כותבת רגשות במילים

כל כך הרבה מלחמות מתנהלות בחיים שלי ושוב זה מרגיש שנגמר האוויר.

אני צריכה חיבוק, צריכה שתעטוף אותי ותגיד לי שיהיה טוב, שאני אעבור הכל, כמו תמיד.

אף אחד ושום דבר לא מצליח להרגיע אותי כמוך. זאת כנראה החולשה הכי גדולה שלי מולך, זאת הסיבה שבכל פעם שהתרחקת, נזקקתי לך כמו לחמצן בשביל להמשיך לנשום.

אני לא מבינה אותך, לא מצליחה להתחבר לדרך שאתה מתעקש עלייה ולמרות הכל, עדיין לא הצלחת לגרש אותי ממך סופית.

כשאני נוגעת בעור שלך, אני שוכחת הכל, אין לי מושג מי אני ואיפה אני. נבלעת לי לתוך אנרגיה של אהבה ותשוקה שבלתי ניתן לבלום.

אתה בעצמך מתנתק לעולמות אחרים, אני מרגישה את זה קורה כל הזמן. אתה מתמלא בזה וזה מטעין אותך ומשחרר לך את העומס הנפשי.

הסופ״ש מתקרב ואני אפילו לא יודעת אם תבחר לבלות אותו איתי או שתספר לי סיפור כדי להתנער מרוב פחד שאדבק בך עוד יותר.

הלוואי שתעניק לי את המגע שלך, תקדיש לי את הזמן שלך, תתחבר אלי ותיתן לי אותך. תשחק איתי במיטה במקום לשחק בי.

אחרת אין הסבר הגיוני למה אני ממשיכה להכאיב לעצמי ולנקות את שאריות הגועל שמזכיר לי כמה אני קנאית ועושה לי בחילות.

הנרות, הו הנרות, איך זרמת איתי לגבי ההפסקת חשמל, כל כך עצוב לי שאף פעם לא הדלקת בשבילי נרות.

למה אני עם כל מה שיש בי וכל המבחר שיש לי, ממשיכה להתחנן להיות קרובה אליך ולתקוע לעצמי סכינים בלב.

מי אתה? לפעמים אני מרגישה שאתה חצוי לגמרי. אני לא יודעת אם אתה זה הגבר החם והרגיש והחכם שאני רואה בך או סתם דוש חסר לב שנהנה מכל העולמות.

אתה פוצעה לי את הנפש ואז מרפא אותה וזה חוזר על עצמו כבר שנים.

אני לא יכולה בלעדיך ונטרפת כשאני איתך, למה זה לא מניח לי?!

בחיים לא נתתי לאף אחד לשחק איתי בצורה כזאת, להתנהג אלי כאילו אני מכשיר חשמלי שמדליקים ומכבים לפי הצורך.

אני לא מבינה מאיפה יש לי את הכוח לסלוח בתוכי בכל פעם מחדש ולעבור הלאה כאילו אתה קדוש ויש הצדקה לכל דבר.

הלב שלי נפתח אליך יותר ויותר, הגוף כאילו נוצר להתחבר לשלך ואתה עיוור, נכה רגשית שמשתין על הכל בקשת כי אתה בטוח שתמיד ארוץ אליך.

וזה נכון, אתה צודק, אני תמיד ארוץ אליך… לפחות עד שמשהו ימות בי, עד שהאהבה הזאת תיחנק מקנאה למוות.

אני לא באמת אוהבת כשכואב לי אבל אני יותר מידי אוהבת אותך. 

סופ״ש מלא הצעות ואני מסרבת, לא מעוניינת בכלום עם אף אחד ורק אתה תקוע לי בראש.

אני עדיין מקנאה, מקנאה רק מעצם המחשבה שאישה אחרת נוגעת בך.

כן, אני יודעת שהבטחתי וניסיתי באמת שניסיתי אבל לא מצליחה לשחרר את הקנאה הזאת.

זה אוכל אותי, כל פעם מחדש מכרסם לי עוד קצת מהנפש. זה הדבר שהכי קשה לי איתך, חוסר ודעות וחוסר ביטחון בכל מה שקשור אלינו.

איזה פלונטר מטורף זה להרגיש הכי בטוחה איתך כשאתה צמוד לגוף שלי והכי לא בטוחה כשאתה מתרחק בין לבין.

הלוואי והיית נותן לי להרגיש בטוחה במה שאני עבורך, בטוחה במקום שלי מבלי לחשוש שתעדיף עלי ריגוש חסר משמעות.

