חלום מתגשם

בבוקר כשישבתי עם המחשב והקפה כרגיל פתאום טלי התקשרה ואמרה לי שזה היה נורא מפתיע שבאתי אתמול ואמרתי לה שאני מקווה שזאת היתה הפתעה טובה והיא אמרה שברור שכן ושהיא נורא שמחה ושהיא כבר התגעגעה אלי כי לא נפגשנו הרבה זמן ואמרתי לה שניפגש ביום שישי ושאני מבטיחה ושאולי גם נצא עם דנה כי היה לי את הריב הקטן הזה איתה וסיפרתי לטלי על הכל והיא אמרה "אוי" ואמרתי לה שזה בסדר עכשיו ודיברנו מאז אבל באמת אנחנו צריכות להיפגש ולצאת ורק הבעיה שעד יום שישי לא יהיה לי זמן וטלי אמרה "עכשיו גם אני עובדת שכחת?" ואמרתי לה שלא שכחתי אבל בלב חשבתי שזה בכלל לא דומה כי לה יש שעות קבועות ואצלי אני רק אומרת לכולם שזאת כאילו עבודה אבל זה הרבה יותר מזה כי בשבילי זה ממש החיים וממש מה שאני ואני בכלל לא רואה את זה סתם כמו עבודה שאני הולכת אליה וחוזרת הביתה.

אחר כך כתבתי עוד ביומן ודווקא הלך לי מהר ורציתי שימשיך להיות לי שקט בשביל לכתוב הרבה אבל אז אבא שלי התקשר ואמר לי שהוא עוד 5 דקות אוסף אותי ואני הייתי בהלם כי הוא לא קבע איתי מראש ועכשיו הוא מלחיץ אותי ככה והתארגנתי מהר ואפילו לא שאלתי אותו לאן הוא אוסף אותי ואחרי כמה דקות הוא באמת התקשר עוד פעם ואמר שהוא כבר למטה ואני ירדתי והוא התחיל לנסוע ושאלתי אותו לאן והוא אמר שנלך קצת אליו כי הוא רוצה להתחיל לארוז וכשהגענו אליו הבית היה כמעט ריק והמזוודה שלו כבר היתה מוכנה עם כמה דברים והוא שאל אם אני רוצה לשתות או לאכול משהו ולא רציתי וסתם ישבתי והסתכלתי איך הוא אורז עוד דברים ושאלתי אותו איפה החברה שלו והוא אמר שהיא כבר טסה אתמול ופתאום התהפכה לי הבטן והיתה לי מין הרגשה כזאת שאולי קרה ביניהם משהו לא טוב ואולי זה אפילו בגללי ואיך שהזמנתי אותו ואת אמא שלי והחברה שלו לא באה ואולי הם רבו בגלל זה כי הוא כאילו עוזב אותה והולך להיפגש עם אמא שלי והיא מקנאה למרות שאין לה שום סיבה לקנא. התחלתי להסמיק ולהזיע קצת ולא ידעתי איך לשאול אותו על זה והיה שקט כזה מפחיד ובסוף שאלתי סתם אם הכל בסדר והוא אמר "הכל מצויין למה את שואלת?" ואמרתי לו שיש לי הרגשה מוזרה שאולי הוא רב עם החברה שלו והוא אמר "מה פתאום היא פשוט היתה צריכה לחזור יותר מוקדם ככה זה היה מתוכנן מראש" ובכל זאת עוד הרגשתי רע ואמרתי לו שלא התכוונתי שיקרה ביניהם משהו בגללי ואז אבא שלי הפסיק לארוז ובא לשבת לידי וחיבק אותי ואמר לי שלא קרה כלום ושאני לא אדאג והכל בסדר ושאני אפסיק לחשוב שאני גורמת לכל מיני דברים רעים ואני חשבתי שאם הוא אומר את זה אז סימן שזה כן קרה ושהוא רק לא רוצה שאני אחשוב שזה בגללי ואמרתי לו "אז כן קרה משהו" והוא חייך וחיבק אותי יותר חזק ואמר "לא קרה כלום תירגעי הכל בסדר" ואז אמרתי לו שאני חושבת שהיא מקנאה בגלל שהיא לא באה ביום חמישי כשהוא ואמא שלי באו והוא אמר לי שאני ממש טועה ושהחברה שלו יודעת שיש לו משפחה ויש לו חיים גם בלעדיה וגם לה יש משפחה ודברים שהיא עושה לבד ואין שום קינאה ואחר כך הוא שתק רגע ואז הוא אמר לי שהחברה שלו גם יודעת שאני הבת שלו ושאני מעל הכל והכי חשובה לו בעולם ואני נירגעתי קצת מהמחשבות שהיו לי קודם אבל התחילו לרדת לי דמעות ואבא שלי חיבק אותי ונישק אותי ואמר לי שהוא לא רוצה שאני אבכה ושהוא לא רוצה שאני ארגיש אשמה על דברים שלא קרו בכלל ובטח שאני לא צריכה להרגיש אשמה על זה שהוא אבא שלי ושאני חשובה לו ואמרתי לו שאני לא מרגישה אשמה על זה ורציתי להסביר לו מה גרם לי להרגיש ככה ומה בדיוק הרגשתי אבל הוא לא נתן לי להסביר ורק אמר לי שוב שאני לא אשמה בכלום ולא קרה כלום ואני הדבר הכי חשוב לו בעולם.

