את הצד ה bdsm שלי למדתי לא לחלוק אף פעם עם חברים שלי.
ניסיתי פעם אחת זה היה רע.
כי אין מה לעשות - בנים זה עם טיפש.
ברגע שאני אתחיל להסביר לבן שיש לי נשלטות נגמר הסיפור ומתחילות השטויות.
"איזה גבר. מה אתה עושה לה? איזה תותח. היא באמת עושה כל מה שתגיד? איזה כריש. היא באמת רוצה שתכאיב לה? איזה מלך. "
זה אמיתי. רוב הבנים מפגרים ברמות.
ולמרות שלא יצא לי הרבה וזה קצת הכללה לצערי גם כמעט כל הדומים האחרים שיצא לי להכיר עוברים למוד לא פחות גרוע של למי יש כלבה יותר טובה / שווה / מתמסרת.
זה פאקינג מייגע. אתה המלך אחי. שלך הכי טוב הכי גדול הכי מנטאלי הכי שווה.
אז ככה מה שיצא זה שכאן, בכתיבה, זה המקום היחיד כמעט לספר ולשתף.
יש כאן מעט אנשים שגם יצא לי להכיר בלייב אבל עדיין מרגיש מספיק אנונימי.
ותכלס למרות שאני לא משתף בדברים היותר קיצוניים זה ממש נעים להוציא ולשתף.
לספר על החוויות והעולם שלי :)