הייתי הופכת להכי מאושרת בעולם, לדעת שאתה פה, שסוף סוף אתה באמת פה.

יש מקומות כל כך גבוהים שאתה לא נותן לנו לגעת בהם ואני לא מבינה אם זה כי אתה מפחד או שאני פשוט מטורפת והכל קורה רק אצלי.

אולי אני באמת מטורפת אבל אני בטוחה בכנפיים שלי, לכן בינתיים ממשיכה לעמוד על הענף המתנדנד ברוח בלי פחד שאפול. הענף הזה יכול להעיף אותי בכל רגע ואהיה חייבת לחפש לי ענף אחר אבל הענף הזה יכול גם לצמוח ולהתחזק כדי שהרוח לא תזיז לו בכלל.

לפעמים זה כאילו אתה קורא אותי, או שאולי מרגיש אותי באופן מיוחד.

המגע שלך גורם לי להתחבר לעצמי, אתה מכיר את כל הנקודות העונג שלי ומגיע אליהן במהירות מופרזת כאילו יש לך ג׳י פי אס שמכוון אותך במדויק לשם.

אני יכולה להינמס בידיים שלך כמו גלידה בחום של אוגוסט וזה בכלל לא משנה שלפני רגע רעדתי מקור בסוף ינואר והידיים הקפואות שלי הקפיצו אותך כאילו התחשמלת.

אתה תמיד מצליח לחמם אותי פיזית ונפשית. מחכה לי עם הזרוע בצורה מזמינה לחיבוק ותופס את הרגליים שלי חזק בשלך שלא אוכל לזוז.

אני מניחה את הראש שלי בין הכתף לחזה שלך וכל הכאב נעלם, כל הדאגות מתפוגגות וכל הכעסים והפחדים מתמוססים.

ככה אני מרגישה במקום הכי נעים ומוגן שאי פעם הייתי בו.

זה המקום היחיד שאני מצליחה לדמיין כשהמטפל שלי אומר לי לדמיין את המקום הכי נעים, מוגן ובטוח עבורי.

כשאני צריכה להירגע ואתה רחוק, אני מדמיינת בדיוק את הרגע הזה ומנסה להסדיר את הנשימות. 

אני רוצה להיות המקום הזה עבורך, להיות המקום הנעים, המוגן והבטוח שלך, המקום שלא רוצים לעזוב.

אני שוב לא בטוחה מה יעלה בגורלי ואתה לא מתקשר.

כבר כמה פעמים שדחיתי יצור יפה להפליא, אם היית רואה אותו, היית חושב שאני מטורפת לסרב לדבר כזה.

אני באמת מטורפת ואתה היחיד שזורם לי בעורקים וממלא אותי במחשבות בלתי פוסקות.

אני כל כך עייפה מכל השבוע הזה, התמודדתי בגבורה מול הפסיכופת ועמדתי על שלי למרות שהופעל עלי לחץ וניסו להפחיד אותי.

עכשיו כל מה שאני צריכה זה את הגב שלך לפרוק עליו את הכל.

הלוואי שפשוט תגיד לי לבוא ותציל אותי מעצמי.

ומחר יום קשוח והלילה קר ממש…

אם רק הייתי יכולה לזחול אליך למיטה ולכרוך את עצמי סביבך כמו נחש.

להיצמד אל העור שלך בעירום ולהריח אותך כאילו אתה הטרף שלי וכל מה שאני צריכה זה להפנט אותך במגע לפני שאני מתחילה לאכול.

אני אוהבת כשאתה מתמסר אלי, נותן לי להוביל אותך עד לנקודה שבה אתה הופך מחתול לפנתר ומושך אותי באגן לקצה המיטה. מרים את הרגליים שלי גבוה ומותח אותן עד הראש כדי לשחרר ממני את כל השדים כמו שרק אתה יודע.

אני צריכה שתרגיע אותי, כמו שרק אתה יכול ובסוף להירדם איתך ככפית מוגנת שאף אחד לא יפגע בה יותר.

גם אני חייבת שתעטוף אותי בך ושתאיר לי את דרכי בתוך כל האופל הזה.

כל כך מורעבת לסשן ארוך איתך, כזה שאתה מפנה לי את הזמן ולא ממהר לשום מקום. בא לי שתשקיע בי, תזכיר לי איך זה מרגיש.

