חלום מתגשם

קמתי בבוקר וניסיתי לחשוב מה יהיה היום. כל הימים האלה עושים אותי מתוחה כי אני לא יכולה לדעת מראש מה יקרה ועם מי אני אהיה ואיך יגמר היום וזה חסר לי הסדר הזה. ביום חמישי חשבתי שאני אהיה עם אבא שלי ויצא שהייתי אצל גבירתי והיה מדהים וביום שישי חשבתי שאני אהיה עם אבא שלי ובסוף הייתי עם אמא שלי וביום שבת אמא שלי רצתה להיות איתי ואני נסעתי עם אבא שלי לפיקניק וככה גם אתמול שאמא שלי פתאום נשארה בבית ויצא שהלכנו לקניון והיינו כל היום יחד וזה היה טוב ואולי הייתי צריכה את זה וגם היא אבל קשה לי עם זה שאני לא יודעת מראש מה יהיה ואז אני מרגישה שבזמן שאני עושה משהו אולי הייתי צריכה לעשות משהו אחר ולהיות במקום אחר ואני כל הזמן חושבת על כל האנשים האחרים.

התקשרתי לאבא שלי והוא ענה לי אבל אמר שהוא בישיבה ושהוא יחזור אלי אחר כך ואז ישבתי עם המחשב וכתבתי וסידרתי את החדר ואחר כך סתם עמדתי בחלון וחשבתי על דברים והתגעגעתי נורא לגבירתי ולאיך שאני נרגעת אצלה כשאני משרתת אותה ואפילו התגעגעתי לבית שלה ולדברים קטנים שיש בו ולמיטה שלי שם שאני מרגישה בה בטוחה כזאת ומוגנת. רציתי שגבירתי תתקשר אלי למרות שלא ידעתי אם אני אספר לה את כל מה שאני מרגישה כי אני סתם מדאיגה אותה וזה גם גורם לי להרגיש אחר כך מוזר כאילו אני מספרת לה דברים שלא צריכים לעניין אותה וסתם מערבת אותה בעניינים שלי ואחר כך היא חושבת אולי שהיא צריכה לוותר לי ולהקל עלי ואני לא רוצה את זה כי אני רוצה להיות משרתת טובה ושהיא לא תחשוב שאני חלשה כזאת ותפחד להעיר לי ולצעוק עלי כשאני לא בסדר ולבקש ממני כל דבר שהיא רוצה וצריכה. כתבתי עוד קצת במחשב וגם קראתי והכל שיעמם אותי וממש חיפשתי בכוח מה לעשות ואפילו הסתכלתי אם צריך לעשות כביסה או לשטוף כלים בבית למרות שאני אף פעם כמעט לא עושה את זה פה אבל גם לא היה צריך כי אמא שלי עשתה הכל כבר. חשבתי להציע לטלי לאכול צהריים יחד אבל לא רציתי ששוב יקרה מצב שאבא שלי ירצה להיפגש לצהריים ואני כבר אקבע משהו אז לא התקשרתי אליה ובסוף כבר השתגעתי משיעמום בבית אז יצאתי החוצה קצת להסתובב סתם בלי לדעת לאן וישבתי בגינה ליד הבית על ספסל והסתכלתי על הילדים משחקים שם עם האמהות וניסיתי לחשוב על דברים ולסדר את כל ההרגשות בראש ואפילו ניסיתי לחשוב על איזה שיר לכתוב כי תמיד רציתי לכתוב שיר כמו שאני קוראת לפעמים וכשקוראים אז זה נראה כל כך קל ויפה והכל מתחבר ככה אבל אני לא מצליחה לחשוב על מילים בצורה מספיק מתוחכמת בשביל לכתוב שיר וזה עוד יותר עיצבן אותי שאני רוצה את זה ולא מצליחה.

ככה ישבתי עד שנמאס לי וכבר היה צהריים וחשבתי למה אבא שלי לא מתקשר אלי אבל לא רציתי להציק לו כי אולי הוא עסוק בעבודה וגם גבירתי ככה ואני כמעט אף פעם לא מתקשרת אליה ולטלי לא התקשרתי כי חשבתי כל רגע שאבא שלי בכל זאת יתקשר ונלך לאכול יחד ובסוף כל המחשבות שיגעו אותי שוב וקמתי והתחלתי ללכת וסתם הסתובבתי ברחוב והסתכלתי על בגדים בחלונות ראווה והכל נראה לי מכוער כזה אבל ממילא לא הייתי קונה שום דבר כי סתם הלכתי בשביל להעביר את הזמן. חזרתי הביתה וישבתי עוד קצת עם המחשב וניסיתי לקרוא עיתון של שבת ולא הצלחתי להתרכז וחשבתי על הספר שגבירתי נתנה לי ושאולי הייתי יכולה לנצל את הזמן בשביל לקרוא אותו אבל הוא אצלה בבית ולא רציתי להתחיל ספר אחר ממה שיש אצלנו בבית כי אני מפחדת שאם אני אקרא שני ספרים ביחד אז דברים יתערבבו לי ואז אני לא אהנה מאף ספר. שכבתי במיטה לנוח אבל לא ישנתי ואז כבר ממש הייתי רעבה והחלטתי לאכול רק קצת כדי שאם בכל זאת אני אצא עם אבא שלי לאכול לא יצא שאני שוב אוכלת כמו חזירה והכנתי לעצמי טוסט וזה לא השביע אותי אבל החזקתי את עצמי בכוח ואמרתי לעצמי שממילא אני בימים האלה אוכלת המון ואולי זה טוב לאכול יום אחד רק טוסט ואולי אני ארזה קצת. ניסיתי גם לראות טלויזיה והשארתי אותה פתוחה למרות שלא ממש הסתכלתי ואפילו לא חיפשתי יותר מדי בכל הערוצים כי ידעתי כבר שאני לא אמצא כלום במיוחד בשעה כזאת שתמיד אין משהו מעניין לראות.

