שולטת.

בוא. תפשוט את המדים. תוריד את הדרגות. אתה לא צריך אותן איתי. אתה יודע מה ההיררכיה הנכונה. תפשוט את המבט הקשוח, את השעות הארוכות בלי שינה, את ההקפצות ואת הקפה השחור, את הרעשים ואת השדים הצועקים. לידי הם ישתקו. 

תכנס יחד איתי לבריכה. המים יטהרו אותך ותוכל לחזור להיות מי שאתה. מה שאתה רוצה להיות באמת. שלי. בשליטתי. בשבילי. תסתכל עלי בזמן שאני במים. מביטה בך. תתחיל לעסות אותי. לגעת.

אני אטהר אותך במגע שלי וארחיק את קולות המלחמה. אזכיר לך איך לשרת את המלכה שלך. אזכיר לך מהו מקומך. תעמוד מולי עם ידיים מאחורי הגב ואני אחליט מה לעשות בך.

איפה לגעת בעדינות ואיפה בכאב. איפה ללטף והיכן להשאיר סימן. בכל סימן שלי- אמחה סימן אחר. בכל שריטה שלי אתקן את הסדקים.

לאחר מכן נעבור למיטה. אני אכסה את עיניך ואקשור את ידיך. תשכב לצידי. ואני אגע בך ובי. אעביר ידיי עליך ואקח ממך כאבים וחוסר אונים. אכניע אותך, אכבוש אותך. תכנע רק אצלי.

אחרי זה אשחרר ידיך אבל לא את עיניך. אתה תוכל לגעת בי. לחזור להיות גבר. ולא לוחם. לחזור ולהרגיש תשוקה ולא אבק שריפה. תחזור לשמוע גניחות ונשימות עמוקות ולא ירי בצרורות.

אתה עייף. אני יודעת. אבל אתה חייב לאחות את הסדקים ואין כמו לתקן אותם ולהחליף אותם בצורך אנושי, גברי, קדמוני של גרימת עונג למלכה שלידך.

פשוט את המדים- גם אם הם כבר מזמן לא עליך. פשוט אותם וחזור למקומך הטבעי. בין רגליי.  

תארו לכם בית קפה. נעים מרווח. עם בופה כל היום. פירות, כריכים, משקאות קרים וחמים. וגברים באים לשם. לשתות משהו, לאכול. לעשות עסקים, לדבר עם חבר. 

אבל זה לא באמת בית קפה - זה מועדון חברים. מועדון החברים של קמליה. נשים יגיעו- יסתכלו סביב ויגשו לאחד הגברים. יבקשו את עזרתם. אולי הם פנויים. אם הם יסכימו - האשה תקח אותם במורד מדרגות למטה. לאחד החדרים הפנויים. ושם הם יוכלו להחליט איך הם משחקים. 

בכל חדר - מיטה ומקלחת. סדינים נקיים. לשעה. שעתיים. ואחרי זה? מה שרוצים. אולי הוא יחזור לפגישת עסקים  והיא - לספא עם חברה. 

כל אחד ישלם סכום סימלי לחודש. גם הנשים וגם הגברים והם מוזמנים להגיע מתי שירצו. לשבת, לדבר, להכיר. להנות. להתענג. כי מה כבר יש בעולם הזה. אם לא שעה שעתיים להעביר במועדון החברים. והחוקים ברורים. הנשים מגיעות. הנשים פונות. 

בתי עונג. כמו שהם אמורים להיות. כמו שהיו צריכים להיות. שם כולם שווים ויפים. ואין פרסום. חבר מביא חבר. אשה מביאה אשה. כולם עוברים ראיון איתי. כולם מכבדים. 

אז למי יש מקום מתאים? וכמה עשרות אלפי שקלים להיכנס איתי למועדון חברים? 

אז קיבלתי הזמנה להגיע לחברה. 40 דקות נסיעה. עוד חברה תגיע. וכל מה שבא לנו זה לשכב על הספה להתלטף, להתחרמן ולרכל. פניתי לשלושה נשלטים. מעכשיו לעכשיו. והם לא יכולים. מבאס. חבל. יש לנו תכנונים. 

