קמתי מוקדם והלכתי בשקט בבית והקשבתי לשקט והסתכלתי על השמש בחוץ וחשבתי כמה אני מעריצה את גבירתי וכמה אני אוהבת אותה ורוצה לתת לה את כל מה שאני יכולה ולפעמים אני מרגישה שאני לא עושה מספיק ושאני מאכזבת אותה ובאותו רגע רציתי להראות לה כמה אני שלה ושייכת לה ומוכנה לעשות הכל בשבילה. סידרתי את המיטה שלי ואז גבירתי התעוררה ואני רצתי למטבח להכין קפה. היא יצאה מהאמבטיה ואמרה לי בוקר טוב ושיש יום יפה ונשב במרפסת. וכשהיא עמדה שם לידי לא יכולתי להתאפק וממש נפלתי על הרצפה וחיבקתי את הרגליים שלה ונישקתי אותן חזק ואמרתי "גבירתי אני מבקשת סליחה על אתמול אני אוהבת אותך ורוצה להיות שלך" וגבירתי התישבה ונתנה לי להמשיך להיות עם הרגליים שלה ואמרה לי "את לא צריכה לבקש ממני סליחה. את צריכה לבקש מעצמך סליחה" ואני לא רציתי לעזוב אותה שם. היא אמרה לי שאני צריכה לשמור על עצמי ולא להעניש את עצמי ושאם אני רוצה להיות שלה אני צריכה קודם כל להרגיש כאילו אני חלק ממנה ושאם אני פוגעת בעצמי אני פוגעת בה והבטחתי לה לא לפגוע בעצמי אף פעם יותר ותמיד להרגיש מחוברת אליה ושייכת לה והיא התכופפה וליטפה לי את הראש ואמרה "לכי תשטפי את עצמך קצת ותביאי לנו את הקפה למרפסת" ואז היא חיכתה שאני אעזוב את הרגליים שלה ואקום ואני הלכתי מהר להתארגן ולהכין את הקפה כי גם ככה ביזבזתי כבר זמן.
היגשתי את הקפה למרפסת והבאתי גם עוגיות בצלחת וישבנו שם והיה די נעים אפילו שהיה קצת קר וגבירתי שתתה את הקפה ואני הסתכלתי עליה ואז היא חייכה אלי והרגשתי איך הלב שלי נמס ואיך כל הגוף שלי נהיה רגוע רק מלראות אותה מחייכת אלי ככה ונותנת לי הרגשה שהכל בסדר. היא אכלה מהעוגיות ואמרה גם לי לאכול ולא להתבייש ואני חשבתי על זה שאני כבר רגילה לרשום כל מה שאני אוכלת ופתאום זה חסר לי ולקחתי עוגיה והיד שלי קצת רעדה בגלל זה כי כאילו אני אוכלת בלי רשות למרות שגבירתי אמרה לי לאכול. אכלתי את העוגיה וזה היה אפילו מוזר בפה להרגיש את הטעם שלה ולדעת שאני לא רושמת את זה ושאני צריכה עוד יותר להיזהר עם העוגיות ופתאום זה נראה לי ממש כאילו המורה לנהיגה יגיד לי עכשיו לנהוג שיעור שלם עם עיניים עצומות. גבירתי שאלה על מה אני חושבת אבל היא לא אמרה את זה בכעס כמו פעם שהייתי שוקעת לחלומות אלא היה לה קול רך כזה ואמרתי לה את מה שחשבתי על לנהוג בעיניים עצומות ועל הדיאטה והיא בהתחלה צחקה מזה ואז היא אמרה לי "אבל את יודעת למה אמרתי לך לא לרשום ולא להישקל" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא חייכה ואמרה "את תהיי בסדר" וליטפה לי קצת את היד ואני אמרתי "גבירתי אני רוצה לעשות הכל בשבילך" והיא חייכה ואמרה "תשתי את הקפה" ואני שתיתי די מהר כי הרגשתי שהיא כאילו מחכה שאני אסיים בשביל להגיד לי לעשות משהו. כשסיימתי את הקפה גבירתי הדליקה סיגריה ואמרה לי "אני רוצה שתשימי לי לק" ואני קצת הייתי מופתעת פתאום ושאלתי "פה?" כי היינו במרפסת וגבירתי אמרה "את מתביישת?" ואני אמרתי "לא גבירתי מה פתאום" והיה חשוב לי שהיא תדע שאני לא מתביישת ושאני באמת מוכנה לעשות הכל מתי שהיא תגיד לי ואיפה שהיא תגיד לי והלכתי להביא את הלק והכל. בהתחלה היא ישבה ושמה את הרגל על כיסא ואמרה לי לשבת על כיסא אבל היה לי קשה ככה להתכופף עם הגב והרגשתי שזה עושה את הידיים שלי רועדות וביקשתי ממנה אם אני יכולה לשבת על הרצפה והיא הסכימה וישבתי על הרצפה ושמתי לה לק והיא עישנה והסתכלתי עליה לפעמים לראות אם היא מסתכלת הצידה או שהיא רוצה להיכנס אבל היא לא נראתה שאיכפת לה ואמרתי לעצמי שגם לי לא צריך להיות איכפת ולאט לאט שכחתי בכלל שאנחנו במרפסת וזה היה רק אני וגבירתי ככה כאילו אין כלום מסביב והתרכזתי רק בלשים לה את הלק הכי טוב שאני יכולה ולאהוב אותה ואת הרגליים שלה.
