כותבת רגשות במילים

הכרנו רגע לפני שהשנה התחלפה, הוא צעיר ממני ב12 וחצי שנים, אפשר לומר שילד בר מצווה מפריד בינינו.

מטר 88 של יופי ואינטליגנציה, מפולפל בילד רע ובכל זאת מהנדס, שחיין לשעבר עם גוף אלוהי ופרצוף הורס את החיים.

הכנסתי אותו לתפקיד הפלסטר הראשי, הנחמה המתוקה שמחליפה לי את האכילה הרגשית בטריפה מינית.

בפעמים הקודמות, מר אריה הפתיע לטובה ולא איכזב לרגע.

הוא טרף אותי עם השפתיים העסיסיות שלו, הרים אותי כאילו אני נוצה חסרת משקל ולהדביק אותי לקיר.

הרגליים שלי עטפו אותו בחוזקה ויכולתי להרגיש את הזין הגדול שלו לוחץ לי חזק על התחתונים הרטובים שלי.

משם הוא המעביר אותי למיטה פיסק לי את הרגליים הזיז את התחתון הצידה והתחיל לאכול אותי כאילו אני הדבר הכי טעים שהבלוטות הטעם שלו פגשו.

האריה הזה בהחלט אוהב פות ולא חושש להשתמש בכוח שלו.

השבוע כשהרגשתי שאני מתפוצצת מגעגועים ועומדת לעשות טעויות נוספות, שלחתי לו טיזינג קצר… ומשם הכל התגלגל מאוד מהר עד שמצאתי את עצמי עומדת בדלת של הדירה שלו שוב.

צלצלתי שיפתח לי, נכנסתי וישר קיבלתי חיבוק ענק ונשיקה לחה. התיישבתי על הספה והורדתי את המגפיים, הסתכלתי לו בתוך העיניים הירוקות המטריפות שלו ואמרתי לו תשקה אותי.

היד שלו כבר הספיקה לתפוס לי את הצוואר בצורה חונקת וחושנית, השפתיים שלו הסתערו עלי בתוך שנייה וכבר לא היה ניתן להפסיק. אפילו שכחתי שבכלל הייתי זקוקה לדרינק קודם ואיך קוראים לי גם.

הוא סובב אותי והעמיד אותי על ברכי עם הגב אליו והחדיר את האצבעות שלו לתוכי, זה היה כל כך מדויק שכל הספה שלו ספגה מפלים. זה הרגיש שכל תנועה שלו מענגת אותי, הוא כבר ידע בדיוק מה אני אוהבת והיה קשוב לגוף שלי כאילו הייתי כלי נגינה.

זה היה ערב קסום ומספק, הוא הכין לי קוקטיילים אלכוהוליים מרעננים בין סקס סוער לפייסלים, לרקע גניחות וצחוק מתגלגל.

אחרי שגמרתי אותו לגמרי, נפרדנו בנשיקה שהשאירה טעם של עוד ויצאתי לדרכי.

אם זה מה שנגזר עליי, אז זה מה שנגזר עליי 🤷🏼‍♀️

רוצה להתלונן לך על זה שהוא לא מניח לי, הוא מנסה להוציא אותי מדעתי בשביל לשבור אותי לקבל את מה שהוא רוצה ואני לא אתן לו את זה. אני לא אתן לו יותר בחיים להשפיע על החופש שלי, האפס הזה לא ינהל אותי.

אני כל כך צריכה את הטעינה הזאת ממך בשביל להסדיר את הנשימה ולצאת מהסטרס שהוא גורם לי להרגיש. 

אני עייפה מכל הטריגרים שמופעלים עלי, מנסה למצוא את הכוחות בעצמי להמשיך במה שבחרתי וזה מרגיש כאילו יש עלי משקל כל כך כבד ואין מקום אחר שבו אפשר לרגע לשכוח מהכל ולהתנתק מהמציאות המשוגעת הזאת.

לא נשאר לי מקום לנוח בו ולהרגיש מוגנת מכל השדים והרוחות.

ממישהו חדש שזה לא אתה, לראות באחר את הניצוץ הזה שימשוך אותי להסתקרן לגביו.

מישהו שיתפוס את המקום שלך וידע להעריך אותו ולמלא בי את הרעב שלי לאהבה שהחסרת ממני.

מישהו מספיק אמיץ ובטוח בעצמו שלא יפחד מהעוצמות שלי והתשוקות שלי. 

מישהו מספיק חכם שיגרום לי להישאר איתו גם כשתרצה שאבוא, כי לא אזכור אותך יותר.

