לפני 20 שנים. יום שני, 21 באוגוסט 2006 בשעה 9:23
לצידנו אלפי גופות צפות
חשיכה יורדת
שוחים קדימה , מבחירה.
לצידנו אלפי גופות צפות
חשיכה יורדת
שוחים קדימה , מבחירה.
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לצידנו אלפי גופות צפות
חשיכה יורדת
שוחים קדימה , מבחירה.
לפני 20 שנים. יום שני, 21 באוגוסט 2006 בשעה 6:00
אדם ונאד מים
שופך אותו על החול החם
אולי מרחמים
אולי כל זה למען צבע קצת אחר
רוחות הקיץ מתעוררות לפתע משאירות את האוויר נטוע במקומו , עומד , העולם מסרב לשרת יושביו.
ישבנו , פצועים בכפות רגלינו , חולצותינו מיוזעות , פנינו חבולות.
מולינו , ממשיך האוייב הנורא לכבוש , לנצח , לעשות את כל מה שכשלנו אנו לעשות בעצמנו.
ייחלתי לגשם.
ייחלתי לשינוי מצב.
ייחלתי ליכולת על טבעית שתאושש רגליי , תתן לי את הכוח להתרומם שוב עם אותו הרצון לכבוש.
ייחלתי לתשוקה , לי ולחבריי.
עוד מעט סיבוב שני, מ' מדליק סיגריה , מודיע לנו כך ...את הסיבוב הבא הוא יראה רק מהצד.
שלחתי בו מבט של אכזבה ,כך גם א' , הרי אחרי הכל הוא נוטש אותנו במצב השברירי הזה.
כף רגל , אויייייי כף הרגל .
י' מספר על נקודות לחיצה בגוף עליהם למד בפיסותרפיה , זה כנראה קשור ללחצים קשים על הגב התחתון.
הוא לוחץ לי פה ושם , אני מרגיש מין סוג של הקלה מינימלית , פסיכולוגית אולי , הכל , כדי שאוכל לרוץ אל הסיבוב הבא.
ברקע , צרחות משתוללות , קללות בשני שפות , כדורים שורקים מדי פעם מעל גדרות המתחם הלא כל כך גבוהות , מוסיקה ... אני שומע מוסיקה , הכל מתקרב לקיצו.
אני רואה אור כחול , סופר בלב עוד 20 שניות
מבט אחרון לחבריי , כולם מתחילים לקום.
הכנה אחרונה.
התקפה אחרונה.
נגמר הזמן.
תורינו.
אני רואה אור כחול, מוסיקה , מייקל ג'קסון ופול מקרטני "בואו ביחד ... "
ר' על הקו - " אחי ! אני יוצא סוף סוף מלבנון !!!"
- כמה כיף לשמוע את זה , אני אומר.
" כן אחי , חוזר הבייתה , לירושלים , סוף סוף !! מה איתך ? "
- וואלה... משחק כדורגל , הפסדנו משחק שעבר , עכשיו שוב תורינו.
"טירוף , תנצח בשבילי אה יא זלמה ( כינוי לא ברור ... ) "
-ברור , הבאת לי קטיושה אגב?
" בטח אחי , תבוא לבקר , תקבל קטיושה ..."
-הזמנה מפחידה משהו אני אומר , אל דאגה... אבקר בקרוב.
לפני 20 שנים. יום ראשון, 20 באוגוסט 2006 בשעה 7:06
כמו בעלי חיים גם כן מתים
ונשאבים אל תוך סופה
שתהילה בה
מתוך מערבולות יוצרים הם
אלוהים.
תריסר נשים על שתיים ,עשרות סוסים על ארבע
כמו בעלי חיים בסתר מתגופפים
שוקעים באוניית תשוקה
סופה המר בא
ואם נמות היום אולי נפגוש את
אלוהים.
חוטאת בחטא קדמון
את נאחזת
בקרני עבר דוהות
בריחו המשכר
של השקר
הנגלה אל אור ירח
אותו השקר
שהוקא כל פעם , ונבלע הוא מחדש
והנה לילה
הנה אור
משוחרר הרסן
ואת צורחת
אל ים בלי אופק
מתאהבת בדממה.