איך זה עדיין קורה??? 

עוד סיפור. ועוד סיפור. 

איך אתם מעיזים להסתובב כאנשים רגילים אחרי שחירבתם נשמה של נערה/ אשה. שקפאה. שלא ידעה להגיד לא?!

יום אחד אני אאסוף סיפורים. ואני אשמע אחת אחת. ואני אנקום. 

אני אקבע פגישה. איתו. ואשב מולו. מחייכת. עם מחשוף כמו תמיד, כזה שמדגיש את כל הקימורים, כזה שפתוח מעט יותר מידי וגורם לאנשים להיות יותר נחמדים. 

והוא בטוח יהיה נחמד. כי נחמדים לנשים במחשופים. ובשלב מסויים הוא ישאל אותי מה אני עושה למחייתי. 

ואני אענה שאני מכשפה. 

אולי זה יצחיק אותו בהתחלה. הוא ישאל מה זאת אומרת. ואני אסביר שכמכשפה אני יכולה להציץ בנשמה שלו. ולדעת ולראות כל מה שהוא עשה. ולדעת כמה שדים מחכים לו בגיהנום. או כמה פתוח יהיה השער בגן עדן עבורו. 

והוא לא יתאפק וישאל מה אני רואה אצלו. 

ואני אעצום את העיניים רגע. ואז אפקח אותן ואקום מיד. 

אני אסתכל עליו במבט נוקב. 

ואגיד לו שאני רואה הכל. כל מה שעשה. ואת כל הפעמים שהיא אולי  צעקה. ואולי רק קפאה או בכתה. ואת כל הפעמים שהוא לא הפסיק. ואני רואה את כולן. את כל הצועקות ואת כל הבוכות. והנשמה שלו כל כך שחורה. ורעה. שהשדים יקרעו אותו. כל כך הרבה פעמים. 

הוא לרגע יבהל. כי הוא יודע מה עשה. ואולי ינסה להכחיש. 

אבל הוא יבין שאני רואה. אולי יבקש ממני ללכת. ואני גם אלך. אבל לפני כן אסתכל עליו. ואגיד לו שאני מסמנת אותו. כי הנפש שלו שחורה, הנשמה שלו שחורה. ומהיום והלאה כל אשה תראה את זה. כל אשה שהיא קצת קצת מכשפה. 

ואני אלך. אולי הוא יטרוק את הדלת. אולי לא. אבל את המבט שלי הוא לא ישכח. מבט של מישהי שרואה את כל הדברים שהוא עשה וזה יחלחל. גם אם הוא לא מאמין במכשפות. הוא ידע שיש לפחות אחת שרואה. ויודעת. 

וכל אשה שאי פעם תכנס לפגוש אותו - הוא יזכור להסתכל עליה במעט פחד. או חלילה כי יזכור שסימנתי אותו.  והשדים שבראש - אלה שאי אפשר לברוח מהם, יתחילו במלאכת הקריעה. קצת קצת ולאט לאט. הוא לא יוכל לברוח מהם. וגם לא ממני. 

אם מישהי פה צריכה אותי - רק תגידי. 

ואם מישהי רק צריכה חיבוק או ברכה ממכשפה - אני פה.

״תודה״ אני נכנסת למונית ומודה לנהג שעזר לי להכניס את התיק הכבד לתא מטען. 

הוא מחייך. אני מחייכת. מדברים קצת על המצב הפסיכי במדינה. משם הדרך לאנשים פסיכים קצרה, ומשם על הפסיכים שמסתובבים בנינו בלי שום סימן זיהוי.  

״ את יודעת, אני כבר לא מעט שנים נהג מונית. לפני זה היתה לי חברת הובלות קטנה. אני מומחה בלזהות אנשים״ 

״ וואלה. מומחה זה טוב״ 

״ כן. ואני יכול להגיד לך שרואים שאת אדם מיוחד. אשה מיוחדת. מאוד עדינה, רגישה ושברירית״ 

אני צוחקת. שוקלת אם לספר לו על השריטות העמוקות שהשארתי בגב של מישהו שאשתו תהתה אם הלך מכות עם פנתר. או על הנשלט שהגיע לנקות אצלי וגמר על עצמו כשעשה לי עיסוי ירכיים. 

