לפתוח הכל

אז באמת עבר עלינו 10 ימים יחסית טובים, אמנם לא מה שציפיתי שיהיה (לא בשלב הזה לפחות) אך גם זו התקדמות.

בכל פעם שרציתי לגמור ניגשתי אליה, אמרתי שאני חרמן וממש רוצה אותה, החלטתי לתת לזה צ'אנס אמיתי, רציתי לעשות את זה יחד איתה. רוב הפעמים היא הביאה אותי לגמירה וגם היא גמרה בעצמה, וכך שמתי לב שכל פעם שאני בא לבקש היא פשוט יוזמת את הסיטואציה, לא מקשה או הופכת את נושא הגמירה שלי למשהו שהוא כביכול צריך להיות מופחת יותר.

באחד הבקרים רשמתי לה:

אני: "בסוף לא ממש יצא לנו לדבר אתמול על החרמנות שלי שהיתה במהלך היום" 

היא: "למה אתה נזכר בדברים בעבודה? לא יכלת להזכר אתמול בלילה?

אני: "אני לא נזכר, פשוט רק אומר על זה, זה מפריע לך? ולמה את רוצה שאני אזכיר לך בלילה?"

היא: "ואל תזכיר בלילה מאוחר, אני רוצה לישון" 

אני: "ברור, לא רוצה להפריע לך בגלל החרמנות שלי.."

היא: "אוקיי, איך הסתדרת אתמול בסוף?"

אני: "מה הכוונה?"

היא: "עם החרמנות שלך, איך פתרת אותה?"

אני: "לא פתרתי, לא נתת רשות לגמור"

היא: "יפה מאוד, כך אני אוהבת, נטפל בזה בערב, אחשוב על משהו"

אני: "וכמו שאמרתי, אני לא חייב לגמור, וזה מה שהתכוונתי על הכלוב שדיברנו, זמן המניעה הוא שהופך את זה לעניין.."

היא: "סבבה, אז היום רק אני גומרת ואם אני אהיה מסופקת אולי תקבל אישור לגמור.."

אני: "אוקיי, תודה רבה. שמת בסוף לק על הרגליים?"

היא: "לא, אתה תשים לי היום, אני חושבת שכדאי שתלמד לעשות את זה.."

אני: "אני? אני לא יודע לשים לק, ואני גם לא רוצה.."

היא: "שאלתי אותך..?"

אני: "לא..אני חושב שלאט לאט את תופסת את העניין, אמנם אני עדיין רוצה את הכלוב הקטן, אני אעשה הכל כדי שזה יקרה, כל מה שתרצי. גם אם לבסוף אני אצטער על זה, כי הדברים יהיו הרבה יותר בידיים שלך, אם רק הייתי יכול, הייתי עכשיו הולך לקנות אותו...
החלק שאת לא נותנת לי לגמור, רק הופך אותי ליותר ויותר כנוע לבקשות שלך, כך אעשה הכל בשביל לגמור.

אז היום אולי אקבל את המפתח את אומרת?

היא: "שוב זה תלוי בסיפוק שלי.....".

יש התקדמות אין ספק, לאט לאט ובזהירות רבה אשתי הונילית תופסת את העניין, מנסה לרצות אותי, ואני מאמין שהיא בסוף תדע להשתמש בזה עבורה.

הכלוב? בנתיים חלום בראש, אולי יום יבוא וזה יקרה.