לפני 20 שנים. יום שני, 14 באוגוסט 2006 בשעה 4:44
שקט מדומה
עוד מעט יצמח החושך
מאותה גינה שאת מתעקשת להשקות
ואת פתוחה כמו דלתות
ואת בוכה כדי לראות
אור.
כל מה שנותר
שקט מדומה.
נצרבתי על הבוקר , השמש התייצבה לה מחוייכת , נשענת על תריסיי.
אני בטוח שאם יכולתי להסתכל יותר לעומק , הייתי מעריך את יופיה אבל לצערי ראייתי מוגבלת כמו של כל אדם , וכמו כל אדם אני מוצף ברגעים של שטחיות.
התעוררתי מטושטש , מוכה בגלים של חום לא מזהה את סביבתי.
במבט נרפה זיהיתי את אויבי העתיק , זה שכבר שנים לא יודע איך זה ליפול .
כמו תמיד , חייכתי אליו ,בקושי , הרי שנינו יודעים , הוא לא מתכוון לעזוב.
נגררתי אל האמבטיה , עם קרסול מנופח ועדיין , ראייה מטושטשת ...
חיבוק , ועדה חוקרת , ליטוף , התייעצות חבר השופטים , נשיקה על המצח , שבועה מול אלף מושבעים , אהבה , כל הדברים הפשוטים ... חסרי הערכה בדרך כלל.
חלום עתיק : אלף פרצופים , אלף פרצופים , כולם משתוממים , כולם בוהים , באותה נקודה , באותו הקיר , יש שם ציור בודד , אחד כזה שאיש לא בדיוק יודע איך להסביר , מה רואים שם או מי צייר אותו , כמה זמן הוא עומד שם , או כמה זמן הוא הולך להשאר, אלף אנשים מתוממגים , בוכים , דמעות של התרגשות , יכול להשבע שלא היו שם תנינים, אלף אנשים בסוף חלום עומדים מחובקים.
שיהיה יום נפלא
לפני 20 שנים. יום שבת, 12 באוגוסט 2006 בשעה 14:07
והיא נשכה,נגסה,קרעה היא את עורי
תחנונים אמיתיים בשעת בוקר כה מוקדמת
אלוהים שואב אותי החוצה מגופי.
הכמיהה הזו , ישות בלתי נפרדת
מותירה אותי
משוחח עם עצמי.
לפני 20 שנים. יום שני, 7 באוגוסט 2006 בשעה 17:16
נספגות ברגליו הזקנות
אחרי כל הציפייה הזו
הוא נותר עם שברים בגבו התחתון.
אבקנים של אשמה , נקודות אדומות
היה זה לילה סוער
יכולת לחוש ברוח ובמשגלה
אבקנים של תשוקה , נקודות אדומות
היה זה לילה בודד
יכול הוא לחוש ברטיבות שמלתה
מדי פעם חולם , ממלמל לעצמו
"הם קראו לי אבא"
נשען בעדינות על אדן החלון
צורח
no one know's im gone.
מממ
כחלק מסוג של טיפול יצירתי אני די צריך לכתוב על אנשים שהם לא ... אני 😄 אבוי לנרקיסיסטיות.
אז ...
זה סיפורו של J' מניו יורק אשר הכה ילדיו , היכה את אשתו , שנוא ע"י ילדיו , התגרש מאשתו , בילה 4 שנים בדירה חנוקה מצחינה שהמקום האחרון בה ביקר היה אדן החלון ...
נ"ב
הפרסום הקודם היה על זונה 😄
תודה לכולם על ההבנה
לפני 20 שנים. יום ראשון, 6 באוגוסט 2006 בשעה 20:00
זה כואב כשאת רועדת?
הפרצופים משתנים מדי פעם
משאירים מאחור שיירת מבטים.
אף פעם לא שאלתי
זה כואב כשאת רועדת?