״ אני יכולה להגיד לך שטעית כמעט בהכל״ 

״ לא יכול להיות. חיוך כמו שלך מעיד על נפש עדינה״

אני שוב צוחקת. נזכרת בזה שליפפתי מסקינטייפ סביבו. ונתתי לו לזחול עד אלי כמו תולעת כשהוא מכוסה עיניים. ועוד אמרתי לו שאם לא יגיע תוך רבע שעה אני מענגת את עצמי ולו ישאר רק לשמוע בזמן שהוא מתפתל על הרצפה. 

״ טוב. אם זה מה שהחלטת״ 

״ אני טועה?״ 

״ אתה טועה״ 

״ איך?״ 

״ אתה יודע מה זה שליטה?״ 

״ את שולטת בעצמך? מדחיקה רגשות?״ 

אני צוחקת שוב. 

״ לא בעצמי. שולטת באחרים״ 

״ לא הבנתי״ 

״ אני שולטת בגברים. אומרת להם מה לעשות והם עושים״ 

״ כמו המלכות האלה עם נעלי עקב ושוט?״ 

״ בלי נעלי עקב. בלי שוט. יש לי ציפורניים ושיטות אחרות״ 

״ ומה? עושים מה שאת אומרת? איך זה?״ 

״ כן״ 

״ מה כן? איך את גורמת לגבר - נניח כמוני לעשות מה שאת אומרת?״ 

״ אני יכולה לספר לך אבל עד סוף הנסיעה תתחנן להיות משרת שלי גם״ 

״ ספרי לי״

אני מספרת לו כמה דוגמאות. תוך כדי חיוך עדין, רגיש ושברירי. אנחנו מגיעים. 

״ בבקשה קחי את המספר שלי. תזמיני אותי. בבקשה״ 

״ אמרתי לך שתתחנן״ 

״ צדקת. תזמיני אותי ולא תתחרטי. מבטיח״ 

״ השאלה אם אתה תתחרט. אתה נראה עדין ושברירי״ 

אם אתה מתנהג כמו ילד קטן - אל תתבכיין שתקבל עונשים של ילדים קטנים. 

יום עמוס. אני מלמדת כיתה וחצי. אל תשאלו למה. ככה זאת מערכת החינוך. אין דקה לנשום. והוא מתקשר. אני לא עונה. אז מתקשר עוד פעמיים. לא עונה. 

אחרי שעה טלפון ממספר אחר. בדיוק בדרך לשרותים. עונה  ומבינה שזה הוא. בודק אותי. כמו בגיל 16. אולי פחות. אני מנתקת בעצבים. 

לא צריכה כאלה בחיים שלי. 

בערב הוא מתנצל. מבין שהיה לא בסדר. מתחנן להזדמנות נוספת. 

״ עדיף שלא. אתה לא מתאים לי״ 

״ אני נשבע לך שכן. זה לא יקרה יותר. תני לי עונש. כל מה שאת רוצה. אני אעשה הכל״ 

״ עונש… ״ 

״ כן. מה שתחליטי״ 

״ אם התנהגת כמו ילד קטן - אז תהיה ילד קטן. קנה כרטיס להופעה של יובל המבולבל. שורה ראשונה באמצע״ 

😳

״ את לא רצינית״ 

״ עשיתי רושם של מישהי לא רצינית?״ 

״ נווווו ברצינות! את רצינית?😩״ 

״ ביקשת עונש״ 

״ אני אפילו לא יכול לקחת את הילדים כי הקטן בן 14״ 

״ זה עונש לך- לא לילדים. אני לא משחיתה נפשות צעירות״

״ אין עונש אחר? בבקשה?״ 

״ אין״ 

״ טוב. אני מזמין כרטיס. אבל לא שורה ראשונה״ 

״ שורה ראשונה״ 

😫😖😣

😊😁😉

הלך. שלח לי סלפי בוכה שלו באמצע ההופעה. בלון אדום, בלון כתום. 

