כותבת רגשות במילים

מה הטעם לטחון מים, זה שוב יכאב בין הסוגריים.

מבול של בלבול מכבה לי שרפות, איבוד של שליטה מחבר מחשבות.

יד מלטפת, רגש חולקת, הבנה מרגיעה סערה של טרפת.

אני פה, לא אחת שחולפת, איתי זה שונה, שום סכנה לא נשקפת.

הכל פשוט, זו רק אני מתקשה לשחרר את הכאב ולתת לו ללכת.

אתה חופשי ואני אסירה בתבנית מתוסבכת.

יודעת ושותקת, נאבקת, מתפרקת.

ואתה ישן כמו תינוק תמים ולא מבין, הלב שלי איבר עדין, הוא לא חסין, לא מחלים.

אני לא צריכה רחמים, לא רוצה שתהיה עדין, עדיף היית נותן לי סטירה בפנים.

עדיף מאשר להבין, שאני מעייפת לך את החיים.

איתי אתה ישן, איתן אתה פעיל…

זה כל מה שביקשתי, זה כל כך פשוט וקל לדבר אמת, אז למה לסבך הכל.

זה מכאיב לי, אני רואה את הסימנים על הארון, זה כמו סכין בלב שלי ואני בכל זאת נשארת.

אתה גורם לי לקנאה מטורפת, כל כך אבסורדית שלא רק שאני מקנאה שאתה שוכב עם נשים אחרות, זה בתוספת קנאה רעילה נוספת של למה להן מגיע ולי לא.

זה גורם לי להרגיש כל כך עלובה, זה כל כך נמוך להיות במקום הזה ובכל זאת אני נשארת.

אתה מתנהג כאילו הכל דבש, מתוק מתמיד ואני נמסה וממשיכה להעניק לך את האהבה חסרת הגבולות שלי אבל העצב בתוכי כל כך עמוק. 

אני מקרצפת את עצמי, מנקה אותי מבחוץ ומבפנים לפני כל פעם שאני יוצאת אליך ואתה מלטף אותי בעדינות ומשכיב אותי לישון כשהכל בוער בתוכי. 

למה אתה לא מסוגל להיות כנה איתי? כמה אפשר להוכיח את עצמי כדי שתאמין לי שאני אמיתית. 

אני מרגישה כבוגדת בזמן שגבר אחר רק מפלרטט איתי, למה אתה חייב ללכלך את זה כל כך. למה אתה לוקח ממני בשביל לתת לאחרות? למה אני נותנת לך להמשיך להתנהג אלי ככה🤦‍♀️

זה יותר גרוע מחוקר פלילי, אני רואה דברים מעבר למילים ומרגישה מעבר לנראה וכלום לא נעלם מעיניי.

האינסטינקטים האקסטרה מחודדים שלי לא מחסירים ממני שום פיסת מידע, ריח או נוזלי גוף של כלבה מיוחמת שפולשת למרחב האנרגטי שלי.

אני תמיד יודעת כשלא כנים איתי, תמיד יודעת כשאנשים לא כנים עם עצמם ושום שקר לא עובר את הרדר שלי מבלי שכל הסירנות במוח שלי יופעלו בחוזקה. 

יש לי גם כוחות להפוך כל דבר לטוב יותר, כל מזון לטעים יותר, כל מגע למרפא, כל מבט לחודר וכל מילה לאמת. 

לא פעם שמעתי אנשים שאומרים שאני הבן אדם שהכי שווה להיתקע איתו באי בודד, שאני יכולה להביא מזל כמו קמע ויכולה למצוא פתרונות לבעיות מורכבות בדרך יצירתית.

אני רק לא מצליחה לעזור לעצמי, לא מצליחה לשנות את הרגש, לכבות אותו ולא לתת לו להשפיע על חיי. 

אני מבינה הכל, הרבה יותר מידי וזה ברור לי שסיבכת הכל בעצמך וכמה אתה מבולבל וכמה אתה נלחם וכמה אתה מפחד.

תדע לך שאני לא מכשפה רעה, אני יותר כמו ילדה אבודה שמוכנה לעשות הכל בשביל שתחבק אותה בלילה ותיתן לה להרגיש רצויה וחשובה. ילדה בודדה שראתה את הילד האבוד שבך ומנסה להחזיק לו את היד שירגיש בטוח איתה ויתן לעצמו פשוט להרגיש.