וההיסטוריה על עצמה חוזרת
וכך גם אשמה
וכך גם כאב.
סיפורי שדים
וצומת סואנת
חוויה מצויירת
על מפה אנושית
אף פעם לא שאל הוא
זה כואב כשאת רועדת?
המבט העתיק והספר
מתמלא מחדש
בכוויות ופצעים.
* אפשר ללמוד הרבה מלהסתכל היישר אל תוך עיניהם של חסרי התקווה
לפני 20 שנים. יום חמישי, 3 באוגוסט 2006 בשעה 4:32
רחשים אלקטרוניים
בוקר צבוע
בצבעים מהתלים
ולמת
למת אין צורך בצבע
אין צורך בפחד
ובגבולות חדשים "
הגוש האנושי יצר מין ח' מאולתרת , היינו כ 17 במס' , כולם לבשו את אלוהים.
תפילה ...
אין אף שדים , אין גם רוחות , יש הרגשה של נחת.
חשבתי על ההיא ועל ההוא ועל ההם ועל דברים שלא אמרתי ועל החמצות בציר הזמן ועל הבטחות ועל אלף מקומות.
לא תותחים , לא חיילים , לא חללים , לא מתהלמים , שום דעות קדומות .
הפחד ,הרצון לחיות
יוצק עתידנו אל מיטות קפואות
במקום הזה , בשעה כל כך מוקדמת , המתים ישנים , והדלתות פתוחות.
"זה קצת מפחיד אותי
שהפחד מין המוות
הופך להיות
סם החיים "
****
הייתי בבית קברות הבוקר , חבר ביקש ממני להשלים מניין באזכרה של סבא שלו .
כמובן שלא אמרתי לא. איך אפשר ?
קמתי ב 5 בבוקר ( נרדמתי רק ב -4 ... ) מקשיב לציפורים שרות.
אחרי הטקס , בוהים בסביבה , שדה מצפון , שכונת מגורים מימין .
"היית גר פה ?"
- "נראה לי שכן "
" לא מפחיד אותך ?"
- " אתה מפחד כרגע ? "
שתיקה ...
"לא"
- "רואה ... "
"יש בזה משהו , קח , שים שקל לצדקה ."
שמתי ... ולא קיבלתי כלום , אפילו לא קבלה לאלוהים .
מקווה שהוא יזכור את זה 😄
לחשוב
חיובי
לפני 20 שנים. יום שלישי, 1 באוגוסט 2006 בשעה 9:49
דיממתי מאוזניי
תפילות חרישיות
ליהטטו בחדרי ליבי
מצאתי את גופי קרוע
חבול , פצוע
טרף קל
לעופות ולזוחלים
לקראת חצות
רוחי משוטטת בלב מדבר
שיחות על קנגורו תמים
עם אל שפוף
וכביכול , מלא רחמים
מצאנו את שק חלומותינו
מצאנו שאנחנו לא כ"כ שונים
הוא מפחד מכל האדום הזה
מהרחש העתיק שיש בפנים
רוחי
משוטטת בלב מדבר
שיחה עם קנגורו תמים
ומשפחה של נחשים
לשון צולפת המנונים רוחניים
גל של ארס מבפנים
רחש
עתיק
גוסס
בפנים
הכל נהיה מתוק יותר
לפני 20 שנים. יום שני, 31 ביולי 2006 בשעה 13:19
אולי כי היא ביקרה כאן
חושפת ממולי ירח
תהום וצלקות
מחסום כתיבה
נשענת קצת יותר מדי
דם מטפטף , רשימת קניות
כל הדברים שהיא חלמה להיות
מחסום כתיבה
אולי כי בא לה
להתמוגג מהאורות
של אופק תשוקותיה
מחסום כתיבה
היא תוותר על רגש
תמכור נשמתה אל השטן
ששום דבר לא ישתנה
שישאר כל כך קטן
אור
דועך
מרגיש כה נוח
אולי פשוט זה כה מוכר
מחסום כתיבה
היא משתעלת
"היו שלום"
ליבה אמר.