לפני 19 שנים. 19 באוקטובר 2005 בשעה 0:14
שבור ומבולבל , מיואש ועייף
לא מסוגל להגיד שוב את שמך
מתבונן מעבר לחור ההצצה
רואה איך הנחתי לכם
ללא הפרעה
להשליך חלומותיי לרצפה
לרמוס בהנאה
יש בי כאב , הוא מנצח
המוח מזרים אל הייאוש תקווה
מייחל להיות אחד ששוכח
שמשאיר מאחור , רסיסי השראה
רחשי גופי מסגירים אותי
מושכים מבטים מאנשי הרחוב
מיתרי נשמתי בשקט מחלידים
עוד רגע נקרעים
צווחים תווי אנחה
לא מפחד מהחושך
מפחד מהשקט , מאטימות הבועה
יש בי כאב , תמיד ינצח
אתקן העולם , מייחל לנטישה
