אספת אותי לפתע, ללא אומר, מהפינה בה רבצתי, לתוך החזה שלך. ליפפת בזריזות את שיערי בכף ידך משכת את החפץ שאני בידית שיצרת, ונתת לי לנשום את מהותך.
נשמתי עמוק, גם מהפה וגם מהאף, הכי חזק שאני יכולה, ממלאת ריאותי בניחוח המשכר שלך.
הרמתי את ראשי לעברך ומבטינו הצטלבו. כן, עיני מכוסות כבר שעות, כתמיד, ומבטינו הצטלבו. מבעד למחסום השחור לא ראיתי מאום, רק את מבטך.
העולם שתק. הקיום כולו התנקז לתוך הרגע המופלא הזה, המיוחד , שבו רק שנינו חיים.
פרץ של אהבה בלתי נשלט, שטף את גופי, גרם לי לרעד קל, כי את האהבה שלי ראיתי, סומאה, בעיניך.
שפתייך הבשרניות עטפו את שפתיי בתשוקה, בזמן שידיך חפנו את גופי בלהט.
התנתקנו רק לרגע קט, אני עירומה, בחשיכה, ואתה, אדוני, משיל בגדים, כך אמרה האוושה, כדי לתת לגופינו להתאחד ללא מכשול. עינייך לא עזבו לרגע את עיניי, אני יודעת. וריח מיצי תשוקתנו מילא את החלל.
אדוני משך אותי בשיערי, כפופה, מדדה , אל השולחן ההוא. הגדול. האילם. שידע להכיל בציות את תשוקתינו. השולחן ההוא, שפלחי ישבני המיוזע סומנו עליו בהטבעה עמוקה, שנותרה עדה יחידה לתפקידו האפל.
אדוני השכיב אותי עליו, פישק את רגליי פקד עלי אין תזוזה ואני קפאתי על מקומי. אצבעות נלחצו אל לחיי אילצו את פי פעור, רחב, הגאג נתחב, מהודק, ומילא את פי שכבר נטף.
אדוני חדר אלי בפראות. בעיני הכבויות ראיתיו. מביט במעשה הנוקב, תוך כדי בטישה.
לפתע, איני יודעת מהיכן, אנקה, שאגה, יבבה עצומה פילחה את פי ופרצה נתיבה דרך הכדור המעיק אל החלל, עיני הכבויות מתגלגלות, גופי ברעדה בלתי נשלטת, אני חשה נוחתת מגובה אינסוף אל ענן מכיל, עוטף. סחוטה.
כל חור בגופי מבעבע את תכולתי. עד אפיסתי .