אני רוצה להיות במרכז הבמה שלך, להיות הכי חשובה לך והכי מיוחדת עבורך.

רוצה שתוציא את הכל, תדבר אלי עם הגוף, תדבר אלי עם הנשימות, תדבר אלי כשאני עם עיניים קשורות ולא רואה דבר אבל הכל מורגש אפילו יותר.

תן לי את כולך, אני רעבה!

אני תמיד מרגישה כשאתה מבזבז את הכוח שאני מעניקה לך על נשים אחרות.

יודעת כשאתה בוחר בהן על פני ומשקיע בהן יותר מאשר בי, כי אותן יש צורך להרשים.

אתה לא מפחד שלא אוכל להכיל יותר את כל הקנאה החונקת הזאת?

אתה לא מפחד לאבד לתמיד את החום הטהור שפורק ממך את הכובד של החיים המוחזק לך על הכתפיים? אתה לא מפחד לאבד את כל האהבה שלי?

אני לילית, אני כל מה שגבר יכול לאחל לעצמו, אתה חכם מספיק לדעת. 

איך אני אוהבת להירדם עטופה בזרועותיך כשכל המיטה ספוגה בריח המשכר שלך. זה מרגיש כרגע הכי נעים שחוויתי, כשגופי העירום מתלטף עליך כחתולה מיוחמת שזקוקה למגע ולהתחמם על העור החמים שלך.

התעוררתי באמצע הלילה, כל כך הרבה אור סנוור אותי ונבהלתי שבוקר אבל מהר הבנתי שנרדמנו מחובקים כשהכל דולק מסביב.

הסתכלתי עליך לפני שכיביתי את האור וכל המסביב, כמה הפנים שלך יפות ורגועות.

הסרתי לך את המשקפיים ונעמדתי מעליך על 6 כדי להניח אותן על השידה שלך, מיד החלקת את היד על הישבן שלי מתוך שינה ותפסת אותו בשיא הטבעיות שלא אברח.

היד החמימה שלך העבירה לי רטט בכל הגוף אבל העייפות ניצחה וחזרתי לישון בתוך הזרוע שלך. 

בבוקר כשהשעון הארור צלצול והפריע לנו להמשיך להינמס אחד דבוק לשנייה, השתקת אותו וחדרת אלי.

איך אני אוהבת את התחושה הזאת, כשאתה לוקח את מה שאתה רוצה באסרטיביות. כשאתה חודר אלי ואתה יודע שאני כבר מזמן רטובה ממך ורק מחכה שתיכנס.

הדרך הכמעט מושלמת להתעורר בבוקר, חבל שאתה צריך ללכת ומתחיל סופ״ש עם כל הבלאגן והילדים.

אתה מנשק אותי לפני שאתה יוצא וכל מה שבא לי זה למשוך אותך חזרה למיטה ולקשור אותך שלא תלך לשום מקום ותהיה רק שלי.

אתה מתעורר משנ״ץ, מתיישב לגלגל פייסל ופורס בפני את הגב הכאוב שלך. כמה אתה תפוס, בגוף ובנפש, גיבור שבור וחזק. 

אני יודעת שכואב לך שאתה לא נלחם עכשיו אבל שמחה מאוד שאתה פה איתי.

אני מתייבשת מאחוריך כשהרגליים שלי בצידי האגן שלך ומתחילה לעסות לך את הגב.

זה כל כך נעים לי לשמוע אותך נהנה, אני עוברת על כל החוליות והכתפיים והצוואר, מחדירה מרפקים בסיבוב באזור השכמות והצדדים. שוב ושוב ואז מגיעה חזרה לצוואר ומבריחה פתאום את הציפורניים לתוך הקרקפת שלך.

מעסה לך את הראש והעורף, שריטות עדינות בסיבובים ומערבולות עד המצח, הרכות ומאחורי האוזניים. מתענגת על כמה שאתה נעים לי למגע, נושמת אותך, מסניפה ומתמסטלת ממך. 

אתה מצטמרר קלות ומוציא גניחה שקטה מפעם לפעם ואני מתמוגגת להרגיש אותך נמס מהמגע שלי. חושבת לעצמי, איזה בר מזל אתה שיש לך אותי…

סוף סוף נתת לי זמן איתך, כמעט סופ״ש שלם לנוח מכל הקרבות.

כמה חיכיתי לזה ואני רוצה עוד! רוצה שתיקח את כולי! הרי למה לך להתחלק בי?! למה לתת לאחרים את מה ששייך לך?!