כשסיימתי גבירתי הסתכלה איך יצא ואמרה לי לקום ואני ישבתי על הכיסא והיא שמה את היד על השולחן ואני שמתי לה לק בידיים והיא הסתכלה והייתי במתח לדעת מה דעתה על זה והיא חייכה ונשפה על זה קצת ואני כבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי "את מרוצה גבירתי?" והיא הסתכלה עלי וחייכה ואמרה "אני מרוצה ממך משרתת" והלב שלי כאילו נפתח מרוב שמחה. אחר כך גבירתי נכנסה פנימה וגם אני נכנסתי ואספתי את כל הדברים והחזרתי למקום גם את הכוסות והצלחת של העוגיות והתחלתי לשטוף את הכלים וגבירתי באה ושאלה "מה עם עוד כדורי שוקולד?" ואני אמרתי "להכין גבירתי?" והיא אמרה "תשאירי אותי כל השבת בלי כדורי שוקולד?" ואני אמרתי "לא גבירתי אני אכין לך" ואז נזכרתי שאין בבית את הדברים שצריך ואמרתי לה שאני צריכה לקנות דברים והיא אמרה "תסיימי פה ותבחרי לי בגדים ונצא" ואני שטפתי כלים הכי מהר שיכולתי וניקיתי מהר את הכיור ואז הלכתי לבחור בגדים לגבירתי וראיתי פתאום שלא סידרתי לה את המיטה וקודם כל סידרתי מהר ואז בחרתי בגדים בשבילה והיא נכנסה לחדר והסתכלה וקיויתי שהיא לא תיכעס מזה שלא סידרתי את המיטה קודם אבל היא לא אמרה על זה כלום. עזרתי לה קצת להתלבש ואז היא אמרה לי להתלבש גם ואני רצתי לחדר להתלבש מהר וירדנו למטה. היא ליוותה אותי קצת ואז היא אמרה לי שהיא נפגשת עם חברה ושאני אקנה מה שצריך ואכין את הכל ואני אמרתי "כן גבירתי" והתרגשתי שאני אומרת את זה ככה ברחוב. קניתי את כל מה שצריך וחזרתי לבית של גבירתי מהר והכנתי את הכדורי שוקולד ואז ניקיתי הכל וסידרתי שוב את הבית וגם את המרפסת ולא ידעתי מתי גבירתי תחזור כי היא לא אמרה לי אבל החלטתי לחכות לה ולא משנה עד מתי זה יהיה ואם אני אצטרך להגיד לאמא שלי שאני לא באה לארוחה אז אני אתקשר ואגיד לה.
