זה לא הולך להיות מה שאתם חושבים.
כאילו כן יצא לי לקנות כל מיני דובים ענקיים לבנות זוג. אבל זה לא הסיפור הפעם...
הדובי הזה היה מיוחד.
היה לה חבר ועדיין פעם חודש או שישה שבועות היא הייתה מתכתבת איתי. בדרך העקיפה שלה בודקת אם בא לי לראות אותה.
לפעמים זה לא הסתדר ולפעמים כן.
לא היה במפגשים שלנו הרבה רומנטיקה. היא הייתה צריכה ממני את ההרגשה הזו. להיות לקצת מה שהיא. לתת לכלבה שבתוכה לצאת החוצה.
אני אהבתי את זה. יותר מהקטע הפיזי אהבתי שהיא לא יכולה להעביר יותר מכמה שבועות בלעדי.
לדעת שאני במחשבות שלה. שהיא מנסה להתאפק עד שהיא לא יכולה יותר וכותבת הודעה.
כשהייתי מגיע אליה להשתמש בה הדובי היה מככב.
זה היה דובי שהחבר שלה קנה לה. דובי פנדה כזה רך ונעים . שחור לבן. לא גדול במיוחד. דובי שבטח נקנה כמחווה רומנטית.
הייתי נכנס ובלי לדבר הרבה מושך אותה מהשיער למיטה. מניח אותה על ארבע ומצמיד את הראש שלה למזרון . מפשיל את החלק התחתון של מה שהיא הייתה לובשת. ג'ינס. חצאית. פיג'מה. לא משנה מה.
יורק על החורים שלה ומשתמש בה.
את הדובי הייתי מניח מתחת לפנים שלה ומצמיד חזק את הפנים לדובי עם היד שלי.
מכוון את האגודל שלה לפה שלה שתמצוץ אצבע תוך כדי ומידי פעם גם מעיף לה סטירות ויורק עליה. ככה היא הייתה גומרת בשרשרת.
כשהייתי רוצה לגמור הייתי מצביע על הרצפה. למקום שלך כלבה.
היא הייתה יורדת על הברכיים. מחבקת את הדובי פותחת פה ומוציאה לשון. מחכה.
הייתי גומר ומורח את השפיך על הפנים שלה וקצת על הדובי. שתישאר לה מזכרת ממני כל פעם שהיא מחבקת אותו או סתם מביטה בו.
שלא תבינו לא נכון. זה לא שאני נגד. אני רומנטי בעצמי לפעמים.
פשוט כשאתם מביטים בדובי הרומנטי הזה שקניתם לבת הזוג שלכם תזכרו שאולי מידי פעם כשאתם לא שם אני מגיע, משתמש בחורים שלה, נותן לה להרגיש לקצת כמו כלבה ומורח את הדובי שלכם בשפיך שלי.
:)
