כותבת רגשות במילים

אם היית נכנס לליבך ומתחיל לנקות חדרים,

לשפץ לחזק את הקירות, להוריד מנעולים חלודים.

אם היית פותח חלון, לאוורר ולראות כוכבים,

אז בלילה ירח עגול יכוון בעבר מחוגים.

אם היית טיפה מחמם, כי ליבך הוא כמו חדר מתים,

לא היית נשאר כה עיוור ובורח כמו ילד תמים.

אם היית מבין שהחופש בכלא, כשהלב הוא מוקף בחומות…

אם היית מבין שהצלחת לשרוד כדי לחיות, לא ויתרת בקרב, לא לנחמת למות.

אם היית פותח סתימות, מנקז ריקבון, מטאטא את השבילים.

היית מבין שכל מה שחלמת היה פה מזמן… מחכה שתבין ותגיד את המילים.

מחזיקה מעמד, הגעגוע לוחץ לי כמו מחוך חונק, מאמנת את המוח לברוח לזיכרונות כואבים כדי לרסן את עצמי ולא להיכנע לרגש. מנסה לגרש את הרגעים היפים, כאילו היו דיבוק.

אין ספור פעמים שביטלת איתי בשביל נשים שנפלו בחלקך אחרי שכבר קבענו.

אין ספור שקרים והמצאות כדי לא לפגוע בי, כשעשית את הדברים שהכי פגעו בי.

אין ספור פעמים שניקיתי את הראיות בבית שלך, כאילו אני אוספת אותם מזירת הרצח של עצמי.

אין ספור פעמים הרחתי ריח זר במיטה שלך, ספוג בשמיכה הנעימה שהבאתי לך שלא יהיה לנו קר.

אין ספור פעמים לחכות שתזיין אותי ולהבין שמישהי אחרת כבר גמרה לך את הכוחות.

אין ספור פעמים לחבק אותך בלילה אחרי שיצאת לדייט עם מישהי אחרת ואף פעם לא איתי.

אין ספור פעמים, לחכות שתענה לי ולהבין שאתה עסוק מידי רק בשבילי.

אין ספור פעמים, לעטוף אותך באהבה ופינוקים ולקבל ניתוק לחודשים בלי להבין מה קרה.

אין ספור פעמים, לראות אותך מחובר לאפליקציות ולקבל שיתוק בלב.

אין ספור פעמים, למות מקנאה, להקיא מגועל ולבכות את החיים כי אני שקופה עבורך.

אין ספור פעמים, לבטל את עצמי, לשקר לעצמי ולפגוע בעצמי רק בשביל להיות קרובה, הכי קרובה שרק תאפשר.

אין ספור פעמים שעברתי סופי שבוע בהמתנה שתסיים לחגוג ואבוא לאסוף פרורים ושאריות.

אין ספור פעמים זה כאב כמו סכין בבשר החיי והחריד עד בחילה ועדיין הייתי שוכחת הכל, אם רק היית רוצה, אין ספור פעמים…

לפעמים כל כך טוב לי איתי שאני לא צריכה שום דבר ואף אחד, רק את עצמי ואת השקט שלי. 

למדתי לאפשר לעצמי לנוח גם אם הכל קורס מסביב ויש אין סוף דברים לעשות.

נעלם הרצון לצאת ולפגוש אנשים, לרדוף אחרי חלומות שבורים ולחפש בכוח אהבה במקומות שאין אותה.

גברים מרגישים לי כרגע בלתי נסבלים ונודניקים, אין לי כוח אפילו לענות לאף אחד, מרגיש לי בזבוז זמן.

אני מרגישה רוגע פנימי, כזה שמזמן לא היה לי, כאילו השליטה חזרה לידיים שלי. השליטה העצמית והתבונה מצמיחות שורשים עמוקים.

כלילית, ציפור הלילה שהייתה יותר מידי זמן בשבי מבלי שאפשרו לה לעוף. כנפיי נחלשו ונדרשים אימונים והפעלת שרירים כדי ללמוד לעוף מחדש.

