|
|
|
תכנס לפרופיל שלה
בשביל להבעיר את הנפש
לצמק את הלב.
תכנס לפרופיל שלה
להרגיש קצת כמו פעם
לפחות זה כואב.
תכנס לפרופיל שלה
לראות אותה חיה אחרת,
מחייכת אחרת,
דומה אך כל כך שונה.
תכנס לפרופיל שלה
בכדי להתאבד קצת,
אולי לאבד קצת
אחיזה,
אשליה של חופש...
אמרו לי שהטריק הוא
לא להסתכל אחורה
ובכל זאת
אין שום חופש באופק.
זה לא לאבד אחיזה,
אף פעם , אף פעם
זו הדרך היחידה לשרוד
זו הידיעה המוחלטת
זה הטעם
זה עוד , זה עוד.
זה לא לאבד אחיזה,
זה לאחוז בהגה
זה לדהור ללא תחושה של שייכות
ללא גבולות ללא גדרות
כל הדברים הטובים
יצטרכו לחמוק מתחת לרדאר
אנו נמלא כיסים
ונעמיד פנים
המילים מתחמקות ממני,
מתנערות ממני,
ואני עם מחסום כתיבה חמור :/
זה לעולם לא ירפה
זה גדול עליי
דוחס את כל הזמן שנשאר
במורד הגרון
סיפורים שלעולם לא אספר
כופים עליי
לאלתר , להפנט קצת אחרת
אני לא יכול למצוא שקט,
תמיד רוצה אחר
יותר
בוער.
כשאני מתקלף מהשריון הזה,
ארוץ במעגלים
אחורה וקדימה
מושך טעויות מהעבר,
ממחזר אותן בלי שום פחד.
וככה,
אם טוב לי,
זה דופק את המערכת.
אני אטעין את הרובה בכדורים חיים,
אני אירה בשגעון לכל הכיוונים.
ולא יהיה כאן שקט,
לא יהיה כאן שקט.
סוטה
יותר ממה שאני מודה
בוהה
בוחן קצת אחרת
שומר על מרחק
מוניטין,
סוג של פאסון
פרסונה דוממת
כאן אני עומד
אחד עם השמיים
כל הסבל , תענוגות
מתנקזים מכפות ידיי
מתמקמים בין שתי עיניי
גוף רוקד
האלים מאשרים את קיומו
כאן אני עומד
אחד עם השמש
כל הנושם וחי , משתקף
חבלים שקשרתי
אלוהים שנטשתי
The body has a need
אני אשחק ,
אני אהיה המשחק,
אני אגע לך בעצבים חשופים,
ואת תשני צורה,
בכדי שיהיה לשנינו קצת טוב,
או לפחות לי.
גורם לי לרצות להכנס לרכב
ולא לעצור אף פעם
השעמום מקונן
כאשר אתה יכול לקבל הכל
תהיי שלי עד אשר תצטרכי
ללכת
זה מפחיד אותי
חוסר המעצורים של הגוף
של הנפש
נדמה שאברח הכי רחוק
מאותו הבית