אחר כך שתיתי עוד קפה וככה עבר כל היום סתם עם ביזבוז זמן כזה שלא עשיתי כלום ולא דיברתי עם אף אחד וכל הזמן רק חשבתי איפה כל אחד ומה הוא עושה ובמיוחד חשבתי על גבירתי ואיך היא מסתדרת ומה היא עושה וחשבתי אם היא מנקה ומסדרת לבד וזה צבט לי בלב כי כל היום הזה סתם התבטלתי ויכולתי לעשות בשבילה דברים כמו שאני אוהבת והרגשתי פתאום כאילו היא באמת כבר לא רוצה אותי ולא צריכה אותי ואפילו לא מתקשרת ואני יודעת שהיא אמרה לי בפירוש שהיא כן רוצה שאני אהיה משרתת שלה אבל ככה הרגשתי ואפילו לבכות לא הצלחתי מזה וזה היה הכי מדכא כי אם אני לא בוכה אז כאילו זה לא נוגע לי ולא איכפת לי ורציתי להוכיח לעצמי שזה כן איכפת לי ושאני כן רוצה להיות משרתת שלה ושזה כואב לי שאני לא אצלה ושימים כאלה מעצבנים אותי עכשיו כי אני כבר לא בטלנית כמו שהייתי לפני זה אבל לא הצלחתי לבכות והמחשבות האלה רק עשו אותי יותר מתוחה.

הלכתי להתקלח ובאמצע שהייתי שם אמא שלי חזרה והיא לא נכנסה לי באמצע כי פעם כבר כעסתי עליה כשהיא נכנסה ואז כשיצאתי היא שאלה מה עשיתי היום ואמרתי לה שלא עשיתי כלום והיא שאלה "לא נפגשת עם אבא?" ואמרתי לה שלא כי הוא היה עסוק ושגם לא עבדתי כי גבירתי חושבת שבגלל שאבא בארץ אני צריכה חופש ולהיות איתו ויצא ככה שהייתי לבד כל היום ואמא שלי חיבקה אותי ואמרה שזה לא נורא ושמותר לפעמים לנוח ואמרתי לה "כן" למרות שלא נחתי בכלל כי כל הזמן הייתי מוטרדת אבל לא סיפרתי לה את זה. חשבתי שאולי נשב יחד אבל אמא שלי היתה עייפה והלכה לנוח ולקרוא ספר במיטה ואני הלכתי לחדר ולא ידעתי מה לעשות ושכבתי במיטה ככה וממש לא עשיתי כלום ושנאתי את זה וניסיתי גם לא לחשוב על כלום אבל זה היה לי עוד יותר קשה. אחר כך אבא שלי התקשר ואמר שהוא מצטער שלא יצא לו לחזור אלי קודם ואני אמרתי לו שלא נורא ושאני לא רציתי להפריע לו והוא אמר שאני אף פעם לא מפריעה ושאני לא ארגיש ככה אבל ידעתי שכן הפרעתי לו כי עובדה שהתקשרתי כשהוא היה עסוק ולא היה לו זמן לחזור אלי עד הערב. הוא אמר שאולי ניפגש מחר ושאל אם אני פנויה ואמרתי לו שכן ורציתי להגיד לו שלא יגיד לי סתם ובסוף יהיה עסוק אבל זה היה ילדותי מצידי להגיד דבר כזה אז לא אמרתי ורק אחרי שדיברנו התקשרתי לטלי וסיפרתי לה שרציתי לאכול איתה צהריים והיא שאלה למה לא התקשרתי ואמרתי לה שלא ידעתי אם אני אהיה עם אבא שלי או לא והיא אמרה שחבל כי ממילא היא לא עשתה כלום כל היום ואז הרגשתי עוד יותר רע מזה כי יצא ששתינו ככה השתעממנו ולא היה לנו מה לעשות ויכולנו באמת להיפגש ולנצל את הזמן יותר טוב ואז גם לא הייתי כל הזמן חושבת את כל המחשבות האלה שמעצבנות אותי ועושות אותי מתוחה. טלי שאלה אם אני רוצה לבוא אליה והלכתי אליה וישבנו ודיברנו אבל אצלה אין ממש פרטיות כי אח שלה כל הזמן מציק וגם ההורים שלה היו ומרוב שהם רצו לדבר איתי ולשאול מה שלומי ולשאול על אבא שלי יצא שבקושי הייתי עם טלי בעצם. היא אמרה לי שהיא משתחררת מהצבא ביום חמישי ונורא שמחתי ואמרתי לה שנלך לחגוג ואז נזכרתי איך אני אף פעם לא יודעת מה התוכניות שלי ואם אבא שלי ירצה שניפגש ושוב הרגשתי שאני לא מצליחה לקבוע כלום ואו שאני כל היום לא עושה שום דבר או שכל התוכניות מתנגשות ואמרתי לה שנדבר ונקבע משהו ומקסימום ניפגש ביום שישי והיא אמרה שזה בסדר וזה לא חייב להיות בדיוק כשהיא משתחררת ואני דווקא נורא רציתי להיות איתה ולחגוג ישר אחרי השיחרור ושוב הרגשתי שאני לא מצליחה להחליט מה אני רוצה. כשחזרתי הביתה אמא שלי כבר ישנה ואני כיביתי לה את האור בחדר והלכתי לחדר שלי וקצת ישבתי עם המחשב עד שהרגשתי שאני עייפה.