אני קם בבוקר, מתחיל את הטקס הקבוע של ההתארגנות.
לובש את השריון, מתחיל להרכיב אותו, מיום ליום הוא כבד יותר.
אחרי שעה של הרכבה אני אוסף את הקסדה ויוצא מהבית.
פותח את דלת הכניסה לשכנה המבוגרת, מאפשר לה לצאת.
סוחב את הסלים של הבחור הנכה מהבניין ממול.
עוצר את הרכבים כדי לאפשר לילדים לחצות.
כולם מסתכלים עלי וצוחקים, זה לא מזיז לי, אני ממשיך בשלי.
חלק מהילדים מוציאים את הטלפון,מצלמים ומעלים לסטורי.
בפנים, חם לי, אני מותש, צמא וכואב לנ אבל יש לי אחריות אז אני ממשיך.
בסוף היום אני חוזר הביתה.
לוקח לי לפחות שעה להוריד הכל, לבריש ולנקות ליום למחרת.
מתיישב על המיטה, אוסף קצת אנרגיה שנדרשת להמשיך לתפקד, לצלוח את הערב.
המשקל הרב גובה ממני מחיר, מיום ליום משהו בי משתנה, חורק, גמלוני יותר.
הודעה ממך והחיוך חוזר לי ללחיים, האנרגיה מתחזקת והגב מזדקף שוב, אני מתעורר שוב.
תמונה - תודה רבה, אני מאושר.
נכנס למיטה עם חיוך, בזכותך.
אני קם בבוקר, מתחיל את הטקס הקבוע של ההתארגנות.
לובש את השריון, מתחיל להרכיב אותו, מיום ליום הוא כבד יותר.
