לפני 14 שנים. יום שבת, 15 בספטמבר 2012 בשעה 15:09
שגם פה
אני קיים
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 14 שנים. יום שישי, 24 באוגוסט 2012 בשעה 16:07
טרי האצ'ר ( לויס ליין)
לפני 14 שנים. יום חמישי, 23 באוגוסט 2012 בשעה 5:36
זה השקט
זה לעמוד באותו מקום ללא תנועה
זו העין האדומה
זה הרטט
זה לבהות לנצח באותה מסיכה
זו השתיקה
זה הפחד
הצלילים , הצללים , הפנים שלי ושלך
זה מי שאתה
זה אותו סרט
נע, מתגלגל , מסתלסל אל אותה נקודה
זו החולשה בך
ויכול להיות שאני החלול , מעטפת ריקה
אין מה שימלא אותה
ויכול להיות שהמערבולת סוף סוף תפסה אותך
אל הקרקעית איתה
לפני 14 שנים. יום ראשון, 12 באוגוסט 2012 בשעה 21:04
כל התום אבד , נשפך אל תהומות התשוקה
והגוף , לא יודע הוא שובע
והאל היחיד , מלוכלך ומוזנח
מצוץ את דמי אמר הוא - דרך מכשיר הטלוויזיה
אנחנו נמשכים למערבולת , כחלקיקים אבודים
והגוף , משמש הוא כעוגן
והאל היחיד , מנוון מתמיד
לפני 14 שנים. יום שישי, 10 באוגוסט 2012 בשעה 11:43
אז אני מניח שאין גבול דק יותר בין המקום הנוח לבין המקום הטוב.
וזה רק הפחד שבוער בך בפנים.
ועכשיו שזה מרגיש כאילו עברו 1000 ימים
אני מתפנה לתהומות של עיבוד.
כי הגוף זה משקר לאורך כל הדרך , פורץ קדימה עם פטישים וחניתות...
וכמו בדו קרב אינסופי , אני עומד מעל כל היתר , ועל ראשי השקר , כתר של כבוד.
אז זה לא אני שבחר לא להשאר.
בין כל המערבולות שחיתי , בין גאות לשפל.
נצמד אל סירת הדייגים , שעושה דרכה לחוף
כה נוח להגרר , עד שתהיה הנטל.
לפני 14 שנים. יום רביעי, 1 באוגוסט 2012 בשעה 9:18
הכל בפרספקטיבה הנכונה אתה אומר.
והם אמרו שלשנייה הן חזרו - אותן עיניים מטורפות , אלה ששורפות כל מה שעומד מולן.
הרי זו לא פסיכוזה אתה יודע.
אלו הם בסך הכל זרמים של תודעה , כאלה שמציפים אותך.
ואתה חסין
בלתי שביר.
וזו שאלה של מציאות מול אשליה...
לפני 14 שנים. יום ראשון, 29 ביולי 2012 בשעה 11:01
רך מדי אליה
מרשה לה להתעצבן עלי יותר מדי
ויכול להיות שאני באמת מרשה לה יותר מדי
טוב לא יכול להיות ... אני מרשה לה יותר מדי.
כי
אני נמס ממנה
לא יודע כי אם זה אני מאוהב או בגלל שזה הקשר הראשון האמיתי שלי מזה הרבה זמן.
ואתמול בלילה הייתה לנו שיחה קשה של יחסינו לאן
והיא עושה סימנים של פרידה
וזה הדבר האחרון שאני ארצה שיקרה
היא טובה
אישה טובה
אישה מדהימה
שהייתי רוצה לראותה בחיי לעוד הרבה זמן
מחר אנחנו נפגשים
והיום בקושי דיברנו
ויכול להיות שאני באמת לוחץ עליה יותר מדי - תמיד אומר שאוהב אותה
שולח פרחים פעם בשבוע
ואולי קצת NEEDY
אז איך אני מפסיק את זה?
והאם להפסיק את זה בכלל?
הבעיה היא בי או בה?
או בחוסר רצון שלי להתמודד מולה - רק כי רוצה שתמיד יהיה טוב
לפני 14 שנים. יום רביעי, 18 ביולי 2012 בשעה 8:04
כשאני בתוך זוגיות
מערכת יחסית טובה
שמחה
פורייה
כשאני לא איתה
אותם שדים מתבצרים לי במוח
לא משאירים אף פינה ריקה בגוף
שוחים לי בוורידים
כאילו רק נותר לי לפשוט את עורי בכדי להתפטר מהם
מדברים על קנאה
על לבד
על נטישה
על ערך נמוך
על בגידות ופלירטוטים
על הסוף
הבלתי נמנע
ואני נותר עירום
חסר כלים
להתמודד
עם הקולות שלא מרפים
לפני 14 שנים. יום שבת, 30 ביוני 2012 בשעה 13:06
אלא מה תפקידנו כאן
לפני 14 שנים. יום שישי, 15 ביוני 2012 בשעה 19:45