כותבת רגשות במילים

זה לא סקסי, גברים פחדנים זה לא סקסי, גברים שמבלבלים את המוח זה לא סקסי, גברים שחצנים זה לא סקסי, גברים שלא עומדים במילה שלהם זה לא סקסי ולא גברי 🤷🏼‍♀️ 

מגיע לי יותר, מגיע לי את ההכי טוב ואם אתה לא בטוח שאתה זה ההכי טוב, תחסוך לעצמך את הזמן ותחפש משהו ברמה שלך 🤬 אין לי כוח כבר לאנשים הזויים!

כל כך התרגשתי שוב לגעת בעמוד אחרי כמה חודשים טובים של הפסקה. 

מרגישה איך השרירים שלי נחלשו וכמה דברים שנשכחו וצריך לשפר אבל הכל עניין של זמן והתמדה. 

הגוף שוב מתמלא בסימנים כחולים מהעמוד, השרירים כואבים אבל מצאתי סטודיו קטן שמרגיש לי כמו מה שחיפשתי.

הייתי כל כך מרוכזת בתרגילים ובתנועות של הגוף שלרגע שכחתי את כל הדברים שמטרידים אותי. 

מקווה לדחוף את עצמי גם לאימונים בבית, להתגמש עוד יותר, להתחזק ולהתמכר למשהו בריא לשם שינוי.

איזה כיף לחזור לזה, כמה התגעגעתי 🥰 

אז הגעתי למצב שאני חוששת לספר למטפל שלי לגבי תוצאות הטיפול שנועד למחוק אותך מהמיינד שלי… כאילו אני תוהה אם אני זו שנכשלתי בטיפול או שהטיפול נכשל בי.

בגדול זה סתם מביך אבל נו טוב, אני אתמודד… גם לא עבדתי על התרגילים שהוא נתן לי אבל סעמק יש רגעים ששווה לחיות בשבילם והרגעים שלנו הם בדיוק כאלה.

הרגשתי שקשה לך לצאת מהמיטה ובכל זאת קמת ללכת לעבודה. אחרי הנשיקה של ביוש, לא יכולתי לעצור את הדמעות, מקווה שלא ראית כשחזרת לקחת משהו.

אני אסירת תודה שהיה לנו את הסופ״ש הזה ביחד, אפילו שלא היית איתי חלק מהזמן אבל מה עכשיו?! איך ממשיכים מכאן?!

אני רוצה עוד הרבה ממך, רוצה הכל.

להרגיש אותך נרדם רגע אחרי כשהחשמל עדיין מקפיץ את הגוף בזרמים של עונג ולהיכנס לשקט והרוגע הזה שיש רק כשהעור שלי נצמד לשלך. לשמוע את הנשימות שלך כאילו היו מנגינה מתוקה, להירדם בתוך חלום כשאני במציאות.

אתה מכסה אותי בשמיכה ומכסה אותי בשימחה. גורם לי להרגיש כאילו אני ילדה קטנה שאתה דואג שלא תתקרר. פעולה כל כך פשוטה שממיסה לי את הלב.

כל כך טוב לי לישון במיטה שלך, זה מרגיש לי בבית כמו פעם ואני רוצה שככה זה יהיה.

אני יודעת שזאת עוד נפילה לסם, אתה הסמים שלי לטוב ולרע, התרופה שלי והרעל שלי. אתה גורם לי לרצות לחיות ולמות כל יום מחדש.

אני לא יודעת מה יהיה מחר אבל היום אני פה מסניפה כל רגע, מתענגת עלינו כאן ועכשיו.

אני שוב נתתי לילדה הקטנה לנצח, נתתי לה את מה שהיא רצתה ואת מה שהיא צריכה יותר מהכל, אותך.

עכשיו היא שמחה, מגיע לה לשמוח, גם אם זה רק חלום ומחר אחבק אותה ואסביר לה את מה שאני צריכה להבין בעצמי.

היום המטפל עבד חזק בשביל למחוק אותך אבל זה יותר חזק ממנו, לרגע חשבתי שזה עובד אבל חזרת להכאיב לי בגעגוע.

יש לי בור בלב בצורה שלך, תשוקה טרופה בחשמל ואני מאלצת את עצמי לכבות את השלטר כדי לא להשתגע סופית.

עוד ועוד דייטים כדי לברוח ממך ולחפש אותך באחרים. לחזור ולישון לבד בין הכריות שלי בתקווה שתדבר איתי שוב לפחות בחלום. 

אתה שם? מי מחבקת אותך בלילה כשהגוף שלך קופץ מתוך סיוט. מי עוטפת אותך בחום במקומי ומעסה אותך ופותחת לך קשרים בזקן? מי עוזרת לך לפרוק את הכל ולהרגיש שאתה עף מעונג? מי מצחיקה אותך במלחמת דגדוגים וצביטות?

