקי לבכות" ואני ניגבתי את הפנים עם היד והלכתי לשקיות והתחלתי לסדר יחד איתה וממש רציתי שהיא תשב ולא תסדר אבל היא המשיכה ככה ועוד היתה רטובה מהמקלחת ואני כל הזמן המשכתי להגיד "סליחה גבירתי". אחרי שסידרנו את הכל היא אמרה לי "תמיד תיקחי איתך מפתח" ואני אמרתי "כן גבירתי אני מצטערת שכחתי" והיא אמרה "ואל תסחבי את הכל ככה. אמרתי לך לעשות משלוח נכון?" ואמרתי "כן גבירתי" ואז היא לקחה את הידיים שלי והסתכלה ועוד היו לי סימנים אדומים כאלה באצבעות מזה שסחבתי את השקיות כל הדרך והיא לחצה על זה ואמרה "תראי מה עשית לעצמך" ואני הסתכלתי על הידיים שלי וחשבתי שלא אכפת לי שיכאב לי ככה בשבילה אבל רק חבל לי שהכעסתי אותה כל כך ושהוצאתי אותה מהמקלחת ואז היא שוב לחצה על האצבעות שלי ואמרה "כואב?" ואני אמרתי "קצת" ואז היא אמרה לי "לכי תשטפי את הפנים" ואני הלכתי לאמבטיה וכשהייתי שם ושטפתי את הפנים והדמעות ומהזיעה הסתכלתי על עצמי במראה וחשבתי איך אני לפעמים יכולה להיות כזאת טיפשה ולעשות שטות אחרי שטות והסתכלתי על הידיים שלי שעוד היו אדומות ואז נתתי לעצמי סטירה ואחר כך עוד אחת עם היד השניה ושטפתי שוב את הפנים ואז ראיתי במראה שגבירתי עומדת מאחורי והיא כבר היתה לבושה והיא הסתכלה אבל היא לא אמרה כלום ואני הסתובבתי מהר אליה ואז היא אמרה "תנגבי את עצמך" ואני לקחתי את המגבת וניגבתי את הפנים. כשיצאתי משם חיפשתי אותה והיא ישבה בסלון והדליקה טלויזיה ודיברו שם בחדשות על הפיגוע שהיה והיא אמרה לי "היה פיגוע" ואני אמרתי לה "כן דיברו על זה בסופר" והיא שאלה "למה לא אמרת לי?" וחשבתי שוב על כל הקטע של איך שהגעתי ולא היה לי מפתח ואיך זה נגרר לזה שאני בכיתי והיא כעסה עלי והפיגוע בכלל ברח לי מהראש ובאמת לא סיפרתי לה ואמרתי "אני מצטערת גבירתי" והיא אמרה "בואי שבי" ואני ישבתי על הרצפה והסתכלנו וזה היה נראה נורא עם כל האנשים שסיפרו שם על זה.
ככה ישבנו אולי שעה והרגשתי מאובנת וקפואה כזאת ולא יכולתי לדבר או לזוז וגם גבירתי לא אמרה לי כלום. ואז כשהיתה הפסקה לפרסומות בטלויזיה היא אמרה לי "אולי תכיני לנו משהו לאכול" ולא היה לי תאבון אז לא ידעתי אם אני אכין גם לי אבל קמתי להכין לה ושאלתי אותה מה היא רוצה והיא אמרה לי להכין חביתה עם בצל ולחתוך ירקות בצד ולפני שהלכתי למטבח שאלתי אותה "גבירתי את כועסת עלי?" והיא אמרה לי לבוא קרוב אליה ואני באתי וירדתי על הברכיים והלב שלי דפק חזק והיא אמרה "לפעמים את עושה דברים שמשגעים אותי" ואני אמרתי "אני מצטערת על זה גבירתי זה לא בכוונה" והיא אמרה "אני יודעת שזה לא בכוונה אבל בהרבה מקרים בחיים הכוונה פחות חשובה והתוצאה כן חשובה" ואני הורדתי את הראש ואמרתי "אני מבינה גבירתי ואני מבקשת סליחה" והיא משכה את הפנים שלי למעלה ואמרה "את יקרה לי. אני לא אוהבת שאת פוגעת בעצמך" ואני אמרתי לה "תודה גבירתי" ואז היא ליטפה לי את הראש ואמרה "טוב. קדימה לכי תכיני אוכל" ואני הלכתי למטבח וכבר חייכתי והייתי קצת יותר רגועה למרות שגבירתי המשיכה לראות טלויזיה ויכולתי לשמוע מהמטבח את כל החדשות עם הפיגוע והכל וזה היה עצוב נורא.
