אני נהנית להקשיב לו. לא תמיד נראה שאני קשובה, יתכן שאני שואלת שאלות באגביות, או רק מהמהמת, ולא מפתחת את הנושא, אבל אני לוקחת את המידע ומניחה אותו במקום הזה שבו אני מניחה את המידע שאני רוצה לבחון, או ללמוד אותו. לפעמים אני מקשיבה גם למה שלא נאמר, כמו בסיפור הקטן הזה.
יצא שבאחת החופשות שלנו, כשחצינו בין הערביים עם הרכב השכור נופים מרהיבים, כפריים, בדרום צרפת, ליהגתי בין היתר, על הצורך המיידי באבולוציה הזוגית-משפחתית. גם הסברתי מעט את משנתי: מצב כדור הארץ מצריך הערכות בהמון תחומים, וכך גם בהערכות חדשה בכל מה שנוגע למבנה המשפחה והמבנה הזוגי. יש צורך מיידי בצמצום הילודה, ובנסיונות ממשיים למצוא דרכים לשפר את איכות החיים. ובכן, מה יותר טוב מקשר משולש ואוהב של שני גברים ואישה אחת. מאחר שגברים הם ממילא תחרותיים מטבעם, המשכתי, הרי שזה יספק לשניהם צורך משמעותי וחשוב. שניהם יוכלו להתחרות תחרות אוהבת ומתמשכת על המשאבים הכי חשובים בעולם: תשומת הלב שלה, יצירת העונג שלה, היכולת לטפל בה טוב יותר, ובתוך זה גם להתחרות תחרות מתוקה מרירה על ההזמנות הליליות למיטה שלה. אם לא די בכך, תתווסף משכורת למשק הבית המשותף, הילודה תצטמצם באופן הזה, גידול הילדים יהיה קל יותר, והאהבה ותשומת הלב שהאישה תקבל תגדל. קיצור הדברים: רק יתרונות, ללא חסרונות.
כשסיימתי את ההרהור, הקשבתי לשקט ברכב. מבט זריז לאיזור החלציים עזר לי טוב יותר להבין. אחרי כמה דקות שקטות, הוא שאל, ולקול שלו הסתננה נימה של אי אמון ועלבון : "את באמת היית רוצה לחיות כך?"
בכל זאת, למרות העלבון, הזין שלו לא נח לרגע, כשהוא עושה מאמץ כן ואמיתי לפרוץ את בד מכנסיו. ובכן, זה גרם לי לרצות לפתח את הרעיון, להסביר לו עד כמה זה הפתרון הנכון, הראוי והצודק. עד כמה זה יהיה נפלא, ואיך אפשר לשכלל את השיטה כך שתעבוד ותספק גם את הצרכים שלהם, ועד כמה אני אעריך תחרות הוגנת, כמו בין אחים. טוב, אולי לא כמו בין אחים.
הוא התבונן בי במבט בוער, ואמר: "אבל אני לא אפסיד לו. אני תמיד אהיה הכי טוב לך, ולא משנה את מי תבחרי. הכי הכי טוב."
זה היה לילה סוער, ולא במקרה. כנראה שהעולם מתגמל את מי שמעלה רעיונות כה נפלאים לטובת איכות הסביבה.
