אני מתיישבת על קצה המיטה.עיני נעצמות וגופי מנומנם, חש את ריקות האוויר. אני בוהה מסביבי, מחפשת את אדוני. הצללים נופלים ארוכים על המיטה, ומטליאים את הקירות, ואדוני איננו.
אני לבדי בחדר השינה של אדוני, לבדי בתוך האינטימיות הזאת של הסדינים והחפצים שלו, "אדוני?" אני פוצה את פי בהיסוס, מקווה לשמוע תגובה.
שקט
עוטף אותי וקול לא נשמע מלבד אוושת הרוח המלטפת את גופי הערום.
ליבי מנתר בתוכי בחולשה, מתמוסס בפיק ברכים מהפחד המתחולל בתוך ורידיי. " אדוני ? "
אני עוצמת עיניים חזק, ומתמסרת לכמיהה, לחזור ולהזדחל למרגלותיו, מבקשת לצלול שוב לעולם שבו אני של אדוני, להכרך שוב בזרועות הכבדות, ובחזה הבוער שלו. לשקוע ולהמחץ תחתיו.
אני נופלת אחורה אל המיטה, מכסה את עצמי בשמיכה העבה של אדוני, נושמת את הוויתו, וממתינה בשקיקה שישוב.
אדוני.