לא יכולה להגיד שלא נהנתי מזה… זה סאדיזם במיטבו. 

אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול זה נשלטים שמקבלים תשובה שלילית, בגלל שהם גרים רחוק, נשואים דיסקרטים או פשוט לא מתאימים למה שטני צריכה ואחרי תחינות ותחנונים מבקשים ממני להכיר להם שולטת אחרת. 

לא מבינה - אני סרסורית שלכם?! תתאמצו ותכירו לבד. כמה חדל אישים אתה יכול להיות. 

כאלה אני חוסמת ישר. במקום. היום נחסם אחד. השבוע היו לפחות עוד שניים. 

רוצים להכיר שולטת? תכתבו מי אתם, ספרו על עצמכם, תהיו מעניינים, נחמדים, תביעו עניין. אל תשאירו כרטיס ריק ואז תבקשו שאני אשאל מה שאני רוצה לדעת. זה בסדר רק אם אתם בכיתה ג׳. 

עכשיו אני עצבנית. על מי אני אפרוק את העצבים עכשיו?!? 

שלחתי הודעה ל4 גברים. נשלט, ונילי, שולט וזה שלא יודע להגיד לא. נראה מי הראשון שיענה.. כי בא לי לעשות ( לו) משהו. 

״ בבקשה״ 

״ לא אפשרי״ 

״ למה חד פעמי? למה להחליט מראש?״ 

״ כי זה בשבילה. היא התלהבה ממך״ 

כבר מלא זמן רציתי לקבוע איתה. שתינו יחד אצלה בבית. יישוב מרוחק. 50 דקות נסיעה. סיכמנו לשבת בסלון. אני אביא יין. ומישהו… יצטרך להכין לנו משהו ואז להגיש. 

ואנחנו קובעות וזה לא יוצא. ואז היא אמרה לי ככה - הבא שפונה אלייך בכלוב - את מבקשת ממנו לשלוח תמונה. אם בא לי עליו את באה איתו לפה ונשתעשע איתו. אם לא בא לי עליו אני באה אלייך ונעשה מה שתרצי. 

״ גם בר יפואי עם קוקטייל ליצי״? 

״ מה שתרצי״ 

״ איך אני אוהבת את המשפט הזה״ 

והוא פנה באותו היום. בן 46. מאזור השרון. נשלט ישן וחדש. ישן כי הוא כבר שנים רוצה. כל כך רוצה. חדש כי הוא סוף סוף מעיז. פנה לכמה שולטות. ואני הבטחתי לה. אז החזרתי לו תשובה. ביקשתי תמונה - כמו שרצתה: והיא התלהבה. אז הסברתי לו שאנחנו קובעים ונוסעים לחברה. ושם יכין לנו משהו ממצרכים שהיא קנתה וימזוג לנו מיין תוסס שאני הבאתי ובשלב מסויים,  אחרי שנהיה שבעות, והמטבח נקי ומסודר. הוא יוזמן לכרוע מולנו. והיא - תעשה בו מה שהיא רוצה. 

״ ואת גם?״ הוא שאל אחרי שגם אני שלחתי תמונה. 

״ לא יודעת״ 

״ מותר לי לראות אותה? תמונה שלה? ״ 

״ לא. אבל סמוך עליי שהיא יפה. שיער בהיר ארוך, עיניים ירוקות, חזה ענק, ישבן גדול, בהירה. מבט מתנשא שמסתיר אשה מלאה במיניות ותעבה״ 

״ובנינו? יכולים להיות יחסי שליטה? ״ 

״ לא נראה לי. זה חד פעמי. אתה מפחד לחיות. מפחד להיות אתה, מפחד שהיא תדע ושתעזוב אותך ותגיד שאתה סוטה. אז אתה לא נוגע בה ובטח ישן בסלון או מיליון מטרים ממנה על אותה מיטה והיא לא מקבלת ממך מה שמגיע לה והיא כבר חושבת שהיא לא יפה ולא מושכת ואין ביניכם כלום חוץ משתיקות ושיחות על הילדים וחשבונות וימי שבת מעיקים.״