אני כל כך צריכה אותו אבל בפנים הכל צורח שאני צריכה אותך 🤬

העונג והכאב, הקשר בינהם עמוק כשל שחור ולבן, כשמערבבים בינהם נוצר האפור… אם להוסיף יותר לבן או יותר שחור, יקבע את הגוון הסופי.

אתה משחק בכלי הזה בצורה מדויקת, נותן לי מנה נדיבה של עונג ומנה נדיבה של כאב.

המעברים החדים משחקים לי בטראומות כמו בכדורגל. אתה צובר אין סוף גולים ומנצח ואני מכניסה עוד ועוד גול עצמי בשביל שנמשיך לשחק במגרש הזה ביחד.

אתה מכניס אותי לאופוריה ומוריד אותי על ברכי לבקש עוד מזה ועוד ממך.

הפעם אני נאבקת ולא מאפשרת לעצמי שוב ליפול לאותו מקום, אותה משבצת שבנית לי שאתה לא מוכן לפרוץ.

אותו תא קטן עם האפשרויות המאוד מוגבלות שמאפשר לך להישאר בשליטה על אותם הדברים שאתה כלל לא שולט בהם בחיים שלך.

אני רוצה יותר, רוצה להיות רצויה ונחשקת ובטוחה במקום שלי ואתה לא רוצה לתת לי את זה. אתה מעדיף לחבק את האגו שלך ולהמשיך לרדוף אחרי עוד כוס, עוד חור שמעולם לא ימלא בך את החוסר בי. 

כשאני חושבת על החיבוק של האחרי, כשהרגשת מובך מהנשימות שלך שנגרמו מהאינטנסיביות של מה שהלך בינינו.

זה לא שאתה לא בכושר, פשוט ככה מרגיש האושר, כשאתה מסופק עד שכמעט נגמר האוויר. זה כמו הצחוק המתגלגל כדורש להסדיר את הנשימה. ככה זה כשזה ממלא אותך מבפנים בזמן שאתה פורק את הכל לתוכי.

אנשים העירו לי שאני נראית שמחה היום, מזמן לא ראו אותי מסתובבת עם חיוך.

צחקתי שזה בגלל הסמים ובכל צחוק יש טיפה של אמת… ובמקרה הזה יש ים שלם.

אתה הסמים שלי וכשאני תחת ההשפעה שלך, זה יכול להיות כל כך גבוה ומרגש עד שאני מתרסקת שוב ומבינה שמשהו חייב להשתנות.

אני לא רוצה רוצה לחזור שוב למה שהיה עד עכשיו.

מחר קבעתי לעצמי טיפול sos, אני חייבת שהמטפל יעזור לסדר קצת את הראש.

הדבר היחיד שהולך שם כרגע, זה איזה סרט פורנו פרוע שאנחנו מככבים בו.

בא לי שוב ושוב ושוב ואני לא מבינה איך לעצור את זה.

הגוף הזה שלך, מעולם לא נגעתי במשהו שסיפק אותי כל כך רק מהיותו קרוב.

הנשמה שלי כמעט יוצאת אליך בשביל להתחבר עמוק יותר.

אתה כמובן בשלך, לא מסוגל להתעלות מעל האגו, האגו הזה שקיבל שוב ליטוף הוגן ממני אתמול.

אם רק הייתה לי הזדמנות אמיתית, הייתי מלמדת אותך מה הוא אושר שלא ניתן לקנות בעד שום סכום שבעולם.

אתה יודע שאהיה שם בשבילך באש ובמים, אם רק תבקש ואני?! מה איתי?! האם אי פעם תהיה שם בשבילי?!

אני צריכה שתראה אותי, אני צריכה להרגיש שאתה רוצה באמת אחרת מה זה שווה?! מה הטעם?!

וזה היה מדהים, כל כך הייתי צריכה להרגיש אותך, להריח ולגעת, לשמוע את הנשימות, יותר מהכל לחבק אותך כל הלילה ולהרגיש את החיבוק שלך בחזרה.

ומה עכשיו?! אני לא יודעת מה עכשיו כי אני רק רוצה עוד מזה וזה טמטום מוחלט מצידי🤦‍♀️

ואתה, כל פעם זה מורגש יותר כמה הייתי חסרה לך ועדיין כלום לא זז לך בראש?! מה יהיה איתנו?! 

שלא גנבתי לך חולצה מהכביסה המלוכלכת… שיהיה לי משהו להסניף כשהקריז שלי משתולל ואני עוצרת את עצמי בשיניים מלכתוב לך עד כמה אני רוצה לשרוט לך את הגב ולהרגיש אותך הכי קרוב ועמוק שרק אפשר.

