לפני 21 שנים. יום שלישי, 3 בינואר 2006 בשעה 4:07
בצהריים גבירתי התקשרה ושאלה מה שלומי ואיך אני מבלה וסיפרתי לה על זה שירדתי קילו והיא שמחה ואמרה שהיא מאוד גאה בי ושזה טוב מאוד ואמרתי לה שהייתי רוצה לרדת יותר והיא אמרה שאני צריכה להיות סבלנית ולהתמיד ולא לצפות שבבת אחת אני אוריד את הכל והכי חשוב שאני אמשיך לאכול מסודר ומלא ולא ארעיב את עצמי ואז היא שאלה אם אכלתי כבר צהריים ואמרתי לה שלא וקיויתי שהיא לא תכעס עלי וקיויתי גם שהיא תגיד לי שנאכל ביחד למרות שידעתי שאין הרבה סיכויים שזה יקרה. היא לא כעסה אבל היא אמרה לי לא לשכוח לאכול ושאלה אם אני רעבה ואמרתי לה שקצת והיא אמרה שעדיף שאני יאכל עכשיו כשאני לא מאוד רעבה ושאני לא אחכה ואני אמרתי "כן גבירתי" והלכתי כבר למקרר לראות מה יש לאכול עוד כשהייתי איתה בטלפון וראיתי שכל מה שיש זה את החמין של סבתא שלי שזה אוכל מאוד משמין והיה גם אורז לבן וגבירתי רצתה לשמוע שאני מכינה לעצמי את האוכל ושמתי בצלחת קצת מהחמין ויותר אורז למרות שגם זה משמין ורציתי לזכור לבקש מאמא שלי להכין ירקות מבושלים.
אחרי האוכל שתיתי קפה בחלון והיתה שמש נעימה ופתאום רציתי לצאת ולהסתובב קצת בחוץ. הלכתי בלי לדעת לאן וסתם הסתובבתי ברחוב והסתכלתי קצת על חנויות וחשבתי לקנות מתנה לגבירתי כדי להודות לה על כל מה שהיא עושה בשבילי אבל לא ידעתי מה לקנות וככה עמדתי מול חנות אחת והתחלתי לשחזר בראש את כל מה שעברתי מאז שהתחלתי להיות משרתת שלה ונזכרתי בכל הדברים שהיא אמרה לי ובכל מה שהיא לימדה אותי וחלק מהדברים כבר לא היו זיכרון כל כך ברור וחשבתי על זה שטוב שיש לי את היומן שאני יכולה לחזור ולקרוא אותו ולהיזכר גם בפרטים ופתאום נורא רציתי לקרוא אותו שוב וחזרתי הביתה מהר וישבתי עם המחשב וקראתי כמעט את הכל מהתחלה ונזכרתי בדברים ולפעמים כשקראתי ממש עלו לי דמעות או שקיבלתי צמרמורת כי כאילו זה היה שוב אמיתי וחי וזה היה נורא מעניין לקרוא ככה ולראות דברים שקרו פעם ושהיום אני אולי מבינה אותם יותר טוב ואיך שהייתי בהתחלה מבולבלת ולא ידעתי דברים אבל הרגשתי ממש טוב שהרצון שלי וההרגשה שלי לה השתנו כל הזמן ואני היום רוצה להיות משרתת של גבירתי בדיוק כמו בהתחלה ואולי אפילו יותר וחשבתי על איך שהיא שינתה אותי לטובה ואיך שהייתי פעם לפני שהיכרתי אותה כל כך שונה ממה שאני עכשיו וממש הרגשתי שנולדתי מחדש.
