חלום מתגשם

בבוקר קמתי ואמא שלי ישבה עם הקפה והעיתון בסלון ואני הכנתי לעצמי קפה והלכתי לשתות בחדר ואחרי כמה זמן יצאתי ואמא שלי עוד היתה בסלון וקראה עיתונים והיה כבר מאוחר יחסית ושאלתי אותה אם היא לא הולכת לעבודה והיא אמרה שהיא עוד לא יודעת ואין לה כוח ואולי היא תיקח יום חופש ואז היא שאלה אם אני עובדת היום ואמרתי לה שלא נראה לי והיא שאלה אם אני עם אבא היום ואמרתי לה שאני לא יודעת והיא כאילו ניסתה לברר אם אני פנויה אבל במקום לשאול ישר היא שאלה מסביב ככה ואני רציתי לשבת בחדר אבל הרגשתי לא נעים וגם ככה הרגשתי כאילו אני לא לבד ואני לא יכולה להיות חופשיה והלכתי לסלון אבל גם שם לא היה לי מה לעשות וככה הייתי עצבנית כזאת וחסרת סבלנות ואז אמא שלי אמרה "נראה לי שאני לא אלך היום" והתקשרה להודיע בעבודה שלה שהיא לא באה וחשבתי שהיא תציע לי לעשות משהו אבל היא המשיכה לשבת שם ולקרוא עיתונים ובסוף לא יכולתי לסבול את זה ואמרתי לה בעצמי "את רוצה לצאת?" והיא שאלה "את מתכוונת שתינו?" ואני אמרתי "כן ברור" וחשבתי איך היא שוב כאילו מתביישת להיות ישירה ואני צריכה להגיד הכל והיא אמרה שכן ושאלה לאן אני רוצה ללכת ולא ידעתי להגיד לה.

הלכנו בסוף לקניון והסתכלנו על בגדים ותכשיטים אבל לא קנינו כלום ובאמת ניסיתי להיות קרובה אליה ולדבר איתה והיא נראתה לי קצת עצובה כזאת. אחר כך ישבנו בבית קפה לאכול צהריים ואז היא פתאום התחילה להגיד לי שהיא יודעת שבטח קשה לי עם זה שאין לנו הרבה כסף והיא לא יכולה לקנות לי מתנות כל הזמן ולקחת אותי למסעדות כמו אבא ושאלה אם יש משהו שחסר לי ואמרתי לה שהיא מדברת שטויות וששום דבר לא חסר לי ושטוב לי בחיים והיא ליטפה אותי בראש ככה ואני לא ברחתי מהיד שלה אפילו שזה כמעט אוטומטי אצלי כשהיא באה ללטף או לחבק אותי והיא אמרה שאני מלאך ואמרתי לה שאני לא רציתי שכל התקופה הזאת שאבא פה תהיה כזאת מסובכת וכל הזמן כולם ירגישו לא נעים אחד מהשני והיא אמרה שאני כבר גדולה ואי אפשר להסתיר ממני ואני יודעת שהמצב לא פשוט אבל אני מתמודדת איתו ממש יפה ובצורה בוגרת והבטן שלי התהפכה כי בכל הזמן הזה אני מרגישה בדיוק ההיפך שאני לא יודעת להתמודד עם כל זה ואני הולכת לאיבוד בין כל המחשבות האלה ורק מחפשת משהו שירגיע אותי ויהיה מסודר כמו שאני אוהבת.

המשכנו להסתובב בקניון והסתכלנו על בגדים ואמא שלי כמעט קנתה לי משהו אבל אני התעקשתי שאני לא צריכה שהיא סתם תוציא כסף ואמרתי לה שאני לא צריכה מתנות עכשיו ושכל מה שאני צריכה זה לא להרגיש בלחץ כל הזמן והיא שאלה למה אני מרגישה בלחץ ואמרתי לה שאני לא יודעת איך לחלק את הזמן ושאם אני עם אבא אני מרגישה לא נעים שהיא נשארת לבד ואם אני בבית אני מרגישה לא נעים שאבא פה ואני לא נפגשת איתו והיא חיבקה אותי ואמרה שזה לא צריך להיות ככה ושאני צריכה לבחור איפה ועם מי להיות וכולם צריכים לכבד את הבחירה שלי ואני חשבתי בלב שאולי מה שאני הכי רוצה זה להיות עם גבירתי בכלל ושכולם יכבדו את זה ושכולם ידעו שאני המשרתת שלה ואני שייכת לה ואני עושה כל מה שהיא מבקשת אבל אני יודעת שזה לא יקרה כי אני בחיים לא אוכל להגיד להם שאני משרתת והם בחיים לא יכבדו את זה אפילו שזאת בחירה שלי לגמרי.