אחר כך באמת נירגעתי והלכתי לשטוף פנים והוא חיכה לי ואז הוא אמר שאנחנו צריכים לצאת ולהתאוורר קצת ונסענו לבית קפה ואכלנו וחשבתי על הדיאטה שלי ונזכרתי שלא שקלתי את עצמי בבוקר למרות שקבעתי שבימי שלישי אני אעשה את זה כל שבוע. דיברנו שם עוד ואבא שלי אמר לי שאני חייבת כבר לבוא לבקר אותו בחו"ל והבטחתי לו שאני אתגבר על הפחד והוא שמח שאני אומרת את זה כי פעם בכלל לא רציתי לדבר על טיסות והייתי גם כועסת ואפילו רבתי איתו כמה פעמים ואמרתי לו שאני לא צריכה לטוס ולפחד בשביל לבקר אותו ושהוא צריך לבוא להיות איתי פה אבל היום אני מבינה שהוא גר שם וזה הבית שלו ואני צריכה לעשות את המאמץ בשביל לבקר אותו שם כי זה אבא שלי ואני באמת אוהבת אותו ומתגעגעת אליו כל הזמן. אחר כך קבענו למחר שאני אבוא איתו לשדה התעופה ושהוא יאסוף אותי והוא אמר שזה יהיה מוקדם כי הוא צריך להיות שם כבר בשמונה או שמונה וחצי ואמרתי לו שאין לי בעיה לקום מוקדם ושאני נורא רוצה לבוא והוא שאל איך אני אחזור משם ואת הכל כבר תיכננתי ואמרתי לו שאני חוזרת ברכבת ואחרי זה אני עובדת כל היום והכל מסתדר מבחינת השעות ושלא ידאג והוא שוב חייך ואמר שאני כבר בוגרת ומסודרת ואחראית ושאלתי אותו אם הוא אוהב את זה והוא אמר שכן אבל שאני תמיד אישאר גם קצת ילדה בשבילו וחייכתי כי אהבתי את איך שהוא אמר את זה.

אחרי הצהריים חזרתי הביתה והמשכתי לכתוב ביומן וכתבתי עוד כל מיני מחשבות שלא קשורות וגם נחתי קצת ודיברתי עם אמא שלי ודיברנו גם על הדיאטה ואז נזכרתי שאני צריכה לשקול את עצמי והלכתי לחדר לעשות את זה ואפילו הורדתי את הבגדים כדי לשקול רק את עצמי בצורה מדויקת וראיתי שבקושי ירדתי מהפעם שעברה והיה הבדל של אולי פחות מחצי קילו וזה איכזב אותי כי ציפיתי ליותר וניסיתי להיזכר מה אכלתי כל השבוע והסתכלתי ברשימות ובאמת קצת הגזמתי וניסיתי לחשוב מה אני יכולה לשפר ועל מה להקפיד יותר והחלטתי גם שלמרות שזה מייאש כזה אסור לי להישבר ואני דווקא צריכה להתאמץ יותר בגלל זה ולא להיכנע כי אני חייבת להראות לעצמי ולגבירתי שאני יכולה לעשות את זה ושאני לא מאכזבת אותה גם. הלכתי לישון די מוקדם ושמתי שעון שאני אתעורר בזמן וחשבתי על כל התקופה הזאת שאבא שלי היה פה וכל מה שהיה וזה שימח אותי כי למרות כל הדאגות שלי בסוף זה יצא מעולה והיו לי רגעים טובים כאלה שבחיים לא היו לי איתו וממש הרגשתי שהתקרבנו.