מיום ליום הכנפיים שלי נפתחות יותר ובקרוב אוכל לעוף כמו ציפור לילה חופשייה שמעולם לא פגשה כלוב חשוך.

מרוב שבא לי לחבק אותך 😤

חרא של יום, כמה חסר לי לפרוק אותו על הגב שלך, להתכרבל על הכתף שלך ולהרגיש את החום הזה שעטפת אותי בו בכל הלילות שלנו.

שבוע גמילה ושבוע שתיקה, שבוע בוכה מכאב על הפרפרים שהפכו לרימות. 

אם רק היה לי ארון קבורה לישון בו, ללא הפרעות, עד שאהיה מספיק חזקה לקום לתחיה ולהזין את עצמי בבשר טרי. עד שהשריפה תעבור והמים יטהרו את חטאי כלפי העצמי שלי.

עד שהכוחות שלי יפעלו בשבילי ולא נגדי, עד שאחלים ממך.

יצאתי לדייט כזה סאחי, רווק נחמד שלא ריגש אצלי שום חלק בגוף.

הריח שלו היה כל כך לא נכון, הוא חדר לי לאף והדף אותי מהרגע הראשון. בושם נוראי ומוגזם שהזכיר לי מטהר אוויר מהסוג הלא מוצלח במיוחד.

ישבנו בבר ודיברנו, הוא בחור טוב, מסודר מהסוג שרוצה אהבה וקשר אמיתי אבל כשניסה לחבק אותי בדרך לרכב, קפאתי, נגעלתי, הרחקתי.

כל מה שרציתי זה להיות במקום אחר, להיות עם האף שלי תקוע לך צמוד לעור שאוכל לקבל את המנה שלי. מנה של הריח הכי מושלם בעולם, שחסר לי כמו חמצן.

אתה אפילו לא זקוק לבושם, יש לך ריח טבעי שמטריף אותי כמו שהוא. יש בך את כל מה שאני כל כך אוהבת חוץ מהדבר הכי קריטי, אהבה כלפי.

אפילו לא עבר שבוע, זה מרגיש כמו נצח, זה כואב כמו רצח. האהבה שלי נרצחת, אני זו שצריכה להרוג אותה בתוכי. אם לא אהרוג אותה, היא תהרוג אותי.

זה קשה להכיל את הילדה הקטנה הזאת שמנהלת אותי, זו שלא מוכנה לדחות סיפוקים, לא מוכנה להקשיב להגיון ורק דורשת כל הזמן את הסם שלה.

והנורא מכל, היא מאמינה באגדות ובקסמים ובטוחה שהסוף חייב להיות טוב.

סטייל: הוא יבין שהיא החצי שלו ויעשה מאמץ בלתי רגיל להיגמל מההתמכרות שלו לסקס. הוא יסע כל הדרך (15 דקות נסיעה כן) במכונית הלבנה שלו, יטפס לקומה השנייה או יזמין מעלית (למי אכפת).

היא תפתח לו את הדלת והוא מיד ידביק אותה לקיר עם נשיקה לוהטת וילחש לה שהוא מצטער על כל הצער שגרם לה להרגיש ושהוא הבין כמה הוא אוהב אותה כשאיבד אותה ועכשיו הוא פה לתמיד והם יחיו באושר ועושר ובלה בלה בלה…

דאם, איזה תמימות וכמה בולשיט, למה בכלל לחלום כאלה שטויות.

למה סתם לפתח אשליות חסרות כל בסיס והגיון בריא.

כי אחרת זה עצוב מידי, כי הדמעות לא מפסיקות, כי הרבה יותר נעים להאמין באגדות מאשר להאמין לאמת שנאמרה לי בצורה הכי פשוטה וברורה.

לא אני לא באמת מיוחדת עבורו והוא לא הרגיש כלום ושום דבר והכל היה החלומות המטופשים של הילדה הקטנה שתקועה בגוף של אישה בוגרת שמסרבת להתבגר!