קראתי ככה וחשבתי די הרבה זמן וממש לא הרגשתי איך הזמן עובר ואז אמא שלי כבר חזרה וחשבתי שהיא חזרה מוקדם יותר מהרגיל אבל הסתכלתי על השעון וראיתי שזאת השעה שהיא תמיד חוזרת ורק אני נסחפתי עם הקריאה. ישבתי עם אמא שלי ודיברנו קצת והיא שאלה מה עשיתי כל היום ואמרתי לה שנשקלתי ושירדתי קילו והיא שמחה ואמרה שהיא מאוד גאה בי שאני מצליחה לבד ככה ושיש לי משמעת עצמית ואז נזכרתי גם וביקשתי ממנה לעשות ירקות מבושלים כי כל האוכל שיש בבית נורא משמין וקשה לי עם זה והיא אמרה שוב ככה "מה נעשה עם כל החמין הזה" ולא היה לי נעים כי ידעתי שבסוף לא נאכל הכל ואולי נזרוק חלק אבל נזכרתי גם שגבירתי אמרה לי שאני לא צריכה לאכול דברים רק בגלל שלא נעים לי מאנשים ושאני צריכה להיות חזקה ולהחליט מה אני אוכלת ומתי ולדאוג לעצמי. אמא שלי אמרה שהיא תכין לי את הירקות מחר כי היא צריכה לקנות אותם ואני אמרתי לה שזה בסדר ואז היא שאלה אם אני עובדת מחר ואמרתי לה שכן ושזה היום של הנקיון והיא חייכה וחזרה על הביטוי הזה "היום של הנקיון" ונראה לי שזה מצא חן בעיניה כמו שגם אני אוהבת שיש לי ימים קבועים לדברים. אחר כך דיברנו שוב על יום חמישי ואמא שלי אמרה שאני לא אשתגע עם הכנות שם וזאת לא סעודה ואמרתי לה שזאת לא סעודה אבל יהיה אוכל וכיבוד ושאני אוהבת לארח ככה ולהרגיש שהאורחים מרוצים ומקבלים את הכל והיא שאלה פתאום אם הרבה פעמים יוצא לי לארח אצל גבירתי אנשים ואמרתי לה שלפעמים באה רק חברה שלה אבל כבר היו פעמים שבאו עוד אנשים בערב או שהיתה הארוחה הזאת בשבת שהיתה ממש ארוחה מפוארת כזאת ומכובדת ואמא שלי ליטפה אותי ככה ושאלה אם זה לא קשה לי ואמרתי לה שזה גורם לי להרגיש ממש טוב כשאני מארחת ככה ושאני אוהבת את זה והיה חשוב לי שאמא שלי לא תחשוב שאני סובלת בעבודה אבל גם לא אמרתי את זה סתם כי באמת ככה אני מרגישה.
אמרתי לאמא שלי שאני הולכת לאבא שלי בערב והיא אמרה שאני אהנה ושאני אמסור ד"ש וזה היה מוזר שהיא אמרה את זה ואז היא שאלה אם אני והיא נדליק גם נרות ביחד לפני זה ואמרתי לה שכן והסתכלתי על השעון ואמרתי לה שאפשר להדליק כבר ועברנו לסלון וסידרתי את הנרות בחנוכיה ואמא שלי הסתכלה עלי וחייכה כשעשיתי את זה ואז בדיוק היה טלפון ואמא שלי ענתה וחשבתי שזה אבא שלי אבל זאת היתה חברה של אמא שלי ושמעתי שאמא שלי מזמינה אותה ושמחתי שאמא שלי לא תהיה לבד כי היא לא נפגשת הרבה עם חברות ותמיד כשאני הולכת אני מרגישה קצת לא נעים שהיא לבד בבית. חיכינו לחברה שלה כדי שנדליק נרות יחד ובינתיים דיברתי עם אבא שלי ושאלתי אם הוא כבר בבית ומתי לבוא והוא אמר שהוא בדיוק יוצא מהמשרד והציע שבכל זאת הוא יאסוף אותי בדרך כי זה כבר לא טירחה כמו שחשבתי בהתחלה והוא ממילא במכונית והסכמתי וקיויתי רק שהחברה של אמא שלי תבוא מספיק מהר. היא באמת הגיעה אחרי כמה דקות והדלקנו נרות ושרנו קצת ואז היא ישבה לדבר עם אמא שלי ואני הלכתי לחדר להתארגן וחשבתי גם להכין כבר את התיק למחר אבל אז אבא שלי התקשר ואמר שהוא למטה וכבר לא היה לי זמן אז ירדתי.
