כותבת רגשות במילים

לחכות לטיפות שמחה

לחכות לדקות של אור

לחכות שאולי תחזור

לחכות למעט מגע

לחכות לשניות שיחה

לחכות שתהיה פנוי

לחכות לתירוץ מצוי

לחכות כדי להיות קרובה

לחכות לשבבי תקווה

לחכות עד שנגמר האוויר

לחכות ולמות בפנים.

אני שונאת לאהוב אותך

שונאת כל כך

את השקר

שלך!

מתפוצץ לי

בלב

בשתיקה

חזקה.

לא בא לי להיות נחמדה לאנשים היום, אפילו לנחמדים שבהם.

ביטלתי את העבודה, החלטתי לחכות בעניין הפלסטר, לא בא לי מגע חסר רגש.

מעדיפה להתפנק לי לבד כל עוד יש לי שקט והילדים אצל הטעות הכי גדולה בחיי.

אכין לי משהו טעים, בריא ומזין, אעשה מקלחת מפנקת ואלבש משהו שמרגיש נעים על העור.

בקבוק טקילה מציץ עלי מהמטבח, אנסה לחפש לי כמה שירים שתמיד מרימים לי ואולי אפילו אצליח להזיז טיפה את הגוף ולרקוד.

היום אני אטעין את עצמי בעצמי ואתמסר לכל מה שעושה לי טוב.

אולי אפילו אצליח לראות סרט או סידרה או כל דבר שינתק אותי מהמחשבות עליך.

אני לא כועסת עליך וגם לא על עצמי. אין חרטה, עשיתי כל מה שאפשר כדי שזה יצליח, אני יודעת שעשיתי הכל.

אני לומדת לשלוט בעצמי, לשלוט ברגשות שלי, לאזן אותם בעזרת התרגילים שהמטפל שלי נותן לי.

נאחזת בכל דבר אפשרי שיחזק אותי וירים אותי, הרי מחר אהיה חייבת להיות פה עבור הילדים עם פרצוף יבש מדמעות.

מביטה במראה וחוזרת על המנטרות של המטפל, אני יפה, אני חזקה ואני יכולה הכל, אני אוהבת אותי.

ההשתקפות שלי מביטה עלי בחזרה ואני רואה שאני קצת מתחילה להאמין לעצמי ובעצמי, אני הרבה יותר ממה שחשבתי וזה רק הולך להשתפר! זה חייב, אין ברירה.

אין לי כוח לסבול את המחשבות שלי, זה כמו עינוי, מלחמה פנימית ביני לעצמי, בין רגש להגיון ורגש חסר הגיון.

מנסה לראות טלויזיה אבל אין לי מושג מה משודר, המוח ממשיך לרוץ ולא עוצר.

אם לא הייתי חולה ומפוצצת בתרופות, הייתי שוקלת למסטל את עצמי למוות.

אני אפילו לא מצליחה לגעת בעצמי, זה ישר מגביר את כל המחשבות עליך.

מתי זה יעבור?! מתי המוח שלי יפנים שזה אבוד, שאתה מעולם לא הרגשת את מה שאהבתי לדמיין שכן. שהייתי רק כלי נוח שסוגר כמה פינות מתי שצריך ולא מעבר.

אתה יכול לקנות את כל מה שנתתי לך, אתה לא זקוק לי באמת.

הרגש שלי חסר משמעות עבורך, כל הביחד שלנו חסר כל משמעות, נכון?!

אני סגדתי לך כמו לאל, ראיתי בך את היצירת אומנות הכי יפה שהטבע יצר ואתה התענגת על הטמטום שלי.

האהבה שלי כל כך מיותרת לך, אתה עטוף במשפחה וחברים, מוצא זיונים בקלי קלות ואין לך צורך בי.

אתה לא יודע מה זה בדידות, מה זה כשאין אף אחד שדואג לך ואף אחד שרוצה לגרום לך אושר, סתם ככה מתוך אהבה טהורה.

אני לא יודעת איך זה מרגיש לקבל אהבה ללא תנאי, האהבה שקיבלתי תמיד עלתה לי ביוקר.

הפעם זה עלה לי בלאבד את עצמי, לאבד את התקווה שזה קיים, לאבד את הרצון לפתוח שוב את הלב שלי עבור מישהו.

יום אהבה מסריח, אחד המסריחים שחוויתי.

כל הרחמים העצמיים האלה כל כך מתסכלים אותי, אני צריכה מישהו להוציא עליו את הזעם עם שוט.

בא לי לשלוט בחייה גדולה ויש בי צורך להיות מרושעת כאילו לילית מגרשת את הילדה הקטנה שבי ורוצה להשתלט.

