יפה קצת משונה

חזרתי מדייט. מתוק להפליא אבל היה חסר לי את האש הזאת.. את הרצון לרמוז בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שיעלה אלי הביתה ל'קפה' לפני שהוא נוסע..

אבל לא היה את זה.

ונשארתי גם חרמנית וגם מאוכזבת כי קיוויתי ממש שיהיה שם ניצוץ וחיבור טוב.

ואולי הטעות היא שאני מחפשת את המבט והחיוך שלו בכל בחור איתו אני יוצאת.. ולאף אחד אין את זה.

בא לי סקס. אבל רק איתו. מתגעגעת.

נזכרתי איך היינו ישנים ערומים והייתי מתעוררת עם זין בתוכי.. תמיד אמרתי שזו פנטזיה והוא לא חסך מלהגשים לי אותה בכל פעם מחדש..

למי אכפת מלצחצח שיניים, הריח שלו תמיד היה כל כך ממכר.. למה לבזבז דקות יקרות בהן הוא יכול להשאר בתוכי, להביט לי בעיניים, להרים לי רגליים לאוויר ולטחון לי את הצורה עד שאצרח..

אז אחרי איזה 3 גמירות שלי היינו חוזרים לישון לעוד שעתיים ואז מתעוררים וממשיכים עוד קצת ופתאום מגלים שכבר 3 בצהריים ויש אוכל על הפלטה.. 

גם אחרי כל כך הרבה סקס לא הייתי מסוגלת להוריד ממנו את הידיים, לא הייתי מסוגלת להפסיק להסתכל עליו, ללטף את הפנים היפות שלו ולטבוע לתוך חיוך מכשף ועיניים צוחקות..

כל כך מתגעגעת לתחושה של להתעורר בשבת בבוקר כשהוא בתוכי. כמה הייתי נותנת כדי שיהיה פה עכשיו שוב איתי לעוד קצת עונג שבת.

כל יום שישי אני מתגעגעת.

מתגעגעת לשבתות שלנו יחד.

ל25 שעות בהן רק אתה ואני היינו קיימים בעולם. אין שום דבר אחר מלבדנו. אפילו האוכל שטרחתי לבשל רק לכבודך לא עניין אותנו..

זוכרת איך הייתי יושבת בסלון ומחכה שתתעורר, למרות שביקשת בכל פעם מחדש שאעיר אותך עוד שעה.. העדפתי לתת לך לצבור כוחות בכניסת השבת, ככה לא יהיו תירוצים עד צאתה..

המבט הזה שלך כשהייתי יוצא מהחדר שלי, המילים, "אני קצת מבאס שהתלבשת כל כך יפה לכבוד שבת, כי אני גם ככה הולך להפשיט אותך עכשיו" הן עוד מתנגנות באוזניי ואני נרטבת שוב רק מהמחשבה על רגעי הקסם האלו איתך. עוד לפני הקידוש שני סיבובים.

ואז אחרי האוכל היינו יושבים לקשקש קצת, לספר איך החיים עוברים, לשתף ולהתלבט.. בפועל לא היינו נותנים לזה יותר מחצי שעה (וחצי בקבוק ערק) כדי לחזור לחדר לעוד כמה שעות של כיף.. וזה הקטע הכל כך מטורף איתך. שכל סיבוב נמשך שעות! חוויתי גברים בחיי, הכוס שלי הרגיש בתוכו גם איברים זקורים כפולים משלך; אבל התחושה של הזין שלך ממלא אותי לנצח תשאר שם, כמו קעקוע. חותמת.

אף אחד מעולם לא גרם לי להרגיש ככה. לא בגוף ולא בלב.

היית לוחש לי שאתה מכור למיצי הכוס שלי, להשפרצות המטורפות שהיו נובעות ממני בכל חדירה. היית מלטף כל מילימטר, מקדש את הגוף שלי, מעריץ אותו. אף גבר בחיי לא גרם לי לאהוב אותי כמו שאתה לימדת אותי לאהוב אותי. כן, גם את השומנים, את הכפלים, את סימני המתיחה.. בזכותך גיליתי איך לחגוג את עצמי.

אבל יותר מהכל, מעבר לסקס הכל כך מספק והלא נגמר,

חסר לי השיח איתך. חסר לי לשבת בין סיבוב לסיבוב על הספה, לשתות עוד קצת ערק, לשאול בפעם המי יודע כמה אם בא לך עוד משהו לאכול, להריץ בדיחות, לרכל על מכרים, להתמרמר על העבודה.  אתה פשוט חסר לי.

ועצוב לי שעבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שזה קרה. וכתוב לי עוד יותר שאתה כבר לא מציע אפילו לבוא.. ובכל הפעמים האחרונות שהזמנתי מצאת לך תירוץ אחר, תמיד תוך אמירת מילים חלולות ושקריות "אני מתגעגע יותר ממך.. יותר ממה שאת חושבת.. את חסרה לי.. אני חושב עליך בלי סוף".

אז לא.

די למכור לי חרטא.

גבר שבאמת רוצה - הוא גבר שפשוט עושה.

ואתה לא רוצה מספיק. לא רוצה בכלל.

טוב לך עם אחרות, זו זכותך ואני שמחה בשבילך שאתה מותח גבולות ומתנסה באקטים שאולי (או בטוח) אני לא הייתי מספקת עבורם. עבורך. כנראה האגו שלי ממשיך לפנטז על היום בו תשלח הודעה ותגיד שאתה בא שוב לשבת.. ואני כל כך רוצה להאמין שאגיד לך די, אל תתקשר יותר ואל תיצור קשר, כי שבעתי מהאכזבה הזאת איתך.

אבל בינינו,

שנינו יודעים שביום שזה יקרה אגיד לך כן וארוץ לבשל את האוכל האהוב עליך, להחליף מצעים ולהרגיש את הלב פועם שוב בציפייה לעוד סופש של שכרון חושים.

ואולי אני רק אנושית, כי אני רק מתגעגעת. למרות הכל.

המילים הראשונות תמיד מהוססות, אבל ברגע שהן נכתבות - הברז מטפטף מאליו.. 

המקום הזה לא זר לי, יחד עם זאת תמיד העדפתי לצפות בו מהצד ולא לקחת חלק.. ופתאום קסם לי קצת לפרוק לנייר הדיגיטלי. האם זה בכלל יעניין מישהו כאן, בליל המילים שאשפוך למקלדת? אני בספק; and yet אני נותנת לזה צ'אנס.

יש משהו מרפא במילה הכתובה. יש קסם בין האותיות ששום מגע לא יכול להחליף. אם החיבור לא נוצר בין אותן הברות שמרכיבות את מילות הקסם - זה בכלל לא ישנה איך תראה או מה הביצועים.. 

מיינד פאק.

זיין לי את השכל לפני שאתה מזיין כל דבר אחר בי.

ועדיין לא עניתי (בעיקר לא לעצמי) מה אני באמת עושה כאן.. ואולי המסע הזה יעזור לי לגלות, הרי אין מקרה בעולם, ולא התגלגלתי לפה מחדש סתם.

אז.. שנצא לדרך?