כשהגענו לבית של החברה שלו ראיתי שהיא כבר הכינה הכל על השולחן בסלון גם את החנוכיה וגם שתיה וסופגניות מכל מיני סוגים וחשבתי ישר על הדיאטה שלי ועל זה שעכשיו בגללה אני יכולה להעלות חזרה את כל מה שהורדתי כי היא כזאת משועממת וכל מה שיש לה בראש זה להאכיל אותי כל הזמן ולא להבין כמה זה קשה לשמור על דיאטה כשכל הזמן מגישים לי סופגניות ואוכל משמין. דיברנו קצת והפעם דווקא היא לא דיברה הרבה כל כך בהתחלה ובעיקר שאלה אותי כל מיני שאלות על העבודה שלי ולמרות שהיא החברה של אבא שלי הרגשתי קצת לא נעים להתחיל לספר לה הכל כי בכל זאת היא עדיין קצת זרה ואני לא צריכה להתחיל להיפתח לפניה בדברים שאפילו להורים שלי אני לא מספרת עד הסוף. אחר כך הדלקנו נרות ואבא שלי שר את הברכות וראיתי שהוא די מתרגש מזה ויש לו גם קול יפה כזה כשהוא שר ואחר כך המשכנו קצת לשיר שירי חנוכה ולא הייתי נבוכה מזה כמו בשנים הקודמות שזה נראה לי ילדותי ולא מתאים ופתאום רציתי את זה כי זה עשה אווירה כזאת משפחתית וגם למדתי כבר לא להיות נבוכה כל כך מדברים שאני רוצה אותם באמת ומרגישה נוח איתם וכששרנו פתאום חשבתי על גבירתי בגלל זה ודמיינתי אותה שם ואחר כך דמיינתי שוב את איך שזה יהיה ביום חמישי ועשיתי בראש סדר כזה של מה שיהיה עד אז ואיך אני אנקה מחר ואז אני אבוא ביום חמישי ואתכונן לאירוח והתחלתי ממש להתרגש מזה ואז באמצע שחשבתי על כל זה החברה של אבא שלי התחילה לחלק לנו סופגניות בצלחות וממש הרגשתי שהיא מכריחה אותי לאכול וששוב אני אשמין רק בגלל שלא נעים לי אבל באמת לא יכולתי להתאפק וזה נורא קשה כשהסופגניות ככה מול הפנים כל הזמן והחלטתי שאני יאכל רק אחת וזהו ובאמת אכלתי אחת ושתיתי דיאט קולה וישר חישבתי את הנקודות עם מה שאכלתי בצהריים וידעתי שזה יוצא הרבה ואמרתי לעצמי שזה יום אחד כזה ושמחר כבר אני אשמור יותר ושאני לא אתן לזה לקלקל את הדיאטה שלי עכשיו.
ישבנו עוד קצת ודיברנו ואמרתי שאני לא רוצה לחזור מאוחר כי אני עובדת מחר כל היום ופתאום אבא שלי התישב לידי קרוב וחיבק אותי ממש חזק ונתן לי נשיקה ואמר "את יודעת שאת מקסימה?" ואני אמרתי תודה והוא אמר "אף פעם אל תתני לאף אחד להגיד לך אחרת" ואני אמרתי לו שאף אחד לא אומר לי אחרת וחשבתי אחר כך שאולי זה היה שחצני להגיד את זה אבל התכוונתי שאני פשוט לא רוצה להתקרב לאנשים שלא מעריכים אותי ולא נותנים לי הרגשה טובה עם עצמי ואני מקווה שהוא הבין את זה ככה. הוא הסיע אותי הביתה והזכרתי לו שוב את יום חמישי והוא אמר שהוא כבר מחכה לזה ושמחתי ואמרתי לו שגם אני ולפני שעליתי הביתה הוא נישק אותי שוב. בבית אמא שלי עוד ישבה עם החברה שלה והיא התפלאה שחזרתי מהר והסתכלתי על השעון ואמרתי לה שזה לא היה כל כך מהר והיא אמרה שעוד די מוקדם ושאלה אם הכל בסדר ואמרתי לה שהכל מצוין ואני רק רוצה לישון מוקדם כי אני עובדת מחר וראיתי שהחברה שלה מסתכלת עליה ככה ושאחר כך היא תשאל במה אני עובדת ומה כל כך חשוב לי לקום מוקדם אבל עדיף אולי שהיא תסביר את זה ושאני לא אצטרך לשבת שוב ולדבר על זה עם מישהי שאני לא מרגישה לגמרי נוח איתה וצריכה לחשוב כל הזמן מה אני אומרת ומה לא ואז הלכתי לחדר והתארגנתי והלכתי לישון אפילו בלי לפתוח את המחשב שוב והרגשתי איך המיטה לאט לאט מתחממת עד שנרדמתי.