כשהאוכל היה מוכן הבאתי לה אותו לסלון והיא שאלה איפה הצלחת שלי ואמרתי לה שאני לא רעבה ופחדתי שהיא תכעס שוב שאני לא אוכלת אבל היא רק אמרה "טוב" ואני אמרתי שוב "לא הכנתי לי כי אני לא רעבה גבירתי זה בסדר?" והיא אמרה "אם את לא רעבה אז זה בסדר" והתחילה לאכול ואני לא ידעתי אם לשבת או ללכת למטבח לסדר שם ואז נזכרתי לשאול אם היא רוצה לשתות משהו והיא אמרה "רק כוס מים" והלכתי להביא לה ואז הלכתי לשטוף את הכלים ולסדר את המטבח.
כשסיימתי חזרתי לסלון והיא כבר סיימה לאכול ושאלתי אם אפשר לקחת את הצלחת שלה והיא אמרה "כן תודה" וכל הזמן החליפה ערוצים בטלויזיה. שטפתי את הכלים שלה ואז שאלתי אותה אם היא צריכה משהו כמו מסג' או משהו אחר והיא אמרה "לא" ואחרי כמה שניות אמרה "אולי כדאי שתלכי הביתה עכשיו" ואני לא רציתי ללכת כי רציתי להיות איתה גם כשהיא עצובה ואין לה מצב רוח אבל לא אמרתי לה את זה והלכתי לארגן את התיק שלי וכשעמדתי בדלת היא קמה ובאה אלי ואמרה "נדבר מחר" ואני כל כך רציתי להיות קרובה אליה באותו רגע ולא התאפקתי ושאלתי "גבירתי אני יכולה לקבל חיבוק?" והיא משכה אותי אליה וחיבקה אותי חזק ואמרה לי "תשמרי על עצמך ילדה בסדר? אני דואגת לך" ואני כמעט בכיתי אבל רק אמרתי לה "תודה גבירתי אני אוהבת אותך" והיא ליטפה לי את הראש ואז הלכתי.
בדרך הביתה כל הזמן רצו לי בראש מחשבות גם על הפיגוע וגם על זה שגבירתי כעסה עלי היום אבל גם איך שהיא אמרה שהיא דואגת לי ונראתה כזאת בלי מצב רוח ובקושי התאפקתי לא לבכות ורק כשהגעתי הביתה אמרתי לאמא שלי שאני מזיעה ואני נכנסת להתקלח ושם עם המים ירדו לי גם כל הדמעות שהחזקתי כל הדרך ובכיתי ממש חזק וקיויתי שאמא שלי לא שומעת מבחוץ ולא תתחיל לשאול מה קרה או תחשוב שרע לי אצל גבירתי. אחר כך ישבתי עם אמא שלי וראינו עוד קצת טלויזיה בסלון והתחלנו לראות סרט אבל נרדמתי באמצע והתעוררתי כשאמא שלי נתנה לי נשיקה במצח ואמרה לי שאם אני נרדמת אולי כדאי שאני אלך למיטה ובקושי קמתי משם והלכתי כאילו עוד מתוך שינה והמשכתי לישון עד הבוקר.
לפני 19 שנים. 3 בנובמבר 2005 בשעה 6:35