״ תיארת אותנו כאילו יש לך מצלמות אצלנו״ 

״ מכירה. כבר אמרתי לך״ 

״ אז למה שלא תקבלי את תפקיד השולטת? אני אעשה הכל בשבילך״ 

״ כי אתה לא יכול בכל פעם שארצה, כי היא תגלה, ואתה תתעסק בלמחוק שיחות- כדי שלא תגלה, ואולי אחרי שכבר אתרגל אליך אתה פתאום תעלם- כי היא גילתה״ 

״אני מבין אותך. אבל באמת שאעשה הכל כדי שלא תדע״ 

הנסיעה ממשיכה. השיחה נעימה. הוא בהחלט מרתק. וחכם. אין בנינו יחסי שליטה. אז אני לא חייבת להיות קשוחה. 

15 דקות ומגיעים. היא מחכה על הספה. אני בועטת ממני את הנעליים. מתיישבת לידה. היא מכוונת אותו למטבח. אני שומעת אותו עובד שם. מידי פעם בא לשאול כל מיני דברים ולקבל הנחיות. הוא די מסתדר.

הוא מגיע אחרי 25 דקות לשאול אם אפשר להגיש. 

״ בלי חולצה״ אני אומרת לו אחרי שוידאתי איתה שהילדות ישנות. גרושה. אז אף אחד לא יפתיע באמצע הלילה. 

״ כן גבירתי״ הוא מחייך ומתפשט. 

״ תגידי לו גם להוריד מכנסיים״ 

״ תגידי את. יש לך פה״ 

״ אבל אני אוהבת לראות אותך מצווה״ 

הוא כבר מוריד מכנסיים ועומד מולנו עם בוקסר שחור. ואז מגיש לנו מוקפץ עם טופו, אטריות וירקות. מוזג לנו יין לכוסות. 

״ שב אתנו״ היא אומרת לו. הוא מסתכל עלי לאישור. 

״ אתה לא נשלט שלי. הסברתי לך שזה חד פעמי ואם בא לך יכול גם לאכול - אבל אם מתעקש להיות נשלט- לך תביא לך צלחת ותצטרף״ 

הוא מחייך וחוזר אחרי דקה. יושב אתנו, מדבר, מספר על העבודה. בסוף מפנה וחוזר לרכון מולנו. 

״ מה עכשיו?״ היא שואלת. 

״ מה בא לך״ אני עונה. 

״ לא יודעת. לא הייתי במצב כזה אף פעם״ 

אני שמה עליו רגל והוא מתחיל לעסות את רגליי. היא שמה עליו גם רגל. ובכל אחת מהידיים שלו הוא מעסה כף רגל של כל אחת מאתנו. נעים. היה יכול להיות יותר נעים עם שתי ידיים. 

״ פעם הבאה תביאי שניים שלא נריב״ 

״ נראה לי שהוא ישמח שנריב עליו״ 

הוא מהנהן. ואני שמה עליו שתי רגליים. הוא עוזב את הרגל שלה ומעסה את הרגליים שלי. היא מסתכלת בנו ומתחילה ללטף אותו. בגב, בזרועות, בחזה. 

הידיים שלו נעימות לי. לוחצות בכפות הרגליים במקומות הנעימים. עולות לקרסוליים ושם מלטפות יותר. פתאום הוא מפסיק ואני רואה אותה מושכת אותו אליה. מניחה את הידיים שלו על הירכיים שלה. והוא ממשיך לעסות אותה. היא שוכבת אחורה על הספה. גונחת מידי פעם. אני שמה עליו רגל. מפעילה קצת כוח ומכוונת את הראש שלו ללכת בעקבות הידיים שלו. והפה שלו מצטרף לעיסוי, השמלה שלה עלתה. והוא עוצם עיניים כמוה. עסוק בלענג אותה עם הידיים והפה. ירכיים, ברכיים, מידי פעם מכניס את הבהונות לפה. מוצץ אותן. הוא שולח יד אחת אלי. לברך שלי. על המכנסיים. אני לא מתנגדת. המגע שלו נעים. באמת חבל שלא מצאתי שניים. 

