בבוקר ישבתי קצת עם המחשב וכתבתי וגם קראתי קצת ואחר כך התארגנתי ולקחתי את התיק ונסעתי לבית של גבירתי. כל הדרך חשבתי על הרשימה שעשיתי ונורא שמחתי שעשיתי את זה סוף סוף והתאפקתי לא להוציא אותה ולקרוא כי החלטתי שאני לא מסתכלת עליה עד שאני אומרת אותה לגבירתי כי אחרת אני יכולה למחוק דברים ולהתחיל להתלבט כמו שאני תמיד עושה ועדיף שאני אתמודד עם מה שכתבתי כשהחלטתי שאני פשוט כותבת מהלב בלי לחשוב על זה וככה זה הכי אמיתי. סידרתי קצת את הבית של גבירתי והשתדלתי אפילו לא לחשוב על הפתק שלי בינתיים ולשכוח ממנו עד הערב. אחר כך לקחתי את הרשימה של הקניות והלכתי לסופר ועשיתי את הקניות מהר ובדרך חזרה קניתי גם פרחים כדי שהבית של גבירתי יהיה יפה בשבוע החדש ואחר כך בבית המשכתי לנקות ולסדר את הכל ולא רציתי להתחיל לאכול לפני שהקניות מגיעות אז חיכיתי ובינתיים חיפשתי מה לעשות אבל לא מצאתי ובאמת חיפשתי טוב אם צריך לעשות משהו אבל כל הבית היה מסודר ושקט כזה.
אחר כך גבירתי התקשרה ושאלה מה אני עושה ואיך אני מסתדרת ואמרתי לה שסידרתי וניקיתי הכל ועשיתי קניות ואני מחכה שהשליח יגיע ושאלתי אותה אם יש משהו שהיא רוצה שאני אעשה והיא חשבה רגע ואמרה שאין משהו מיוחד ואני ביקשתי שוב וכמעט התחננתי שתיתן לי לעשות משהו כי אני מרגישה שאני מתבטלת וגבירתי שאלה אם אכלתי כבר ואמרתי לה שלא ושאני מחכה שהקניות יגיעו והיא אמרה שאחרי שאני אסדר את הקניות אני יאכל ואז אם סיימתי הכל שאני אחכה שהיא תחזור ואני ביקשתי ממנה שוב שתגיד לי מה לעשות והיא אמרה לי "משרתת תירגעי" והקול שלה הבהיל אותי פתאום והיא אמרה "אמרתי שאין משהו שאני רוצה שתעשי אז אין" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "את רוצה ללכת הביתה בגלל שאין לך מה לעשות?" ואני נבהלתי ואמרתי "לא גבירתי" והתפללתי שהיא לא תגיד לי באמת ללכת כי הייתי קצת חוצפנית והיא אמרה "אז תעשי מה שאומרים לך ופשוט תחכי לי עד הערב. זה חלק מהתפקיד שלך לחכות" ואני אמרתי "כן גבירתי סליחה" ואז השליח הגיע והיא שמעה את זה והיא אמרה לי ללכת לפתוח לו ושהיא הולכת לאכול.
סידרתי את כל הקניות במקום וחשבתי שוב על זה שבאמת לפעמים התפקיד שלי זה רק לחכות ולדעת שאני המשרתת ושגבירתי תגיד לי כשיהיה לי מה לעשות ושאני צריכה גם לדעת לחכות בשקט ולא להפריע ולא לחשוב על עצמי בזה שכאילו אני זאת שמשעמם לה למרות שכששאלתי את גבירתי זה לא היה בגלל שחשבתי על עצמי אלא בגלל שחשבתי עליה ועל מה שהיא צריכה אבל אם סיימתי את מה שהיה לי לעשות ואם גבירתי לא בבית אז באמת אני צריכה רק לחכות ולהיות סבלנית.
המשכתי לקרוא את הספר שלי בחדר בינתיים וכשגבירתי חזרה זרקתי את הספר על המיטה ורצתי לפתוח לה את הדלת וקיויתי שהיא לא כועסת עדיין והלב שלי דפק קצת מרוב פחד והיא נכנסה ואני שמתי את התיק שלה בצד ורציתי לשאול מה אני יכולה לעשות בשבילה אבל פתאום גם עם זה לא הרגשתי הכי נוח כי זה הזכיר לי את איך שהיצקתי לה בטלפון ואפילו הדברים הפשוטים כמו להכין לה קפה או אוכל או להוריד לה את הנעליים וכל מה שאני רוצה לעשות כאילו היה לי מחסום כזה מלבקש אותם והשתתקתי וגבירתי אמרה "מה קרה? מה את קפואה כזאת?" וכל מה שהצלחתי להגיד זה "גבירתי אני מבקשת סליחה על איך שהתנהגתי בצהריים בטלפון" והיא הסתכלה עלי וחשבתי שהיא תיכעס ואולי שהיא תיתן לי סטירה אבל היא אמרה "בגלל זה את ככה?" ואני אמרתי "כן גבירתי" ולא הספקתי להסביר בדיוק והיא אמרה "אז די. זה היה ועבר. הסברתי לך ואני מקווה שהבנת ועכשיו תחזרי להיות מה שאת צריכה להיות" ואני אמרתי "כן גבירתי" ואפילו בלי שהיא שאלה אמרתי "אני המשרתת שלך גבירתי" ואז שאלתי "את רוצה שאני אכין לך קפה?" והיא אמרה "כן תכיני".
