לחנך את הכלבה להתאפק.
זה לא משפט מדוייק האמת. זה נשמע פשטני. כוחני.
הרעיון בעצם זה לקחת אותה למקום שהיא ככ רוצה לרצות אותי. להיות טובה עבורי. לגרום לי להיות מרוצה.
במקום הזה האיפוק כבר מובנה עבורה. היא מתאפקת ומרגישה שהיא כלבה טובה. שימושית. מוצלחת. מרגיש לה טוב וטבעי להתאפק עבורי.
ניקח משהו בסיסי. כמו לא לאונן בלי רשות.
אני מסביר - הגוף שלך שייך לי עכשיו כלבה קטנה. אם את רוצה לגעת, את צריכה לבקש רשות.
בתחילת הקשר לא לאונן בלי רשות מעלה לה מחשבות כמו "מי הוא בכלל שיגיד לי מה לעשות" או "אני לא באמת יכולה להתאפק" או "אני חייבת לאונן שאוכל להרדם ולא ענית לי" או "אני יאונן ולא אספר לו" או "זה קרה בטעות פשוט שיחקתי עם המים וחשבתי עלייך".
כן, שמעתי כבר הכול וזה עדיין משעשע אותי מחדש.
אבל אז... עם קצת אבקת קסם זה משתנה. סדר העדיפויות שלה משתנה.
להתאפק עבורי מרגיש לה חשוב. משמעותי. היא לא רוצה לאכזב אותי.
נכון, לקבל ממני עונש זה בטח לא כיף אבל זה לא הפחד מעונש כמו הרצון שלה שאהיה גאה. מרוצה.
ברגע שהסדר עדיפויות משתנה זה לא מרגיש לה קשה. היא שמחה ומרגישה סיפוק שהיא מצליחה להתאפק בשבילי.
זה נעים.
ויש בונוס ...
כשהכלבה מתאמצת לשכנע אותי להרשות לה לאונן היא ככ יצירתית. ההודעות ככ מושקעות. ורבליות. הסברים ודימויים.
צריך לעשות תחרות של בקשות אוננות.
פרס לזוכה שבוע אוננות חופשי.