שולטת.

״תודה״ אני נכנסת למונית ומודה לנהג שעזר לי להכניס את התיק הכבד לתא מטען. 

הוא מחייך. אני מחייכת. מדברים קצת על המצב הפסיכי במדינה. משם הדרך לאנשים פסיכים קצרה, ומשם על הפסיכים שמסתובבים בנינו בלי שום סימן זיהוי.  

״ את יודעת, אני כבר לא מעט שנים נהג מונית. לפני זה היתה לי חברת הובלות קטנה. אני מומחה בלזהות אנשים״ 

״ וואלה. מומחה זה טוב״ 

״ כן. ואני יכול להגיד לך שרואים שאת אדם מיוחד. אשה מיוחדת. מאוד עדינה, רגישה ושברירית״ 

אני צוחקת. שוקלת אם לספר לו על השריטות העמוקות שהשארתי בגב של מישהו שאשתו תהתה אם הלך מכות עם פנתר. או על הנשלט שהגיע לנקות אצלי וגמר על עצמו כשעשה לי עיסוי ירכיים. 

״ אני יכולה להגיד לך שטעית כמעט בהכל״ 

״ לא יכול להיות. חיוך כמו שלך מעיד על נפש עדינה״

אני שוב צוחקת. נזכרת בזה שליפפתי מסקינטייפ סביבו. ונתתי לו לזחול עד אלי כמו תולעת כשהוא מכוסה עיניים. ועוד אמרתי לו שאם לא יגיע תוך רבע שעה אני מענגת את עצמי ולו ישאר רק לשמוע בזמן שהוא מתפתל על הרצפה. 

״ טוב. אם זה מה שהחלטת״ 

״ אני טועה?״ 

״ אתה טועה״ 

״ איך?״ 

״ אתה יודע מה זה שליטה?״ 

״ את שולטת בעצמך? מדחיקה רגשות?״ 

אני צוחקת שוב. 

״ לא בעצמי. שולטת באחרים״ 

״ לא הבנתי״ 

״ אני שולטת בגברים. אומרת להם מה לעשות והם עושים״ 

״ כמו המלכות האלה עם נעלי עקב ושוט?״ 

״ בלי נעלי עקב. בלי שוט. יש לי ציפורניים ושיטות אחרות״ 

״ ומה? עושים מה שאת אומרת? איך זה?״ 

״ כן״ 

״ מה כן? איך את גורמת לגבר - נניח כמוני לעשות מה שאת אומרת?״ 

״ אני יכולה לספר לך אבל עד סוף הנסיעה תתחנן להיות משרת שלי גם״ 

״ ספרי לי״

אני מספרת לו כמה דוגמאות. תוך כדי חיוך עדין, רגיש ושברירי. אנחנו מגיעים. 

״ בבקשה קחי את המספר שלי. תזמיני אותי. בבקשה״ 

״ אמרתי לך שתתחנן״ 

״ צדקת. תזמיני אותי ולא תתחרטי. מבטיח״ 

״ השאלה אם אתה תתחרט. אתה נראה עדין ושברירי״