הרבה מאוד דברים קראו בתקופה האחרונה.
לא לכל הדברים היה לי את הזמן לעצור, לעבד, לעכל, להפיק פשוט דאגתי להמשיך.
הרבה מאוד קרה תוך כדי תנועה.
תמיד הייתי במוד "פעל" תמיד הגבתי מהר, חצי מזה מתוך יצר הישרדות והחצי השני אינסטינקט של גאווה/אגו שנפגע.
לא תמיד ההחלטות היו טובות אבל הן היו,החלטות, שאותן הייתי צריך לקבל.
כבר הייתי במקום הזה שהרגשתי לבד, צועד לבד בצעדים בטוחים בדרך חדשה על שביל לא מסומן.
משקר לעצמי איזה קלישאה, שם את מסכת החיוך והולך בשביל שנבנה ככול שאני ממשיך לצועד בו.
סיפרתי לעצמי סיפור, סוג של נרטיב חדש שאותו אני מאמץ וקדימה, להמשיך לצעוד העיקר לא לעצור.
לאחרונה אני משתדל לעצור, לנסות להשלים עם העבר.
חלק מהזיכרונות מעלים בי חיוך, חלק אחר מבוכה והשאר, כעס וכאב.
למרות כל זה תמיד הייתי סלע לאחרים, לא נשברתי גם שהיו סיבות לכאורה, ממש טובות,
צעדתי ודחפתי אחרים.
היום אני שלם ולא מצטער על כלום, הולך בראש מורם וגאה על מי שאני היום.