"תדמייני שאני תופס אותך, שאני מעלייך, תדמייני אותך במקום הזה. זה ירגיע אותך."
אתה הרי יודע טוב מאד שהמקום הבטוח והרגוע שלי בחיים הוא בסאב ספייס – ויעצת לי בחוכמה לדמיין את המקום הזה כשאני בלחץ.
על כל כך הרבה במות עליתי בחיי, שחשבתי שבשלב הזה אני כבר לא אתרגש. טעיתי.
אמרתי לך כמה אני לחוצה מהקונצרט, מהסולו. בסך הכל אני תמיד מתרגשת לפני שאני עולה על הבמה, אבל הפעם זה היה יותר מהרגיל.
כשהיית בא אליי לסשנים, פעמים רבות היית שוכח את הגומייה שלך על השיער שלי. "דאדי? אתה יכול בבקשה לאסוף לי את השיער?" הייתי מבקשת ממך כדי שיהיה לי יותר קל לענג אותך, ואתה נענית ברצון. לשמחתי, לרוב גם לא הייתי צריכה לבקש, והיית אוסף את שיערי בגסות לתוך הגומייה ודוחף לי את הראש לעבודה. תמיד היית מגיע מוכן עם גומייה אחת על פרק כף היד, ואם היית שוכח, היית מפזר את הקוקו שלך למעני.
כל כך שמחתי על כל גומייה כזאת שאספתי ממך, ששכחת עליי כשהלכת, וצחקתי כל פעם כשדיברנו על זה שאני גונבת לך את הגומיות שאתה באמת צריך. סיפקת לי גומיות לכל השנה.
מעולם לא עליתי על במה עם שיער פזור, כך חינכו אותי – כשאת על הבמה, את מדוגמת, עם שיער אסוף והכל, ובהופעה הזו גם זכרתי את עצתך.
עליתי לבמה עם הגומייה שלך על השיער שלי, שאספה אותו באדיקות. דמיינתי שזו היד שלך שאוספת אותו, דרך הגומייה. היית איתי כל הקונצרט וריסנת אותי, הרגעת אותי, לחשת לי באוזן "הנה, את במקום שלך".
בסשן האחרון גנבתי לך את הגומייה האחרונה, ממש בכוונה. ידעתי ששכחת, ולא הייתה לי שום כוונה להזכיר לך, אפילו שזו הייתה גומייה שהקרבת מהקוקו שלך בשבילי, לא מהאלה שהבאת אקסטרה. הדבר הראשון שכתבת לי אחרי הסשן היה "שיט, הגומייה שלי! נגמרו לי כבר הגומיות!", ואני צחקתי בניצחון. מזכרת קטנה אחרונה.
את הריסון העוצמתי שלך השארתי אצלי, בצורת גומיות.
תמיד אהבתי בחורים עם שיער ארוך...