אולי מחר, אם ארגיש מסוגלת, אגיד לפלסטר שלי להגיע… לדבר היפה הזה יש גב של שחיין וציוד מרשים. הוא מרים אותי כאילו אני נוצה חסרת משקל וגורם לי להרגיש טעימה וסקסית. הוא יהיה לי אחלה אדולן בגמילה ממך.

לא בטוחה אם זה וירוס או התגובה לתחושה הפנימית שמסתובבת לי בגוף ומכאיבה כל פעם במקום אחר.

כל כך בא לי להיות ילדה קטנה ומפונקת שמכינים לה תה ומרק חם ודואגים לשלומה.

הילדה שמחבקים בלילה חזק ונותנים לה להרגיש עטופה בחיבוק מרפא.

כבר שכחתי מתי בפעם האחרונה הרגשתי ככה, שמישהו באמת התעניין בי ולא בשביל לזיין אותי או להשיג דבר מה כזה או אחר…

אני מתגעגעת לאמא שלי, לתחושה שאני ילדה של מישהו והיא היחידה שזכור לי תחושות כאלה ממנה.

בא לי להרגיש איך זה כשזה מגיע מגבר, גבר שלא מפחד מאיזה וירוס ורק רוצה להעניק לי מעצמו ללא תנאי.

בא לי גלידה או משהו מתוק ומנחם ומצד שני אין שותף לפשע ולבד זה משמין מידי.

בא לי להיות בכיינית ופינוקי היום ואין מי שיפנק אותי… רעיונות איך לפנק את עצמי יתקבלו בברכה 🙏🏻 

הגוף לא עמד יותר בעומס הנפשי, אני מרגישה חולה ועייפה וכאובה כפי שלא הרגשתי כבר המון זמן.

הכל כואב, קשה לנשום, זה מרגיש כמו רגע לפני לידה או רגע לפני המוות.

אני לא מפחדת מהמוות, הוא לגמרי מפתה אותי אבל אני יצור השרדותי להפליא ועכשיו זה לא הזמן להקלות שכאלו.

אז אני בוחרת בלידה, הלילית שבי רוצה לצאת ולפרוח ולהתאהב בעצמי וביכולות האין סופיות שלי.

אני בוחרת ליצור את עצמי מחדש, אחרי 42 שנים של כאבי גדילה, אני רוצה לצאת במלוא הדרי לעולם ולהנות מהטוב שבו.

אני ארים את עצמי ואתן לי את האהבה שמעולם לא קיבלתי מאף אחד.

אני אביט בי בהערצה כפי שהבטתי בך וההצלחה שלי תשרוף את הנשמה לכל מי שהמעיט בערכי.

אני אצחק, צחוק חזק ומתגלגל ומלא ביטחון שידבוק באחרים כלהיט מוזיקאלי נדיר ואף אחד לא יפגע בי יותר, אף אחד לא יעז.

ואתה, אתה תרצה בי כל כך, הגעגוע יכבה אותך מהר מכפי שתוכל לדמיין, תהיה כל כך צמא לאהבה שלי שלא תבחין בנשים אחרות ותבין שניצחתי את עצמי וניצחתי אותך.

מלכלוך, אפר ואבק אוולד מחדש חזקה מתמיד ואשרוף את חבלי הלידה לאור הלבנה ואתמלא באהבה עצמית עצומה. אשבור את שרשרת הסבל של הגלגול הזה ואשאיר אותה מאחורי לתמיד.

חצי שלי, אני אלמד להיות שלמה גם בלעדיך, כי לא חסר בי דבר.

התסכול של לא להבין את עצמי יותר, האם לבחור בי ולאבד אותך? או לבחור בך ולאבד את עצמי?

בחילת חרדה לא מניחה לי, אני לא מצליחה לקבל החלטה. 

אני מרגישה צער על כל הדברים היפים שהיינו יכולים לעשות ביחד, אבל השתלט עלי. אבל כבד על כל החלומות שבניתי בראש ואין להם שום בסיס או תקווה יותר. חלומות מתים שמסתובבים כמו רוחות רפאים ומכאיבים לי בכוונה.

חרדת נטישה, זה מוזר שהיא בפול טיים ג׳וב גם כשאני זאת שצריכה לעצור הכל.

אולי זה מה שהכי נכון, לעצור הכל ולא לעשות כלום ולתת לדברים לקרות מבלי לתכנן דבר…

זה לא יהיה חכם, הרי אני מיד אפול לרגש ושוב אפגע בעצמי כשאזייף כאילו הכל דבש כשבפנים אני רוצה למות.

