צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 19 שנים. יום שבת, 5 במאי 2007 בשעה 14:10
היא ביקשה ממני לעצור לרגע
להתעמק בכל מילה
להבין
נקודות התחלה של מקור הכח
להפסיק להשתעבד לאנרציה
לשקול מילים , את הכתובות
לפרוץ בבכי , אמיתי , ככל שאפשר.
להזכר בחוש מסויים
לצבוט
לעצום עיניים
לחבוט לחבוט לחבוט לחוות
היא הושיטה שתי אצבעות
תולשת ריס אחר ריס אחר ריס
הכריחה אותי לומר
"זה לא פלסטיק , זה לא פלסטיק "
תצרח היא אמר אז
צחקתי
ברגעים של מבוכה מתגלה כוח לא מובן
ואחרי שאת מבטי השפלתי
הבנתי
אני לא שייך לכאן
יצאתי אל הרחוב אל תוך הגשם
בעצם גשם לא היה (יולי וכל זה...) אבל זה מוסיף נופח לסיפור
ובריצה קלה בין השלוליות ( זיעה של אחרים...) דילגתי
נלחמתי בתמימות
החלמתי , אחח התמימות.

מול המראה בביתי עמדתי
עייף חבוט משועשע משקיות עיניי
המכתשים האלו הם צלקות של פעם
הם יישארו איתי , סביר להניח , עד סוף ימיי
עצור - היא שוב אמרה
זהו כוח האנרציה
חרוזים - נותנים לך מקום להתחבא
תכתוב לאט
תכתוב ברוגע
תכתוב בלהט
אולי עדיף לך שתתפשט
התפשטתי
עכשיו טיפה יותר נעים
קיץ ארור , מחייב להלחם.

אחרי שהיא הלכה נכנסתי למקלחת
לפני 19 שנים. יום שבת, 5 במאי 2007 בשעה 10:18
הדברים היפים בעולם
נמסים בין אצבעותיי
וכשאת מייללת מעבר לתכלת
ריקושטים של רטט משתוללים בידיי

הדברים היפים בעולם
נשארו מאחורי הגדר
וכשאת משתוללת , בלהט רוקדת
החיים מתנערים מן השלכת
לפני 19 שנים. יום חמישי, 3 במאי 2007 בשעה 18:09
כמה חיילים יש לצבא החוסר שלי
כמה חיילים יש לצבא החוסר שלי
ומפלוגה אל פלוגה
עוברת הבשורה
צבא החוסר שלי כבש את עמי

כמה מפגינים ישנו במוח שלי
וכמה ירידים עברו על הנפש שלי
ומשקיעה לזריחה
חוזרת התמיהה
כמה חלקיקים יוכלו לבנות שוב אותי
לפני 19 שנים. יום חמישי, 3 במאי 2007 בשעה 11:49
is it a light reflected there
why should i care
beneath the stone
there lies the snake
why should he wake
לפני 19 שנים. יום רביעי, 2 במאי 2007 בשעה 21:32
יש תקופות שבאמת לא אכפת לך מכלום
לפני 19 שנים. יום שני, 30 באפריל 2007 בשעה 19:49
לו לא ידעתי טוב או רע
ובמלחמות לא השתתפתי
לא אגלה אמות מידה
לא אתנקז אל המקום ממנו באתי
לפני 19 שנים. יום שבת, 28 באפריל 2007 בשעה 5:40
כחלק
מהמציאות
עליי לדחוף
חזק יותר
לחרוך את האדמה
להשתעבד
לשמש העולה
להכות
באגרוף העירום
בכל מה שנגלה מולי
בכל מי שעומד מולי
עליי לעצום
את העין הבלתי נראית
ולהכין אותה
לאור הנצחי
כן
ברכיי מדממות
וכך
המעטפת מאבדת כל משמעות
עליי
להכות
לדחוף
חזק יותר
השמש העולה
...
להתאדות
להרגע
להתאהב.
לפני 19 שנים. יום ראשון, 22 באפריל 2007 בשעה 22:53
מדי פעם היא שונאת אותי
ברוב הזמן לא יכולה בלעדיי
היא קשה
כי היא תמה
והיא מושכת ומושכת
ובוכה שאין לה די
לפני 19 שנים. יום שישי, 20 באפריל 2007 בשעה 11:52
העולם נמתח
זה האור הלבן
שניסח יקום במילה אחת
נשיקה על המצח
ולא בא לי לחזור
אל אותן היישויות אשר גילמתי...
והגולם גילף את דמותה בחלום
מעולמות נטושים היא חוזרת
ללא גוף ללא ריח
ללא נפח ללא קול
מצייר את דמותה המושלמת
העולם נמתח
זה האור הלבן
שאבד באותו יום בו אבדתי
התמימות מזדחלת אל מתחת לעור
מגלה , העין אותה עצמתי
...
הגולם גילף את דמותה בחלום
זה מוזר
כי אני כלל לא נרדמתי
לפני 19 שנים. יום שישי, 20 באפריל 2007 בשעה 1:37
זה נשמע תלוש
חסר הבחנה
כשהקול שלי נאבק בשלך
זו היא תחייתה
של התודעה
מה שאשאב ממך