בבוקר נזכרתי בכל ההחלטות שלי מאתמול וכתבתי ביומן והבנתי שכל ההרגשה שלי מאתמול היתה מיותרת וסתם נסחפתי בהרגשות רעות ובגלל זה גם גרמתי לגבירתי לדאוג לי סתם ואפילו קצת לכעוס עלי וזה היה מאוד לא אחראי מצידי ואם אני רוצה להיות משרתת טובה אני חייבת להיות אחראית ולא לעשות דברים כאלה. רציתי להתקשר לגבירתי ולהגיד לה את מה שאני חושבת ומה שאני מרגישה אבל לא רציתי להפריע לה שוב בעבודה במיוחד אחרי שהרגשתי שאתמול סתם גרמתי לה להיות מוטרדת ורק חשבתי בראש מה אני אגיד לה אם היא תתקשר ואיך אני אתנצל ואסביר את עצמי ואגיד לה גם תודה על זה שהיא חושבת עלי ודואגת לי ומוותרת עלי כמעט כל השבוע בגלל שאבא שלי עוד בארץ. אחר כך שטפתי פנים חזק בשביל להתעורר ובשביל להרגיש שאני כאילו מתחילה יום חדש עם הרגשה חדשה ואז אני לא יודעת איך אבל פתאום מצאתי את עצמי מול הארון במטבח מסתכלת על העוגות והעוגיות שיש שם וסגרתי אותו מהר כי לא רציתי להתחיל לאכול מרוב שיעמום אבל באמת התחלתי להרגיש את הבטן שלי קצת כואבת מהרעב ואפילו קצת מקרקרת ולא ידעתי אם אני אוכל להחזיק מעמד עד הצהריים. התקשרתי לאבא שלי ושאלתי אותו אם הוא רוצה שנאכל צהריים היום יחד והוא שאל אם אני לא עובדת ואמרתי לו שאני לא עובדת השבוע עד שהוא טס בחזרה והוא התפלא אבל אני חושבת שהוא שמח והוא אמר שאני אבוא בצהריים וחשבתי לשאול אותו אם נאכל גם עם טלי ואם היא שם בכלל אבל החלטתי אולי לעשות לה הפתעה וככה פתאום לבוא וקיויתי שהיא תוכל לבוא איתנו וגם שאבא שלי לא יגיד לה שאני באה ויהרוס את ההפתעה.
אחר כך אמא שלי התקשרה ושאלה מה אני עושה ואמרתי לה שאני אלך לאכול צהריים עם אבא שלי ושמחתי שאני יכולה להגיד את זה ושקבעתי משהו שאני יודעת שיקרה ושאני לא צריכה לחפש מה לעשות. אמא שלי שאלה אם אני עדיין רוצה להסתובב איתה ואמרתי לה שכן וניסיתי להישמע שמחה שתבין שאני מאוד רוצה את זה והיא אמרה שהיא תשתדל לחזור מוקדם. אחר כך סידרתי את החדר וניקיתי אותו וכשעשיתי את זה כל הזמן חשבתי על גבירתי כי כשאני מסדרת ומנקה אני ישר חושבת עליה אפילו שאני עושה את זה בחדר שלי ובבית שלי וגם נורא רציתי שהיא תתקשר ושאני אוכל להגיד לה מה אני מרגישה ולבקש סליחה על זה שהדאגתי אותה. היא התקשרה בסוף כשהייתי כבר בדרך לאבא שלי ולא הרגשתי נוח לדבר חופשי ככה כשאני באוטובוס אבל ניסיתי לדבר בשקט ובכל זאת להגיד לה הכל ואמרתי לה שאני מצטערת על מה שהיה אתמול ושלא הייתי צריכה להרגיש ככה ואמרתי לה גם תודה על זה שהיא דואגת אבל שאני לא רוצה שהיא תהיה מוטרדת ודואגת ולא שאני אומרת לה מה להרגיש אלא אני אומרת מה אני מרגישה וגבירתי רק הקשיבה ולא הפריעה לי וחזרתי על מה שאני אומרת כמה פעמים מרוב שרציתי להגיד את זה וגם בגלל שגבירתי לא אמרה כלום ואז בסוף גם אני שתקתי והיא עדיין שתקה ושאלתי אם היא כועסת עלי והיא אמרה שלא ושאלתי למה היא שותקת והיא אמרה שזה מאוד נוגע ללב מה שאמרתי לה ושהיא תמיד רוצה שאני אהיה פתוחה איתה ואגיד לה מה אני מרגישה ולא משנה מה זה ואמרתי לה שאני יודעת ושאני מבטיחה להגיד את זה והיא אמרה לי לא לפחד שהיא תכעס או משהו כי התגובה שלה תהיה לפי מה שאני אגיד והיא לא יכולה להבטיח מראש מה היא תרגיש ואמרתי לה שאני מבינה את זה ואני מקבלת את זה ואני אוהבת אותה והיא אמרה שבכל זאת היא תמיד מעדיפה לדעת מה אני מרגישה כי אם אני לא אומרת זה הרבה יותר מדאיג אותה ושוב הבטחתי להיות פתוחה איתה ותמיד להגיד לה מה אני מרגישה ולא להשאיר אותה עם הרגשה כזאת שהיא לא יודעת וצריכה לדאוג לי והבנתי פתאום שהיא דאגה לא בגלל מה שאמרתי לה אלא בגלל שבהתחלה לא אמרתי לה והיא חשבה שאני מסתירה משהו. סיפרתי לה גם שאני אוכלת צהריים עם אבא שלי אבל ידעתי שאם היא תבקש ממני אני אבטל את זה ואלך אליה אבל היא לא ביקשה את זה והיא רק אמרה לי שאני אהנה ושנדבר עוד.