הרי יותר קל לספר לעצמי שהוא לא יהיה מסוגל לוותר עלינו לתמיד, מאשר שזהו הסוף.

בא לי לחנוק את התמימות הזאת עם כרית, כדי שהילדה הזאת תפסיק להרעיש לי בראש ולהפריע לי בגמילה.

בא לי גם לחבק אותה ולהגיד לה שלמרות שהכל בולשיט, היא עוד תחייך ותצחק צחוק מתגלגל, גם בלעדיו.

גמילה ממך כגמילה מסמים קשים, מנסה לשמור על עצמי נקייה.

משתדלת לא להסתכל בתמונות שלך, לא להיכנס לפייסבוק ולא לבדוק אם אתה מחובר/נושם/חיי.

אני קצת מצליחה אבל הראש, אתה לא יוצא לי מהראש, זה מחרפן.

עושה תוכניות, מבטלת, מחפשת איך לא להרגיש וזה כמו דופק, פשוט לא מפסיק.

הרצון להיות איתך ולגעת בך ולעשות איתך אהבה אמיתית כשזה מתפוצץ לי מהבטן, זה לא מניח לי. 

מחר טיפול, אבקש מהמטפל לנקות אותך מעורקים שלי, לשחרר אותי מהתחושות האלה.

אני יוצאת מדעתי ודעתי יוצאת ממני, חייבת להחזיק מעמד.

מציצה באפליקציות, כולם נראים מכוערים וזקנים או טיפשים.

אין לי כוח לספר על עצמי, גם ככה זה לא ילך.

אני יודעת שעשיתי נכון, פשוט צריך להמשיך לחשוב קדימה.

הייתי רוצה להיות אתה, לא להרגיש, לא לחלום, לא להיקשר, לא להיפגע. 

כל כך רציתי להיות שלך, רק שלך ולא של אף אחד אחר.

עכשיו אני חייבת להחזיר אותי לעצמי ולתת לעצמי את מה שהחסרת ממני.

אהבה.

אחרי שהכל נאמר,

נגמרו המילים, גם דמעות לא נשאר.

אז כיבינו את האור וחיבקנו חזק,

לא יכולתי לנשום, הרגשתי מחנק.

הבוקר הגיע, הלכת שלא תאחר,

ונשארתי לבד נאנקת, אין אותנו יותר.

לדבר איתך ולהגיד לך את מה שעובר עלי, את מה שגרמתי לי להרגיש בשביל לשמור אותך קרוב.

כמה קשה לשחרר אותך מהקשר התלול הזה שמטלטל את שנינו ודבוק בנו כמו דיבוק.

זה כל כך טוב וכל כך רע, כאילו המלחמה בין גן עדן לגיהנום פרצה בשמיים וכל הטוב והרע התערבב לבלבול אחד גדול.

אתה מוטבע בי ואני בך ולשנינו זה בלתי אפשרי לוותר לגמרי אבל הגיע הזמן לשנות, ככה זה כואב מידי.

אני לא יודעת אם אגע בך שוב, הגוף שלי בוער והנפש עולה בלהבות וכל כך קר בחוץ, הגוף שלך חסר לי כמו חמצן.

אין לי את המילים הנכונות להגיד לך את זה, אין מילים נכונות לזה, הן לא קיימות.

צריך להתחיל מחדש, איתך או בלעדיך, תלוי בך.

100% אמת, מבחינתי נגמר עידן השקרים.

להט הרגע בשקט מתגנב,

לוחש לי באוזניי, דברים שלא כדאי…

הלהבה דולקת מרשרשת,

אבל המחשבה לא מתממשת.

סודות כמוסים שמורים בתוך תיבה,

מנעול ישן שומר על הזימה.

הסקרנות הרגה את החתול

אבל הוא לפחות לא מת בתול.

הקלף נבחר, גורל אכזר

ומשהו טוב יקרה מחר.

מכשפה שובבה תידלקה לדקה

מטוטלת רקדה, התקבלה החלטה.

1

2

3

אני לא אצא לך מהראש

4

5

6

החטא ועונשו אותך מחפש