אתה כנראה כבר מרגיש שמשהו לא כשורה אבל לא שואל ולא מתעניין כדי שזה לא יפתח חלילה.

הכנתי לי פלסטר מהמם, ידעתי שאפגע ממך שוב בקרוב והפלסטר כבר מחכה לבוא לטפל בי כראוי.

זה הכי קל, אני יכולה למצוא לי אין סוף פלסטרים וצעצועים יפים שיעזרו לי לטשטש טיפה את הגעגוע אליך. 

המצחיק הוא שאני מרגישה כאילו אני הולכת לבגוד בך ותכלס אני כל הזמן הזה בוגדת בעצמי. 

מעניין איך זה היה מרגיש לך לדעת שגבר אחר נוגע בי ומגשים לי את הפנטזיות. זה היה מזיז לך בכלל? כנראה שלא…

האמת היא שרציתי לעשות אותך מאושר והפכתי את עצמי לאומללה.

אי אפשר לנצח אותך ואני הכי לא יודעת להפסיד. עשיתי כל מה שיכולתי וכלום לא עזר, הרי אני אחת והן אין סוף, בחרת בהן.

אני חייבת כדור שינתק אותי ויעצור את כל המחשבות או שתזיין אותי חזק מספיק שאשכח הכל ותגיד שניצחתי למרות הכל.

איך אפשר להחליט שלא אראה אותך שוב ולא אגע בך שוב ולעמוד בזה בלי לצאת מדעתי?!

איך אפשר להרוג רגש עם כאלה עוצמות, לחנוק אותו למוות שלא ישאר ממנו זכר?!

איך אפשר להפסיק להכאיב לעצמי בלי שום הגיון בתוך המעגל הזה שחוזר על עצמו ולא מתקדם לשום מקום?!

איך אפשר לעקור כל זיכרון ממך ומהריח שלך שגרם לי לאבד את עצמי ולוותר על כל העקרונות שלי והכבוד העצמי שלי?!

איך אפשר לגרד כל רגע מושלם שהיה בינינו שיפסיק לשרוף לי את הנשמה שבוערת כאילו שהעלו אותה על לפיד כמכשפה שניסתה לרפא ולהציל בכוחותיה האחרונים את הנפש האבודה שלך מעצמך?!

איך אפשר לשחרר, לשחרר באמת, כאילו מעולם לא היית האהבה הכי גדולה בחיים שלי?!

איך אפשר לא להתגעגע, כל עוד אני ערה ונושמת, איך אפשר?!

איך אפשר לגמור בלי לחשוב על מה שאתה עושה לי?!

איך אפשר לרצות להמשיך לחיות גם בלעדיך?!

אני לא יודעת איך?! איך אפשר?!

כל כך קשה לנשום, בחילה קשה, חרדה, רעידות בכל הגוף.

זאת ההרגשה שהתעוררתי איתה היום בבוקר, הרגשה נוראית עטופה באכזבה.

אני מאוכזבת מעצמי שנתתי לעצמי כזאת מנה של סבל בתמורה לכמה טיפות יחס ממך.

זה כואב להכיל את השקרים שלך, להכיל את ההשפרצות של אלה שאתה מזיין מפוזרות לגבהים על הארון שלך שניקיתי בפעם הקודמת לפני שיצאתי ממך וגם בפעם לפני.

זה משפיל ודוחה שהכנסת אותי למיטה שזיינת בה אחרות בלי להחליף מצעים ואפילו לא נשאר לך כוח לזיין אותי. אין לך טיפה כבוד אלי ולגוף שלי.

זה לא יכול להמשיך ככה יותר, אני לא יכולה להתעלל בעצמי ככה יותר.

אני לא יודעת איך אתה מסוגל להיות כזה חסר לב ולמה אתה משחק איתי בצורה כל כך אכזרית.

אני כל כך מבולבלת ואבודה בתוך הרכבת השדים שיש לי בראש, מגיע לי הרבה יותר, מגיע לי הכל! מגיע לי גבר שמתרגש ממני ולא מכל כוס חדש שעובר לידו.

אולי אלה הכאבי לידה, לידה שלי מחדש, אני צריכה להוציא את עצמי מהחור השחור הזה.

יותר מידי עקשנית

יותר מידי חזקה

יותר מידי נאמנה

יותר מידי כנה

יותר מידי טובה

יותר מידי חמה

יותר מידי רואה

יותר מידי חכמה

יותר מידי מרגישה

יותר מידי נותנת

יותר מידי אוהבת

יותר מידי נלחמת

זה לא שאני לא מספיק, אני יותר מידי אחרת

הן אף פעם לא יהיו מספיק, אחרי

תבין