לדייק את זה.

הרעד ברגליים מעיד שימים אין סופיים עובירם על כוחותי.
הזיכרון מציף הוא לא מותיר מקום לחיוכים שלמים.
עיינים פעורות נעצמות, משהו בתוכן כואב.
לילות שלא היו כמותם מימי סבל של אמת.
חוזרים מכריזים על שלטונם. הם מנצחים.

לעקור, לנתץ,לערער להשחיט, לטהר, להעלים, להתפלל, לצרוב, להחריב, לרמוס ,לקטוש, ללקק את הפצעים,

נמאס להזות את פניה.

אני שונא דברים שמזכירים לי אותך
אני שונא דברים שמזכירים לי דברים שמזכירים לי אותך.
הלוואי והייתי יכול לשכוח אותך.

אני שונא רגעים שמזכירים לי אותך
אני שונא רגעים שמזכירים לי רגעים שמזכירים לי אותך.
הלווא והייתי יכול לשכוח אותך.

לשכוח אותך, כאילו את לא היית , לא מזמן לא מעולם, את לא היית בעולם שלי.
אני שונא לזכור אותך.

והיה לנו טוב
אולי לא טוב ממש,
אני שונא שאהבתי אותך. שונא שאהבתי אותך.
הלוואי ויכולתי לשכוח אותך.
לשכוח אותך.

אני שונא להריח בגדים שמזכירים לי אותך.
אני שונא להריח בגדים שמזכירים לי בגדים שמזכירים לי אותך.
אני שונא לחפש את הריח שלך.
הלוואי ויכולתי לשכוח אותך.

אני שונא לנסות לשכוח אותך.

שנאה.

אני רוצה הצעות !
תודה.

כ"כ כ"כ משעמם פה.
וואו.

תן לי את הכוח.
לקבל ולא לברוח.
מאהבה.
מקבלה.
מחום.
מתחושת ביטחון.
מחיבוק.
ממבט מעריץ.
מטוב לב.
מידים שנוגעות בלי להרפות.

אני מתחייב לעשות כל מה שאני יכול, כדי לא לפסול לראות את השלם, לא להיעלם, לא לוותר על דבר כי הוא טוב במהותו,
אני מתחייב לנסות להיבלע בטוב, אני מתחייב לנסות.

תן לי את הכוח לא לברוח למקומות שעושים לי רע. ומר. ורע.

לילה.
ושיהיה דייט מוצלח.

מגיע לי יותר.
ממישהי שהלכה כי אהבתי יותר מידי.
מגיע לי יותר.
מאחת אחרת שמעריצה אבל נעלמת לי כל פעם שצריך קצת שקט.
מגיע לי יותר.
הערכה.
אהבה.
מספיק עם הסבל.

לפעמיים.
כשהמחשבות עליה לא עוברות.
או באות בלי להגיד.

בא לי להיות להוציא ממני אלימות- רגעית.
לבעוט ממש חזק,או לצרוח כמו חיה, לשבור,לנפץ.

רק שתצא ממני כבר.

הכאב הזה.
הוא אמיתי.
לא צריך צרופי מילים, או חריזה מדוייקת כדי לדעת.
הוא מעייף.
הוא צורב.
הוא מחזיר שוב ושוב לסצינות עבר.
כמה מסוכן זה לאהוב.
כמה אהבתי אותה.
אני בסדר.
באמת.

עוד קצת ומגיעים לקו הגבול.

לילה טוב.

מידי לילה ולילה כשכבר באמת מאוחר,
הוא ממלמל תפילה לא ברורה וסוגר את עייניו,נזכר.
אעצום עיני ואשא תפילתי אלייך אלוהי האהבה.
תני רק מקום לרגע להיות כשמעולם לא היה.

תן מנוחה שלמה ללב. ולדם.
תן מנוחת עולמים למי שליבו נדם.
תן זמן. תן שניות בלי סוף שאפשר לראות.
תן מרחב תן סיבה לחיות.

מידי לילה כשבר באמת מאוחר,
ממלמל תפילה לא ברורה וסוגר את עייניו.
אשא עייני אל החושך.
אשמע קולי מתנגן.
מול מלאכים שנדמו.
מול רשעים מלכים.

אמן.
_____________________-
לא יודע, אני לא מצליח לכתוב משהו רציף, אז אני משתמש בהמון צירופי מילים בהקשרים שונים.
אני.

מחשבותי מוצפות בזכרונות שאינם מפסיקים לשסע את הדמיון מאחורי מבט עייני.
תמונות נצרבות בעורי, מסמנות טריטוריה של כאב חד משמעי.
פער עצום הוא בין הרצון להמשיך הלאה, לפרוץ, לכאב שגמע לבכי של התפרקות.

דמיוני אינו מרפה, קישורים בין ימין ולמעלה,ושמאל ולמטה,וישר והפוך,
והכל מתקשר, כאילו היה זה אלבום אוסף של אמן מתייסר.
והנפש כואב. והנפש שורף. והנפש נצרב בשמה, בדמותה,

המראה היא שבר הכלי האחרון, מביט בי ורואה את מה שאהבה להביט בו.
כל כך מעט זמן הייתה שלי.
כל כך מעט זמן הייתה שלי.
והכאב.
איני מתגעגע יותר אלייך יגון.