איך זה שזה חסר לי יותר מאשר לך? 

הלוואי שדווקא בפורים היית מוריד את המסכה. זאת שמסתירה את כל מה שאתה ממני, זאת ששומרת על הפוקר פייס שלך ולא נותנת לרגשות להיראות. זאת שמפרידה בינינו ומונעת ממך אותי. 

אני יודעת שהדלת שלך פתוחה אבל ההזמנה והרצון צריכים להגיע ממך. רק אתה תחליט מתי להזמין אותי להיכנס, אחרת לא אדע שאתה פה.

שהתקשרת, זה היה כל כך אמיתי וכל כך התרגשתי, הלוואי שתתקשר. אני רוצה לשמוע את הקול שלך, כל כך חסר לי הכל…

כל כך הרבה רעש בתוך הראש שלי, מחשבות רצות לכל הכיוונים. מאבק פנימי ביני לבין עצמי, המחשבה שאפול שוב ושוב לאותו המקום לא מניחה לי אבל הצורך בך והרעב אליך הולך ומתעצם מרגע לרגע.

אני מונעת מעצמי את מה שאני הכי רוצה בעולם, כדי לקבל את מה שאני הכי רוצה בעולם. זה כנראה שיעור כזה שאני צריכה לעבור, שיעור בשליטה עצמית כדי לשלוט בחיים שלי מבלי ליפול למלכודות דבש בדרך.

יחד עם הקושי, אני מרגישה שאני מתחזקת ונהיית יותר מוערכת בעיניי עצמי. אני לא מתפשרת יותר על הדברים שחשובים לי ונותנת לעצמי מקום לצמוח ולהשיג את המטרות שלי בקצב שלי.

אתמול יצאתי לעוד דייט מיותר עם בחור נחמד שלא הרגשתי שום משיכה אליו. ישבנו בבר שאני ואתה ישבנו בו בדייט הראשון, רק שאיתך זה הרגיש מושלם ואיתו… כל כך לא היה אכפת לי שפרקתי לו שאני עדיין אוהבת אותך.

כמעט נזלה לי דמעה, כאילו דיברתי על מישהו שעזב את בעולם, למרות שאתה פה קרוב במרחק יריקה ממני.

אני אנסה לצאת גם היום, רק בשביל לא לשבת בבית ולאכול לעצמי את הראש. אולי אני צריכה ללמוד לצאת עם עצמי, לשבת על איזה בר ולהנות מהמוזיקה והשיחות עם אנשים זרים.

אם רק היית כותב לי מילה, הייתי טסה אליך וטורפת אותך בשנייה אחת, אבל האגו שלך לא מאפשר והאגו שלי מתחזק.

אני מנסה לחיות, כאילו הכל כרגיל אבל שום דבר לא רגיל. אולי אני משתגעת אבל אני יכולה להישבע שאני מרגישה אותך חושב עלי, חושב עלינו. 

יש דברים שלא ניתן להסביר במילים ואנחנו לרוב הסתדרנו בלי מילים, השקט איתך לא היה מעולם משעמם ויכולתי להרגיש את הכל רק מלגעת.

ישנם כל כך הרבה אנשים שלא מפסיקים לדבר ולהרשים שמשעממים אותי בדקות ספורות אבל השקט איתך היה מרתק, היה בו עולם שלם שהיה שייך רק לנו.

אתה שקרן כל כך גרוע, אף פעם לא ידעת לשקר באמת ותמיד ידעתי מתי זה קורה. גם בשיחה שעשינו כשפתחתי את כל הקלפים, אתה המשכת לשקר ויותר מהכל לעצמך.

אני מרגישה אותך גם עכשיו, יודעת שאתה עצוב, יודעת שאני חסרה וכלום לא ממלא את זה. אתה ממשיך לטשטש את זה עם עוד נשים כמו שאני מנסה לטשטש את זה עם החיפושים שלי.

אני מחפשת אותך באנשים אחרים ואתה מחפש אותי והם אף פעם לא אנחנו כי משהו תמיד חסר שם.

הן לא ירגישו אותך כמוני והם לא יבינו אותי כמוך וזה תמיד יהיה רועש מידי ושיפוטי מידי.

ראיתי את הדמעות שלך, את הסיוטים, הצצתי על הלב הטוב שלך מרחוק, הלב הזה שאתה מחביא מאחורי החומות.

אני יודעת עליך הרבה יותר ממה שסיפרת לי ויותר ממה שהראית לי והדבר היחיד שמפחיד אותי, זה לא להרגיש שוב כמו שזה מרגיש איתך.