הכל כל כך ברור, כשאתה מאפשר אינטימיות רגשית, אתה בולם את האינטימיות המינית. כשאתה מאפשר אינטימיות מינית, אתה בולם את האינטימיות הרגשית. אנחנו בלופ הזה כבר מספיק זמן כדי שאני אצליח להבין את המנגנון ההגנה הזה שלך.

שטויות יפות אתה מספר לעצמך, שטויות יפות…

זה בסה״כ הפחד לחבר בין האינטימיות הרגשית והמינית בינינו, זה עוצמות גבוהות מידי עבורך, זה מתרגר לך את כל האנטיתזה שלך בעניין הרגשות ״שאין״ לך כלפי. 

זה בסדר, עדיין נותר בי מספיק טירוף להמשיך את הדרמה הרומנטית הזאת, בתקווה שנצחק בעתיד על כל מה שעברנו עד שהגענו לסגירת המעגל החשמלי הזה והכל יהיה ברור כשמש ולא תצטרך לשקר לי לעולם.

התעוררתי עם תחושה של עלבון, שוב זה תקוע לי כמו אגרוף בבטן, למה?! למה אתה מעדיף לענג נשים אחרות ובי אתה לא נוגע?! למה?! זאת הרגשה כל כך נוראית, כאילו משהו דפוק בי בזמן שברור לי לגמרי שזאת לא אשמתי אז למה?!😢

אחרי כמה סופ״שים שיצא לנו לבלות ביחד, התרגלתי לכל הטוב הזה ובאסה לי ממש שחטפו אותך לעבודה.

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות בבית ובעסק, אני אפילו לא יודעת איפה להתחיל. החשק להישאר איתך במיטה, לא עוזב אותי מהבוקר אבל ככל הנראה יקח קצת זמן עד שארגיש את הגוף החמים שלך עם הריח המשכר הזה שיש לך בבוקר.

חייבת לקום, להיכנס למוד של אנרג׳ייזר ולא מצליחה למצוא את הכפתור הזה שמופעל אוטומטית כשזה משהו עבורך. הינה עוד מנגנון שמשובש אצלי ולאחרונה הבנתי שאני חייבת לעשות עבורי לפחות את מה שאני עושה עבורך, זה חלק שלא קל לעבוד עליו אבל בזכותך אני יודעת שאני יכולה.

אני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי ולדאוג לעצמי עם אותה האהבה וככל שהזמן עובר, זה מתחזק ומתקדם. ככה אתה מתקן אותי מבלי להבין זאת בכלל, הטריגרים שאנחנו מעוררים אחד בתוך השנייה, הם גם התרופה שלנו.

לימדת אותי כל כך הרבה סבלנות, איפוק וריסון יצרים, לימדת אותי להילחם בפחד, לא לוותר, לא להיכנע ולבחור במה שעושה לי טוב, ללכת עם האמת שלי.

אני אמא יותר טובה בזכות הרכות שהרגשתי ממך כלפי הבן שלך, זה גרם לי לבחון את עצמי יותר מהצד וקירב אלי את הילדים.

אף אחד לא באמת יכול להבין כמה תרמת להתפתחות האישית שלי למרות כל הכאב והקנאה, חרדת הנטישה והרעב לאהבה שעוררת אצלי לאורך כל הדרך.

אני מרגישה שאנחנו לומדים אחד את השנייה כל הזמן, לאט מאוד בגלל החסימות והחוסר אמון שנוצרו לנו הרבה לפני שנפגשנו.

ככל שאתה מרשה לעצמך להכיר אותי יותר, אתה מקבל ביטחון במה שנוצר בינינו וזה פותח אצלך קשרים סבוכים בתוך עצמך. אתה מתחיל להבין שאני משפיעה טוב על הגוף ועל הנפש שלך, כמו שאני מבינה כמה הדרך ההזוייה הזאת אליך מפתחת אותי וגורמת לי לצמוח בעיניי עצמי.

אם כל כמה שאני אתאיסטית, איתך זה מרגיש כמו קשר מגלגול אחר, כמו משהו שחייב להיות בעל משמעות בלתי רגילה. התהליך שאנחנו עוברים הוא בלתי נמנע ואולי אני משוגעת לגמרי אבל אני מאמינה שעוד נהיה מאושרים ביחד.

אולי זה יקח עוד זמן וכאב וקשיים כאלה ואחרות בדרך אבל הדלק שאנחנו ממלאים אחד בשנייה, יקח אותנו לשם.

תשמור על עצמך, כדי לשמור עלי ואשמור על עצמי מעצמי.

