בבוקר עדיין כאב לי הגרון נורא אבל לא היה לי חום גבוה כמו אתמול. שתיתי תה ולא קפה וישבתי קצת עם המחשב. היה לי קצת קר ולבשתי בגדים חמים והתחלתי להרגיש מסורבלת כזאת ומזיעה בגלל החום ובגלל ששכבתי במיטה כל היום אתמול והדלקתי דוד להתקלח. חשבתי אפילו שאני יכולה להרגיש יותר טוב אחרי שאני אתקלח וללכת לבית של גבירתי ולהיות איתה היום אבל באמת הייתי חולה וזה לא עבר לי לגמרי ואחר כך גם גבירתי התקשרה ושאלה איך אני מרגישה ולא רציתי לשקר לה ואמרתי לה שעדיין כואב לי הגרון ושאולי יש לי קצת חום אבל לא גבוה והיא שאלה כמה היה לי אתמול ואמרתי לה והיא שאלה מה אני עושה ואם אני נחה ואמרתי לה שנמאס לי לשכב במיטה וקמתי קצת ושאני רוצה להתקלח. גבירתי אמרה שאחרי המקלחת אני צריכה לאכול ולחזור לנוח אפילו שזה לא נעים לי להיות ככה במיטה כי אחרת יקח לי יותר זמן להבריא והיא גם אמרה לי שאם הגרון עדיין כואב לי אני צריכה ללכת לרופא ואמרתי לה שאני לא אוהבת רופאים והיא אמרה שאף אחד לא אוהב ללכת לרופא אבל אין ברירה והיא לא אמרה את זה בצורה קשוחה כמו שחשבתי שהיא אולי תגיד אלא עם קול כזה מלטף ומרגיע וזה דווקא היה לי נעים ודמיינתי שהיא מלטפת לי את השיער ונותנת לי לנוח אצלה במיטה שלי.
אחר כך התקלחתי ובאמת הייתי נורא רעבה וזכרתי לכתוב בפתק מה אני אוכלת ולקח לי הרבה זמן לאכול כי כאב לי הגרון כל הזמן כשבלעתי ובגלל זה אכלתי לאט ובכלל הרגשתי חלשה כזאת ולא אהבתי את זה כי רציתי כבר להיות בריאה ודמיינתי את כל הדברים שאני תמיד עושה אצל גבירתי וניסיתי שזה יגרום לי להרגיש שיש לי כוח ומרץ כמו כשאני באמת עושה את זה אבל זה לא עבד. אחר כך חזרתי למיטה וגם ישנתי קצת ומדדתי שוב חום והיה לי קצת אבל לא גבוה. כשאמא שלי הגיעה היא ישר נכנסה לחדר שלי ושאלה איך אני מרגישה ואיך עבר היום ואמרתי לה שלא עשיתי כלום כל היום והיא אמרה שאני גם לא צריכה לעשות כלום ושאני רק צריכה לנוח והיא שאלה אם אכלתי ואמרתי לה שכן והיא שמה לי יד על המצח לראות אם יש לי חום ואמרתי לה שמדדתי והיא שאלה אם לקחתי כדור ואמרתי לה שלא והיא הלכה להביא לי וישר אמרה לי לא להתווכח ולקחת אותו כי הוא יעזור לי וזה היה מוזר כי היא אמרה לי "את רוצה להבריא מהר ולחזור לעבודה נכון?" ואני אמרתי לה "כן" והרגשתי איך אני מתחילה להזיע ולהסמיק אבל בגלל שהיה לי חום אמא שלי בטח לא שמה לב ולא הבינה שזה בגלל שהיא הזכירה את העבודה ואת זה שאני צריכה להבריא מהר אבל אני כאילו הרגשתי שהיא פתאום יודעת הכל ושהיא מתכוונת למה שאני מתכוונת והסתכלתי עליה ככה וניסיתי לנחש אם היא באמת יודעת וכאילו רומזת לי או שהיא סתם אמרה את זה במקרה. אחר כך היא אמרה שהיא תכין ארוחת ערב ואמרתי לה שאני לא