אני אוהבת את שעות אחר הצהרים שלנו. אני מסיימת לטפל בדברים היומיומיים, וחוזרת אל תוך הרגיעה שלי, לזמן שלי עם עצמי. אני אוהבת שהוא שם לב לדברים הקטנים: חום המים במקלחת צריך להיות בכמה מעלות יותר ממה שנעים לגוף שלו למשל, והוא יודע לכוון אותם במדוייק ולהניח לי את החלוק הלבן שעוטף אותי בנעימות אחרי המקלחת. גם התה אחר כך (נענע, לימון, ג'ינג'ר ומקל קינמון, בתוספת כפית דבש), בדיוק כפי שאני אוהבת, בכוס המועדפת עלי. לפעמים הוא גם מציע לי הצעות לצפיה, תכניות שיכולות להיות קשורות לחורים שחורים, לגנזך קבורה חדש שמצאו במצרים, או משהו שנוגע לתגלית חדשה ומרעישה שחוקרים גילו אבל ידענו כבר קודם. ידוע שתוכניות כאלה נולדות אל העולם רק כי הן נהדרות רגע לפני שנ"צ. אני מתמקמת בנוחות על המיטה, והוא מתמקם מול כפות הרגליים שלי, וכל אחד מאיתנו צולל אל התכנית שלו. זה זמן האיכות שלנו, זה נעים וחלק כי כל אחד יודע את מקומו: הוא מעסה ומנשק את כפות רגלי, ואני מרוכזת במסך מולי. בשלב מסויים, כשאני מרגישה שזה מגיע ואני כבר לא מצליחה להתאפק כי נבנה בי גירוי, אני מושכת אותו אל תוך הכוס הרטוב והדורש שלי. אני גומרת, ונשאבת לתוך שינה נעימה.
לפני שנה. 30 בספטמבר 2022 בשעה 11:15