סופ״ש רגוע סמים שלי 🤞🏻

מההתכתבות הראשונה שלנו ולא יכולתי אפילו לדמיין מה הולך לקרות. 

היום ראיתי את הדמעות שלך, זו לא הפעם הראשונה אבל זה הזכיר לי כמה הלב שלך רגיש ולמה אתה שומר עליו כל כך.

רציתי להגיד לך שאתה גיבור בעיניי ושאני מעריכה מאוד את מה שאני מרגישה דרכך. רציתי להגיד כמה אתה חזק בעיניי בדרך שבה אתה מתמודד עם הכל. רציתי להגיד לך שאני רוצה שתרגיש חופשי לפרוק ולספר לי את מה שכואב לך.

אבל לא אמרתי מילה, חששתי שזה יחטט לך בפצעים, חששתי ששוב תתרחק. 

אני לא מרחמת עליך, עברתי לא מעט בעצמי, אני מונעת מרגש ותשוקה אליך בגלל מי שאתה מאחורי הפוקר פייס שלך.

אני רוצה להיות פה בשבילך לעוד שנים רבות, בתקווה שתצליח להיפתח אלי ותמצא בי את המקום הבטוח שלך.

אני קשורה אליך בנפש, זה משהו שלא ניתן להסביר וזה כנראה גדול יותר ממה ששנינו מבינים.

היא תמיד דולקת ברקע אבל כשאני נוגעת בך ומרגישה אותך קרוב, אני מתנתקת מהעולם הזה ואין לי מושג מה הולך שם באמת. 

אני יכולה לבהות שעות במסך שאין לי מושג מה מוקרן עליו, אני שם פיזית אבל הראש נכנס למצב שבו אני מרגישה רק את הפנימיות שלך ומשחררת את החסימות לאט ובזהירות.

זה כמו תהליך החלמה הדדי, אני מרפא אותך במגע וחום ואתה מרפא אותי בכך שאתה מפגיש אותי עם עצמי.

לפעמים אני כועסת על הרגשות שאתה מעורר אצלי אבל תמיד הכעס מתאדה כשאני רואה אותך, כשאתה קרוב. אני עדיין מרגישה שהחיבוק שלך זה המקום הכי טוב שביקרתי בו בחיי.

אם רק היינו יוצאים לחופשה ונחים מכל הרעשי רקע המיותרים, מתמסרים לרגע למה שאנחנו באמת. זה היה יכול להיות ממכר כל כך… ומזה אתה הכי פוחד. דווקא ממני, ממי שמאושרת מלראות אותך מחייך.

הטלוויזיה נסגרת, אנחנו נכנסים למיטה, זה רגע כל כך מתוק ומהול בעצב. עוד כמה רגעים תישן ובבוקר תיתן לי נשיקה ותלך לעבודה ואני אשאר להסניף את המצעים שספוגים בריח שלך, אסדר קצת את הבלאגן שעשינו ואלך.

כשתחזור הביתה אני כבר לא אהיה שם פיזית אבל עדיין תוכל להרגיש את האהבה שלי בכל מקום ואני ארגיש חוסר בך עד הפעם הבאה שאראה אותך מחייך אלי.

סופ״ש נעים סמים שלי 🪶

למה אתה חייב לשחק איתי, מה הקטע שלך בחיפוש האובססיבי הזה של ריגושים והימנעות מריגושים איתי?!

מתקרב ומתרחק, אין לי כוח לרדוף אחריך, לא נעים לי לקבץ נדבות של יחס ממך, לא נעים לי לקנא ולהרגיש עוד אחת מ… 

מגיע לי הרבה יותר מזה ואתה יודע את זה מצויין, אז למה אתה ממשיך לשחק איתי? 

אני צריכה להילחם על ההישרדות שלי ובמקום זה אני נלחמת ברגשות שלי. הגיע הזמן שאוהב את עצמי יותר מאשר אותך, למה זה כל כך קשה לי?!

אחרי כל התקופה ההזויה הזאת, אני מוכנה לקבל, רוצה לקבל והגיע הזמן שאקבל את מה שמגיע לי!

אם אפשר מהר בבקשה, זה בכלל יהיה נפלא…

אני כבר ממש חנוקה ומרוקנת ובשארית כוחותי מחזיקה מעמד כדי להגיע למקום הבטוח, בך.

אושר

יכול

להיות

קל

יותר

מנוצה

וזה כל מה שאני רוצה.