הכנתי לה קפה והיא בינתיים החליפה בגדים ואז היא ישבה במטבח והבאתי לה את הסיגריות והמאפרה והיא התחילה להגיד לי משהו אבל בדיוק היה לה טלפון והיא ישבה ודיברה ואני רציתי לתת לה פרטיות אז הלכתי והבאתי את הרשימה שהכנתי בבית בשבת וחיכיתי עם זה בסלון והשתדלתי לא להקשיב לשיחה שלה אבל גם לשים לב מתי היא מסיימת ובסוף כשהיא סיימה ישר באתי למטבח ורציתי להגיד לה שהכנתי את הרשימה ושאולי אם היא תסכים נדבר על זה אבל היא עוד לפני זה אמרה לי "לכי תכיני לי בגדים אני הולכת לחברה" ואני אמרתי "כן גבירתי" והכנסתי את הפתק שלי לכיס והלכתי לחדר שלה להכין את הבגדים והיא הלכה להתקלח וכשהיא יצאה עזרתי לה לסגור את השמלה ואת הנעליים והיא ליטפה אותי בראש ואמרה "אני הולכת את יכולה ללכת הביתה אחרי שתסדרי פה או לחכות אבל אני לא יודעת מתי אני חוזרת" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא התארגנה קצת באמבטיה ואז היא יצאה. סידרתי את האמבטיה וניקיתי שם והכנסתי את הבגדים שגבירתי לבשה כל היום לכביסה ושטפתי את הכוס שלה וראיתי שהיא לא שתתה את כל הקפה. סידרתי גם את המטבח ואז לא ידעתי אם ללכת או לא והסתכלתי על השעון והחלטתי לקרוא עוד קצת בספר שלי וקיויתי שאני לא אירדם שם עד שגבירתי תבוא וכל הזמן התלבטתי אם אולי באמת היא התכוונה שאני אלך אבל החלטתי לחכות ולא משנה עד מתי זה יהיה ואפילו שאני אצטרך ללכת הביתה מאוחר כי ידעתי שגבירתי לא תיתן לי לישון אצלה היום אבל היה חשוב לי לחכות במיוחד אחרי מה שהיה בצהריים ולהראות לגבירתי וגם לעצמי שאני יודעת לחכות בשקט ולא להרגיש שאני מתבטלת אם סיימתי את כל מה שעשיתי. הכנסתי את הפתק שלי חזרה לתיק כי פתאום נזכרתי איך פעם שכחתי את המכתב של גבירתי בכיס והוא עבר כביסה ולא רציתי שזה יקרה שוב והמשכתי לחכות בחדר שלי ולקרוא וידעתי שמותר לי גם לראות טלויזיה אבל אצל גבירתי אני לא מרגישה את הצורך הזה ואני מעדיפה לעשות דברים שקטים ומכובדים כאלה כמו לקרוא כי גבירתי כזאת וזה משפיע עלי לטובה.
גבירתי הגיעה די מאוחר אבל לא נרדמתי והלכתי לפתוח לה את הדלת וראיתי שהיא די מופתעת שאני שם והיא אמרה "חיכית עד עכשיו?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא שאלה "הכל בסדר?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא הסתכלה על הסלון ועל המטבח לראות שהכל מסודר ואז היא הלכה לחדר שלה ואמרה לי לבוא והתחילה להוריד את הבגדים ואמרה לי "יפה שחיכית משרתת" ואני אמרתי "תודה גבירתי" והיא שאלה "על מה תודה?" ואני אמרתי "תודה שנתת לי לחכות לך" והיא חייכה ואמרה "אבל עכשיו מאוחר אני רוצה שתלכי הביתה" ואני לא התווכחתי ואפילו לא הרגשתי רע עם זה ושמחתי שבאמת יכולתי להיות ככה אצל גבירתי ושהיא סומכת עלי ונותנת לי להישאר גם כשאין לי מה לעשות כי זה בעצם כמו שאני רוצה להיות משרתת שלה כל הזמן ולגור אצלה כמו שכתבתי אפילו בפתק שלי וככה זה מתחיל ואני צריכה ללמוד להרגיש טוב גם עם הזמנים שאין לי מה לעשות ועל זה בעצם אמרתי לה תודה והתכופפתי על הברכיים ונתתי לה נשיקות על הידיים שלה והיא ליטפה את השיער שלי ואמרה לי "לכי הביתה עכשיו" ואני אמרתי "כן גבירתי" והלכתי וכל הדרך חשבתי על זה וידעתי שהחלטתי החלטה נכונה כשחיכיתי ושזה באמת משהו שיעזור לי להגיע למצב שזה יהיה מגיע לי באמת להיות משרתת של גבירתי כל הזמן כמו שאני רוצה.
לפני 18 שנים. 5 בפברואר 2006 בשעה 6:14