אחרי הקניון עברנו גם אצל סבתא שלי וישבנו אצלה ושתינו עוד קפה וסבתא שלי שאלה על אבא שלי ואני חושבת שהיא אוהבת אותו וקצת אולי כועסת על אמא שלי שהיא כאילו איבדה אותו בזה שהם התגרשו כי היא כל הזמן אומרת כל מיני דברים קטנים כאלה כאילו קצת לפגוע באמא שלי ולהציק לה על זה ומתפעלת מזה שיש לו עבודה כזאת בחו"ל ומשלמים לו גם כשהוא כאן על מכונית ועל הטיסות וזה הפריע לי כי אחרי כל היום הזה דווקא פתאום הרגשתי שאני מבינה את אמא שלי וכמה שקשה לה והיא לא צריכה עכשיו גם שאמא שלה תציק לה עם זה כי היא צריכה לתמוך בה ולא להגיד לה כל הזמן שכאילו היא עשתה טעויות בכל החיים שלה. בסוף נמאס לי מזה אפילו שלא ממש היה שם ריב או משהו ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה שנלך הביתה והיא שאלה אם אני ממהרת ואמרתי לה שלא ושנהיה יחד בבית וסבתא שלי שאלה אם אנחנו לא רוצות ארוחת ערב ואני אמרתי שאני לא רעבה ובאמת הלכנו. רציתי לשאול את אמא שלי אם גם היא מרגישה ככה כמו שסבתא שלי אומרת שהיא עשתה טעות אבל לא שאלתי כי זה לא במקום ואני לא רוצה להעליב אותה עם זה ואני רוצה שהיא תרגיש נוח עם מה שהיא בחרה כמו שהיא אמרה שאני צריכה להרגיש נוח עם מה שאני בוחרת בחיים בלי שיציקו לה כל הזמן מסביב ויתנו לה הרגשה שהיא טועה ושהיא היתה צריכה לעשות משהו אחר.

אמא שלי התקלחה ואני כתבתי קצת ביומן רק בשביל לזכור ואחרי זה אני הלכתי להתקלח ואמא שלי בינתיים הכינה לנו ארוחת ערב ואכלנו יחד ואחר כך אמרתי לה שאני שוטפת כלים ושהיא תנוח והיא הלכה לסלון ואני שטפתי וניקיתי יפה את המטבח ואחר כך המשכנו לשבת בסלון וראינו טלויזיה וצחקנו קצת וכל פעם הסתכלתי אם היא באמת צוחקת ונהנית ולא חושבת כמוני על כל מה שהיה וכל פעם שהיא צחקה נורא שמחתי. באמצע אבא שלי התקשר ושאל מה שלומי ומה אני עושה ואמר גם שהחברה שלי ממש חמודה ושהיה מאוד נחמד בפיקניק ואמרתי לו שגם לי היה מאוד נחמד וגם טלי אמרה את זה והוא שמח לשמוע ואז שאלתי אותו אם הוא רוצה לדבר עם אמא קצת וראיתי שאמא שלי היתה מופתעת מזה אבל החלטתי שאני אולי צריכה להיות יותר יוזמת ולהגיד מה שאני חושבת. הוא אמר שאם היא רוצה ואני שאלתי אותה אם היא רוצה לדבר איתו והיא עשתה פרצוף כזה של "לא יודעת" או "אין לי מה להגיד לו" ואז הרגשתי טיפשה כזאת שחשבתי שבגלל שאני אחליט אז הם פתאום ידברו והכל יהיה בסדר והרגשתי כאילו אני משדכת ביניהם וויתרתי על הכל ואמרתי לו שנדבר מחר ואחר כך כשהלכתי לישון חשבתי על זה שזה באמת היה רעיון טיפשי ואני לא יכולה להכריח אותם וכל ההרגשה הזאת שאני כזאת בוגרת ומסתדרת עם מה שקורה נעלמה לי ופתאום מתחת לשמיכה הרגשתי שוב כמו ילדה קטנה שמנסה להגיד לגדולים מה לעשות והם רק בגלל הנימוס לא אומרים לה באמת את מה שהם חושבים עליה ורציתי לבכות אבל לא הצלחתי וסתם התקפלתי ככה במיטה וניסיתי לשכוח מכל המחשבות האלה ולהירגע ולהירדם אבל לקח לי עוד די הרבה זמן.