כמה חבל שאני חייבת להיגמל ממך ולוותר על הרגעים הקטנים של אושר כמו שחוויתי רק איתך.

כמה חבלים יש בקשר הסבוך הזה שנפרם ונקשר ונפרם ונקשר.

אמרתי לך שאני לא כועסת עליך אבל עכשיו הכעס מתחיל לחלחל אצלי.

הכעס על כל הפעמים שנתת לי לחכות סתם, על כל הפעמים שנתת לי לישון במיטה מטונפת, על כל הפעמים שזלזלת באינטליגנציה שלי ועל כל הפעמים שהתקרבנו יותר ויותר ופתאום ברחת בגלל שהרגשת ונחרדת מלהרגיש.

אני כועסת שמעולם לא ראית אותי, ראית רק את עצמך ומעולם לא עמדת באף הבטחה שלך.

אני כועסת שהטעית אותי בהתחלה וגרמת לי להתאהב בך, נהנית לראות את זה קורה, נהנית לסמן עוד וי ברשימת השבורות שלך.

ראית שאני שונה, בחנת אותי בכל צורה אפשרית ושיחקת איתי איך שהיה לך נוח מבלי להתחשב לשנייה ברגשות שלי ובחברה שהפכתי להיות עבורך.

כן יש בי כעס, שאלות שמעולם לא קיבלתי עליהן תשובות ולמרות זאת כולי תקווה שכשתתעורר על עצמך, זה יהיה עדיין בר תיקון.

אני יודעת מה עברת, עברתי לא פחות ואולי גם יותר וזה לא תירוץ ואתה לא מסכן, פשוט הכי קל זה לא להתמודד ובחרת בקל בזמן שאתה יכול הרבה יותר.

מעולם לא נתתי לך סיבה לכעוס, כל כך נזהרתי לא לפגוע בך בשום צורה אבל עכשיו כל כך בא לי שתכעס מזה שאני לא שם והמחליפות שלי לא עומדות בציפיות שלך. הרי הצבתי רף גבוה מידי, הייתי all in one עבורך, מה הסיכוי?! ולמה עדיין אכפת לי🤦‍♀️

לפעמים הכל חשוך ואני מחפשת את המחשבות הנכונות כדי להעיר קצת את הנוף.

הערפל הזה בראש שלי חוסם את העתיד ושום דבר כאילו לא ברור ולא ידוע יותר מתמיד.

אז מצאתי לעצמי מספר מטרות וכמה יעדים שאני רוצה להגשים בשנה הקרובה.

זה נתן לי מעט תקווה ולא מעט חרדה אבל גם כוח רצון לעשות ולהוציא לפועל את מה שיעשה לי טוב באמת.

עכשיו העניין הוא כסף, אני צריכה להשיג מספיק כסף כדי להתקדם בתוכנית.

רק שעוד לא הבנתי איך לעזזל אני עושה את זה מהמקום שאני עכשיו 🤪

מזל שהסופ״ש מתקרב ואיתו גם קצת ניקוי ראש 🥳

מי יודע, אולי בשבוע הבא הכל יתבהר לי יותר… 💡

בלי להסניף אותך, לגעת או לתקשר וזה לא נהיה לי יותר קל אבל זה עדיף מהתחושות שחוויתי בבית שלך בביקורים האחרונים שלי.

אומרים ש-21 ימים הראשונים הם הכי קשים בגמילה.

אז איך זה שכל יום זה רק יותר מחרפן?! אולי כי כל יום מתחזקת הידיעה שויתרת עלינו, בכזאת קלות, בלי לנסות אפילו לתת לזה רגע להיות באמת.

התחלתי לדבר עם גברים, מבינה תוך רגע וחצי שזה לא ילך ונעלמת. אין לי כוח אפילו לתת הסברים ואין רצון לצאת מהבית.

המוח עובד שעות נוספות, תוכניות ומהלכים מתפתחים בקצב מסחרר, הלב מאובן, הדלת נעולה.

מתכנסת לתוך עצמי ועוצמת עיניים, רק ככה אני יכולה לדמיין את הידיים שלך נוגעות בי ואת הנשימות שלנו מתמזגות כשהעור שלי בוער מהמגע שלך.

הטלפון מצלצל, בום והכל נעלם, הבור בבטן חוזר להיות מורגש ועמוק מתמיד.

אתה חסר לי כל כך אבל זה בלתי אפשרי, אתה בלתי אפשרי.