לפני 9 שנים. יום חמישי, 14 בספטמבר 2017 בשעה 16:20
מחוסר
געגוע
חרמנות
אוי ואבוי
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 9 שנים. יום ראשון, 9 ביולי 2017 בשעה 13:07
אז,
שליטה מרחוק...
מאמינים בזה?
לפני 9 שנים. יום שלישי, 4 ביולי 2017 בשעה 14:15
על שליטה.
על וירטואליות.
כניעה וגעגוע.
חסר לי כוח מהמדרכה השנייה
לפני 9 שנים. יום רביעי, 3 במאי 2017 בשעה 15:04
כמה שזה חסר לי
לפני 9 שנים. יום שבת, 15 באפריל 2017 בשעה 9:19
לא פשוט להסביר את התחושה החדשה הזו.
לא פשוט להסביר איך דברים קטנים גורמים לי פתאום לדמוע - ולא להתבייש בזה.
וזה לא מעניין פתאום כמה גדול ומסובך העולם.
זה לא מעניין כמה חנוקה ומתוסבכת הנפש , כמה לולאות הספקת לקשור סביב הצוואר.
הכל עבר.
הנצחתי אותה בתמונות.
אוהב לטבוע בהן כשהם מנסים להטביע אותי ולהשתלט.
נקרא להם שדים , נקרא להם חרדות , נקרא להם הדרך הטבעית של הנפש להשאר תקועה - הם צצים מדי פעם.
זה התפקיד שלהם.
התמונות שלה משתיקות אותם.
ההודעות הקוליות שלה משתיקות הכל.
פתאום
משום מקום
36 הוא סוג של 26 החדש.
חולם אותה וחולם עליה.
רוצה לחלום איתה ולדאות לנצח.
לפני 9 שנים. יום חמישי, 13 באפריל 2017 בשעה 10:11
שדברים טובים ייחלפו.
שאין בי תוכן.
שאין בי טעם.
שהמגע לא מספק.
שהקירבה מרחקת.
שהמשחק לא מתוחכם מדי.
שהמשחק מיותר.
ששעמום יגבור על הלהט.
שעצב ושגרה יגברו על רוחות ההתחלה.
שהיא לא תהיה כאן מחר.
לפני 9 שנים. יום שני, 20 במרץ 2017 בשעה 4:31
לא יודע איך להסביר
היעד הראשי ,
250 קמש אל תוך הקיר
תלו את גופתי בכיכר העיר
גם כאן בערך נכשלתי.
בתוך הגונגל היותר מדי גדול הזה
רצתי במעגלים
לפני 9 שנים. יום שני, 13 במרץ 2017 בשעה 11:07
הימים המוזרים האלה
של תובנות
נחת
ופחד
הלילות האחרונים האלה
השאירו אותי מרוקן
בוכה
מחובר
אתה תמצא שקט
בעיניים זרות
כך הבטחת לי
אתה תמצא פאר
גלקסיות שלמות
אם תרשה לעצמך - להתמסר
ואני
מוצא את עצמי
מסומם
זורם בתוכי
דם חדש
אישונים שמולי
גלקסיות שלמות
לפני 9 שנים. יום ראשון, 5 במרץ 2017 בשעה 8:16
הזמן מתבזבז
נוזל מהר מדי,
מתחמק בקלות יתרה.
מלפפונים על העיניים,
קפאון התודעה
שינוי חייב לבוא.
לפני 9 שנים. יום שלישי, 28 בפברואר 2017 בשעה 11:54
מוזר לגלות שהיצר המיני שלי
הוא קודם כל מנטלי
הגוף והמגע שוליים כאן
נדמה שהמודע שלי נהנה יותר ממשחקי משיכת החבל והפלירטוט
מאשר האקט עצמו.
ככל שהזמן עובר,
והזיקנה נמצאת מעבר לדלת,
אני מבין כמה היצר הילדותי והתחרותי
עדיין שולט כאן.