רעבה והיא אמרה שאני אנסה לאכול קצת ואני התקפלתי בתוך השמיכה וניסיתי לחשוב שוב על מה שהיא אמרה לי קודם ועל זה שאני צריכה לחזור לשרת את גבירתי ופתאום שוב היתה לי הרגשה שאני לא מצליחה לשרת אותה כמו שהייתי רוצה כי אני עושה רק דברים פשוטים כאלה אפילו שאני לא יודעת מה כן הייתי רוצה עוד לעשות כי זאת סתם הרגשה כזאת שזה לא מספיק וגם נזכרתי שגבירתי שאלה מה הייתי רוצה בחיים שלי ושוב ניסיתי למצוא את התשובות ולחשוב איך הייתי רוצה לשרת אותה יותר טוב ואיך אני אגיד לה את זה כי אני חייבת להגיד לה משהו אמיתי ולא סתם משהו כללי כזה והראש שלי התחיל לעבוד עם כל המחשבות והתחלתי להזיע אולי גם בגלל החום ואז אמא שלי באה שוב ושמה יד על המצח שלי ושאלה אם החום ירד ואמרתי לה שלא עבר מספיק זמן והרגשתי שאני מזיעה ושלא נעים לי שהיא שמה עלי את היד ככה והיא אמרה שאני אקום ושזה לא טוב שאני יאכל במיטה.
קמתי וישבתי איתה במטבח ואכלתי ושוב היה לי קשה לבלוע ובגלל זה אכלתי לאט ואמא שלי אמרה שאני לא אוכלת כמעט כלום וניסיתי להסביר לה שאני לא רעבה ושבצהריים אכלתי המון והיא כל הזמן עודדה אותי לאכול עוד עד שממש הרגשתי מלאה ומנופחת ולא יכולתי אפילו לקום משם. ככה ישבתי כמה דקות ואמא שלי רק הסתכלה עלי וזה היה קצת מביך ואז היא שאלה אם דיברתי עם גבירתי היום ואמרתי לה שכן ושאלתי אם היא דיברה איתה ואמא שלי אמרה "מה פתאום שאני אדבר איתה?" כאילו שזה אף פעם לא קרה וכאילו שזה הדבר הכי מוזר שהיא שמעה אבל דווקא בגלל זה יותר חשדתי שהיא דיברה איתה וזה התחבר לי גם למה שהיא אמרה לי בחדר שאני רוצה לחזור לעבוד ואמא שלי שאלה אם גבירתי יודעת שאני חולה ואמרתי לה שכן והיא אמרה "טוב שלא תחשוב שאת סתם לא באה" ואני הסתכלתי על אמא שלי וחשבתי על זה והבנתי שאולי היא לא דיברה איתה בכל זאת והיא לא באמת יודעת כי אחרת היא לא היתה אומרת דבר כזה כי בחיים לא יכול להיות כזה דבר שאני סתם לא אבוא לגבירתי כי זה לא כמו העוזרת שהיתה לנו פעם שהיתה פתאום מבריזה ולא מגיעה כי אני ממש משרתת של גבירתי.
בערב כבר לא רציתי לשכב במיטה כי זה סתם משגע אותי ומשעמם אותי ולא נעים וישבתי קצת בסלון עם תנור ושמיכה וראיתי טלויזיה עם אמא שלי וכל הזמן היא שאלה אם אני רוצה לאכול או לשתות תה וכבר שתיתי המון תה ואכלתי המון וכל הזמן הייתי צריכה להגיד לה שאני לא רוצה כלום עד שפשוט אמרתי לה שאני הולכת לישון ואני עייפה למרות שלא באמת רציתי לישון אבל לא היה לי נעים שהיא כל הזמן שואלת ודואגת ככה ועדיף לי שתחשוב שאני ישנה ונחה ובאמת נכנסתי למיטה אבל לא נרדמתי מהר כי עוד חשבתי על כל הדברים המוזרים שהיו עם אמא שלי ועם מה שהיא אמרה לי.
לפני 18 שנים. 23 בינואר 2006 בשעה 6:49