חיכיתי בחדר ואחר כך הלכתי בבית של גבירתי שוב לחפש מה לסדר והסתכלתי על השעון ולא רציתי לחשוב איפה גבירתי ומה היא עושה ורק ניסיתי להתרכז בהרגשה הזאת שאני יושבת ומחכה כי זה התפקיד שלי וככה אני רוצה להיות. כשגבירתי חזרה היא נורא התפלאה לראות אותי מחכה ככה ואמרה "את עוד פה?" ואני הרגשתי פתאום לא נעים כאילו נכנסתי לבית שלה בלי רשות ואמרתי רק "כן גבירתי" והיא הסתכלה על השעון ואמרה לי "את לא צריכה ללכת לארוחת צהריים?" ואני אמרתי "חיכיתי לך גבירתי" והיא הסתכלה מסביב ואמרה לי "סיימת הכל את צריכה ללכת" והיא אמרה את זה בצורה מאוד חד משמעית ואני אמרתי "סליחה גבירתי" והלכתי לקחת את התיק שלי וכשכמעט הלכתי גבירתי תפסה אותי והסתכלה עלי קרוב ואמרה "אל תבקשי סליחה" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא ליטפה את השיער שלי ושאלה "הכנת לי כדורי שוקולד?" ואני פתאום הרגשתי שאני מחייכת מבפנים ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "יופי חמודה את משוחררת שתהיה לך שבת נעימה" ואני אמרתי "גם לך גבירתי אני אוהבת אותך" והיא ליטפה שוב את השיער שלי והלכתי. בדרך התקשרתי לאמא שלי והיא שאלה אם הכל בסדר ושהיא קצת דאגה שאני מתעכבת ככה ואמרתי לה שלא ידעתי שזה יהיה ככה והרגשתי שבאמת אולי הייתי צריכה להתקשר בזמן שישבתי וחיכיתי אבל לא ידעתי מראש כמה אני אחכה וקבעתי עם אמא שלי כבר אצל סבתא שלי כי לא היה זמן.
אכלנו אצל סבתא שלי וחשבתי שכולם ירגישו שאני לא רושמת בדף של הדיאטה מה אני אוכלת וישאלו אבל אף אחד לא שם לב וכולם התנהגו כרגיל ורק לי זה היה מוזר ואפילו קצת קשה ופחדתי מכל דבר שאני אוכלת כאילו אני מתבלבלת בספירה וידעתי גם שאין טעם שאני אזכור הכל כי ממילא אסור לי לרשום גם אחר כך בבית וניסיתי פשוט לשכוח מזה מצד אחד אבל מצד שני להיזהר ולא לאכול יותר מדי ושוב הרגשתי כאילו אני צריכה לנהוג בעיניים עצומות וזה היה נורא קשה ורק ליתר ביטחון בסוף בכלל לא אכלתי מתוקים עם הקפה למרות שסבתא שלי תמיד שמה על השולחן המון דברים וזה נורא מגרה וקשה להתאפק כשהכל ככה מול העיניים.
כשחזרתי הביתה ישבתי קצת עם המחשב ואחר כך טלי התקשרה ודיברנו קצת והיא אמרה שהיא יוצאת שוב עם הבחורה ההיא ושהיא נורא מתרגשת וגם אני התרגשתי בשבילה אבל ניסיתי להרגיע אותה ואז היא אמרה שלא נעים לה שגם לדנה יש חבר וגם היא יוצאת עם מישהי ואני ככה לבד ואני אמרתי לה שאני לא צריכה לצאת ושלא תרגיש לא נעים ואנחנו תמיד נישאר חברות והיא שתקה קצת ואז אמרתי לה "אז מה אמרת שלדנה יש חבר ולך יש חברה?" והיא צחקה קצת במבוכה ואמרה "לא חברה זה עוד לא ממש" ואני צחקתי ואמרתי לה שהיא חמודה ושלא תפחד ושתחשוב על זה שבעצם זה מה שהיא רצתה תמיד והיא אמרה לי תודה. נכנסתי לאמבטיה עם חיוך כזה מכל השיחה הזאת כי באמת הרגשתי טוב בשביל טלי ובכלל לא הרגשתי כמו שהיא אמרה שאני נשארתי לבד כי אני מרגישה שיש לי באמת משהו שתמיד רציתי וטוב לי להיות כל השבוע המשרתת של גבירתי וגם ביום שישי לשבת ככה רגועה אחרי האמבטיה ולחשוב על זה שאני מאושרת ולא צריכה יותר כלום בחיים.
לפני 18 שנים. 24 בפברואר 2006 בשעה 16:29