היתה לי הרגשה ממש טובה בכל הגוף אחרי השיחה הזאת כאילו הכל נרגע וכבר הגעתי לעבודה של אבא שלי והתקשרתי אליו מלמטה ורציתי שהוא ירד אבל הוא אמר לי לעלות קצת ולא רציתי להגיד לו שלא נעים לי ולהתחיל לספר לו למה וגם רציתי לראות שם את טלי ולהפתיע אותה כמו שתיכננתי אז עליתי ואבא שלי הכניס אותי ושאלתי אותו איפה טלי יושבת והוא הראה לי והיא ישבה שם והיתה בטלפון ולא רציתי להפריע אבל היא ישר ראתה אותי ונראתה ממש מופתעת והעיניים שלה נצצו ככה ואחרי שהיא סיימה לדבר בטלפון היא קמה וחיבקה אותי ושאלה מה אני עושה שם ואמרתי לה שבאתי לקחת אותה ואת אבא שלי לצהריים והיא שאלה אם הולכים עכשיו ואמרתי לה שאני צריכה לראות מתי אבא שלי פנוי אבל אני כבר רעבה והיא נורא שמחה ואז אבא שלי בא ושאל אם הולכים וטלי התקשרה למישהו וביקשה לצאת להפסקת צהריים ואז היא באה איתנו ואבא שלי חייך ונורא שמחתי שאנחנו ככה ביחד. אכלנו במסעדה והשתדלתי לא לאכול הרבה ולא לאכול דברים משמינים אבל הייתי נורא שמחה לשבת ככה עם שניהם ונזכרתי איך קינאתי קצת בטלי על זה שהיא כאילו עם אבא שלי ואני לא והרגשתי כל כך טיפשה וילדותית על זה. טלי סיפרה לי על העבודה שלה ועל זה שטוב לה שם ונורא שמחתי בשבילה כי הרגשתי קצת אחריות על זה כי אני הצעתי את זה ואני ביקשתי מאבא שלי שיעזור לה להתקבל לשם וזה באמת מקום טוב לעבוד.
אחר כך טלי כבר היתה צריכה לחזור וגם אבא שלי בטח רצה להמשיך לעבוד ולסיים את מה שהוא צריך לסיים למרות שהוא לא אמר שהוא ממהר ואני אמרתי שאני אחזור הביתה ואבא שלי אמר שאולי מחר הוא כבר לא יעבוד כי הוא כבר יתארגן לחזור ויארוז ושאלתי אם יהיה לו זמן לפגוש אותי והוא אמר שברור שהוא יפגוש אותי ואז אמרתי לו שאני רוצה גם לבוא איתו ביום רביעי בבוקר לשדה תעופה והוא צחק ובהתחלה אמר שזה סתם טירטור ולא צריך אבל ישר אחר כך אפילו בלי שאמרתי כלום הוא אמר שהוא ישמח ושזה יהיה נהדר וחשבתי פתאום על זה שאני צריכה לנקות ביום רביעי אצל גבירתי ופחדתי שזה לא באמת יסתדר וכבר לא היה לי נעים כי אמרתי לו ושאלתי אותו מתי בדיוק צריך להיות שם ומתי הטיסה ויצא טוב שזה בבוקר ואני אוכל ישר משם ללכת לגבירתי ושמחתי שזה מסתדר ככה.
חזרתי הביתה וממש כמה דקות אחרי זה אמא שלי הגיעה ושאלה מה עשיתי ומה שלומי והתחילה להכין לעצמה קפה ואמרתי לה שתעזוב את זה ושאני מזמינה אותה לקפה בחוץ והיא צחקה ואמרה "את מזמינה אותי?" ואמרתי לה שכן וניסיתי לחשוב אם זה מעליב אותה שאמרתי את זה ככה אבל היא אמרה "אם את מזמינה אז אני לא יכולה לסרב" ויצאנו. ישבנו בבית קפה ואמא שלי שאלה אם אני רוצה עוגה אבל לא רציתי ואמרתי לה שהיא יכולה אם היא רוצה אבל היא לא הזמינה כי היא לא רצתה שסתם יהיה לי קשה לראות את זה וקצת היה לי לא נעים שבגללי היא לא תאכל אבל היא התעקשה על זה. אחר כך סתם הסתובבנו והסתכלנו על בגדים בחנויות אבל לא קנינו כלום וממש הרגשתי שעכשיו לא חסר לי כלום בחיים לא בגדים ולא נעליים ולא שום דבר כי הכל כל כך טוב לי גם עם ההורים שלי וגם עם גבירתי ואפילו עם עצמי. חזרנו הביתה ואמא שלי הלכה לנוח ואני התקלחתי ואחר כך ישבתי קצת עם המחשב ושוב ניסיתי לכתוב שיר על כל ההרגשות הטובות שלי אבל לא אהבתי את מה שיצא לי ומחקתי את זה ואמרתי לעצמי שאני אנסה בפעם אחרת אולי ופתאום נורא רציתי לדבר עם גבירתי ולספר לה כמה אני מרגישה טוב וכמה אני שמחה אחרי היום הזה וכמה שזה בעיקר בגללה ובגלל איך שהיא דואגת לי וכל מה שהיא אומרת לי בשביל להרגיע אותי תמיד.
לפני 18 שנים. 10 בינואר 2006 בשעה 6:34