״ אני לוקחת אותו לחדר שינה״ היא לוחשת לי. 

״ תהני״ אני לוחשת בחזרה. 

הם יוצאים. היא מושכת אותו אחריה. 

בדרך חזרה הוא שואל מה איתי. 

״ מה איתי?״ 

״ את לא הספקת להינות ממני. לא הרגשת אותי״ 

״ נכון״ 

״ אז לעצור בצד?״ 

״ לא״ 

הוא באמת מקסים. וברמה. חבל שהוא מפחד לחיות. לעוף על הכישורים שלו ועל תחושת השליטה. 

והיום הוא שלח הודעה שוב. 

״ אפשר עוד חד פעמי? רק אתך?״ 

״ אז זה לא חד פעמי״ 

״ נכון. אז שתי פעמי. או חדפעמי שני. תקראי לזה איך שבא לך״ 

״ חד פעמי זה לא בשבילי״ 

קבענו 4 חברות. בבית של אחת מהן. בית שקט במושב במרכז. גינה גדולה. שקט מסביב. ירח לא מלא בכלל. שתיים מאתנו שולטות. עוד אחת סווינגרית - שהיא האישה הכי חרמנית שהכרתי בימי חיי. 2 גברים זה רק האפרטיף עבורה. היא בקבוע מארגנת לעצמה גנגבנגים של 6-8 גברים. וכולם יוצאים עייפים. 

עוד אחת ונילית. אבל חברה שלנו ושומעת את הסיפורים שלנו. לא מעיזה אף פעם. 

שלוש מאתנו מגיעות בזמן. כל אחת עם מה שהביאה. היין נפתח, השיחות מתחילות. תמיד קודם הילדים. שלהן קצת יותר גדולים. שלי העירה אותי 3 פעמים בלילה כדי להסביר לי שגודלת לה הרגל. אבל רק אחת. אז אני עייפה. 

ואז מגיעה הרביעית. שולטת אימתנית. סאדיסטית. רעה. מאחוריה כפוף עם מבט על הרצפה גבר. ללא חולצה. 

״הבאתי לנו משרת לערב הזה״ היא אומרת ונזרקת הספה לידי. היא בת 50. נאה מאוד, סגנית בית ספר. המנהל שלה עושה כל מה שהיא רוצה. מנהלת את כל העולם. אני מתה עליה. הוא נראה כבן 34-46. נאה מאוד. חלק, חסון ושרירי. אני מבינה למה בחרה בו. אני יודעת למה הוא בחר בה. 

״ תהיי עדינה איתי. את זוכרת שאני לא מכירה את העולם שלכן״ אומרת הונילית. 

״ את מכירה והיום תכירי קצת יותר״ מבטיחה הסגנית. 

אני מחייכת. הנשים בחיי הן מהמשובחות שיש בעולם. באמת. ברגע שאני בוחרת אותן - הן שלי לנצח. 

״ יש מלא אוכל על הדלפק במטבח. תביא לנו״ אומרת בעלת הבית החרמנית.  היא יודעת שהוא יבצע. הוא מעיף מבט בגבירה שלו והיא מנידה ראש. הוא נכנס. 

הערב התחיל. השיחות קולחות, אנחנו משתפות אחת את השניה במה עשינו לאחרונה. אני מספרת על ערב הפנטזיות האחרון. איך התחיל לאט והתחמם מהר. בשלב מסויים אני רואה שתי נשים מפנקות גבר על מיטת עיסוי, אשה מדהימה קשורה, שעונה על שולחן סנוקר, חוטפת הצלפות, עוד אשה גונחת וצועקת כששני גברים משתעשעים בה ולידם שתי נשים מוצצות לגבר אחר. לרגליי מזרון ועליו גבר חסון ללא חולצה, עובר סשן שעווה כשהגב שלו מקושט בשריטות יפות יפות מעשה ידיי. 

אני רואה את הנשלט מאזין, נוגע לעצמו במפשעה. 

