צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 19 שנים. יום שבת, 19 במאי 2007 בשעה 12:51
אני לא יודע מה גודל הנזק
לפיכך
אני לא יודע באיזה צבע המסיכה
אם אענה בכנות על עצמי , אישיותי , פרצופי
לא אוכל באמת להצביע על אחד.
לפני 19 שנים. יום שלישי, 15 במאי 2007 בשעה 18:14
אחרי
מלחמות
אחרי
קרבות וחרבות בלתי נראות
יש כף רגל
וראש קטן עליו
מלא אהבה
ושיחות עם עצמי
על פרספקטיבה
לפני 19 שנים. יום שלישי, 15 במאי 2007 בשעה 17:05
חולפים אל מול פניי
חיי
מילים קרות כקרח
ובעירה פנימית
חולפים אל מול פניי
חיי
נשאר לי מה לומר
נשאר מעט אוויר

שעמום
ותופעות לוואי
להמשיך לחפור
עמוק יותר
אל תוך האור
האינסופי
אשר אותי
מקיף
שמעתי בכי קל
הוא לא היה שלי
שעמום ותופעות לוואי
להסיח דעתי
לפני 19 שנים. יום ראשון, 13 במאי 2007 בשעה 19:34
אני זוכר
כי זה היא נורא פשוט
אין מורכבות
בחרבות
וסולמות אל השמיים

אני זוכר
שזה היה נורא פשוט
הכל מרוח
רק צריך
לדעת איך לכתוב

אני זוכר
את הרחוב ההוא
ואת הריח
שנשאב
אל החלום

אני זוכר
כי זה נורא פשוט
לעצור
להסתובב כך
במקום

הלכלוך על הרגליים
הניצוץ שבעיניים
הריחות
זה לא יחזור
אז נותר רק בינתיים
לנשוך קלות את השפתיים
למחוק אפור
לפני 19 שנים. יום שבת, 12 במאי 2007 בשעה 17:04
1

חיוך
היא מחייכת
ומה נשאר לי לעשות?
מבט
נדמה שהיא צוחקת...
עכשיו נותר רק לחכות

חיוך
תמים , נטול כל כוונה
כאילו התחרטה , לקחה בחזרה
מבט
אם אתעמק אוכל לדעת
טעם ריח צבע מגע

חיוך מבט
התחלה של ...


2

קשה לשכוח


געגועים
געש מוחי
החיים
אמורים
לבעבע מחדש
וכמו הגל
ליבי נפתח
ומתנפץ
על כל האינסופי
געגועים
אני והיא
איננה
השאירה
תירוצים על הרצפה
ומה עושים עם התקווה?
ומה עושים עם תמונתה...
החקוקה עמוק בפנים
געגועים.



3

i

I
I search again
a way to keep on breathing
a way to comunicate
a way to feel it all

I
I reassemble
i scream to find a reason
how come my contiousnes
means anything at all

were dancing on the shoreline
were dancing on the shoreline
exsitence - keep on kicking
fiction to us all

I
i find a space for silence
upon my skin i paint an all new god
eliminate those fucked up faces
i used to fear so much
לפני 19 שנים. יום חמישי, 10 במאי 2007 בשעה 15:31
על אדן החלון
פתאטיות נוזלית
השינוי הפיזי
משתעבד לכוח המשיכה
אני נלחם כרגיל במילים
מנסה לשחרר הרצועה
להקיא בבקשה
לנקות מהרצפה
ה
רוח מבשרת
באתי
לוקחת את האוויר עכשיו
בשביל לנשום
אצטרך
לעזוב את המקום
כשהבטן
רועדת
כשיש חתכים בלשון
לכאב אחר
אין לי כבר כוח
אני מוותר
על האגו
מוותר על
נצחונות
מוותר על
מילים וקסמים
התודעה מופרכת
זה נכון
מוסחת
על ידי
דברים חסרים
חיוכים מרתקים
לפני 19 שנים. יום רביעי, 9 במאי 2007 בשעה 0:23
"על מה יש כבר לצחוק "
שאלה מרחוק הגברת
שמלתה צרה שדיה נחנקים
היא עמדה על הבמה
אדומה , מגונדרת
עם חיוך מתובל
עם עיגולים ריקים
"על מה יש כבר לצחוק "
צעקה הגברת
ציפייה ארוכה
ליללת הכלבים
בתשוקתה היחידה
אותה גברת נלחמת
בעזרת שרירי הפנים
"על מה יש כבר לצחוק"
בכתה הגברת
קרעה את בגדיה
חשפה קשקשים
חשפה צלקות
קעקועים ממתכת
נחשפו לפניה
אלפי
פרצופים מחייכים
לפני 19 שנים. יום שלישי, 8 במאי 2007 בשעה 9:02
כאוס מורכב יוצר
יופי אבסולוטי
ההגיון לרגע יישב לו בצד
נוותר על שליטה ועל סדר מופתי
והים
יכוסה
בארגמן לבן
ונביט השמיימה
למטה אין כלום
ובסוף
של יום
נשב במעגל
נזכר כך לרגע
בהתחלה חסרת המשמעות
לפני 19 שנים. יום שני, 7 במאי 2007 בשעה 19:05
מי?
הכלום
מי
אני?
ייתכן ש
הצבעים
רואים הם אותי
מזדווגים עם
אותיות
בסמטאות אפילות
נוחתות על
אוזניים ריקות
מי
שהוא?
מי
שהיא?
ייתכן ש
נלחמתי
לשווא בהשתקפותי
רועדת
קודרת
נוזלת בתוכי
הדם האפור
האור הנצחי
מי
אני?
והיקום
הנרחב
ההתחלה
שקטה היא
בסוף אנו
נצרח
ייתכן ש
לחמנו לשווא
השתעבדנו לאם
רצחנו האב
ובלילה
זוחלים
תחת שמיכה
ההגנה הטהורה הזו
כמונו
סינטתית בשלמותה
לפני 19 שנים. יום ראשון, 6 במאי 2007 בשעה 12:33
תחינות זולות
לדברים שלא יקרו
תחינות זולות
ושיחות ריקות אל תוך הלילה
תחינות זולות
לא אוהב את ההשקפה הזו
תחינות זולות
ונותרנו אני ואני
נרדפים
צוללים
הצללים ליוו לאורך הדרך
משחקים
בתווים
צלילים ללא קול של אמת
ונותרה
רק שבועה
מחוללת
ריקה
ויהיה יותר טוב
ויהיה יותר טוב
ויהיה קצת שונה מחר
ויהיה יותר טוב

רק שאלה
אחרונה
במטוטא ממך
ידידי
יקירי
היכן איבדתי אותך?