״ הנשלט שלך מתרגש״ אני אומרת לסגנית. 

״ בוא לכאן״ היא מצווה עליו והוא ניגש. 

״ חירמנו אותך הסיפורים של קמליה״? 

״ כן, גברתי. מאוד. הייתי רוצה להיות שם״ 

״ ובאיזה תפקיד אתה רוצה להיות שם?״ 

״ מה שהמלכה תבחר. מה שהיא תרצה״ הוא מסתכל עליי. 

״ את מרשה לי להשתעשע קצת בנשלט שלך?״ אני שואלת אותה ומקבלת כן נלהב. 

״ בוא לכאן- פנה את השולחן ותשכב עליו״ הוא מציית. 

״ בכל שלב אתה מוזמן להגיד די והכל יפסק״ 

״ כן גברתי״ הוא עונה תוך כדי פינוי השולחן. 

אני מבקשת מבעלת הבית אם יש לה חבלים והיא אומרת שלא ממש אבל הולכת וחוזרת עם כמה חגורות. הוא נשכב על השולחן ואני קושרת לו את הידיים מעל הראש לרגליי השולחן. 

״ אני גם יכולה לעזור בהתעללות?״ שואלת בעלת הבית את הסגנית. 

״ הבאתי אותו לשעשוע. מצידי תעלו אותו קורבן לכל האלים״ 

בעלת הבית מטפסת ומתיישבת עליו. הוא עדיין עם מכנסיים ותחתונים. היא מעדכנת אותנו שהוא ממש מתרגש. הונילית מאדימה קצת. 

״ גם את יכולה להגיד לנו להפסיק אם זה יותר מידי עבורך. תרגישי חופשייה ובטוחה״ 

״ אני יודעת. מעניין אותי מה תעשו לו״ 

אני מתחילה ללטף אותו. הוא חלק וחם ונעים. העיניים שלו עצומות. מידי פעם ננעצות הציפורניים שלי בגופו והוא גונח. והיא מעליו ממשיכה להתנועע. להתחכך בו. הוא נראה באקסטזה וסובל בו זמנית. ההבעה האהובה עלי. 

‏אנחנו צובטות שורטות ומשתעשעות בו. מלטפות ונוגעות במשך רבע שעה. הוא גונח ומתנשם. 

״ אני מתחנן שתתנו לי לגמור. מתחנן״ הוא אומר. 

״ לא״ אומרת המלכה שלו. היא מורידה את בעלת הבית ממנו, מפשיטה אותו ומוציאה מהכלוב כלובון ברזל. היא מכניעה את הזקפה שלו ומלבישה לו את הכלובון. עכשיו הוא שוכב על השולחן - קשור ועירום על כלובון על הזין ואנחנו ממשיכות. שלוש נשים מגרות אותו, מלטפות, מנשקות אותו, שורטות וצובטות. ואשה אחת ונילית שלא מסוגלת להזיז את המבט ממנו. 

״ יש קינוח?״ אני שואלת. 

״ עכשיו דווקא את רעבה?״ היא שואלת אותי בזמן שהביצים שלו בידיים שלה והיא מועכת ומשחררת כל פעם. 

״ כן. הוא רעב״ 

היא מחייכת ונכנסת להביא סלט פירות. כשחוזרת אני שואלת אם יש במקרה גלידה. 

״ אמממ לא נראה לי אבל יש ארטיקים. זה טוב?״ 

״ זה מצויין״ אני עונה לה. 

הארטיקים מגיעים. הערב קריר ונעים, הוא חם ומזיע. אני מורידה את העטיפה לשניים ומניחה על הגוף שלו. כל פעם ל20 שניות ואז מרימה ואז מעבירה עליו לק עם לשון חמה. בעלת הבית חזרה לשבת עליו והיא מתחככת בו ובכלובון שלו. הוא גונח. מידי פעם מתחנן ומבקש אבל המלכה שלו סוטרת לו בכל פעם כזאת. 

״ אנחנו עוברות פנימה״ היא אומרת לנו. 

״ יש לי רעיון״