הגהנום כבר פה

אז היא בדרך לכאן?", שאלתי.
"כן", השיב הלה.
"ומה בקשתך ממני, אם כך?"
"אני רוצה שתישאר איתנו עוד שבועיים", אמר, "אני רוצה שתהיה באופן אישי אחראי על מצבה הרפואי."
"למה אתה רוצה דווקא אותי?", תמהתי.
"תראה, אתה יודע שלא כל כך הסתדרנו יחד אתה ואני", הוא כחכח, "וכשביקשת לצאת לפנסיה מוקדמת, אישרתי את בקשתך מיד. אבל כאן ישנו מקרה יוצא דופן, ומדובר על שבועיים בלבד."
"מה כל כך יוצא דופן", שאלתי.
"היא דוברת רק סינית", אמר, "ואין לי בצוות אף אחד שיידע איך לתקשר איתה. אבל אתה הרי יודע סינית, אז חשבתי שתוכל לעזור לנו כאן."
"אני לא יודע, סינית", אמרתי, "מה שאני יודע זה יפנית."
"יפנית, סינית, אולי בשבילך יש הבדל ביניהם, אבל בשבילי, אתה יודע, זה הכל קשקוש מוחלט."
"אז אתה מבקש ממני, אם כן, להישאר פה עוד שבועיים, ולהיות אחראי עליה."
"כן."
"ולמה רק שבועיים? מה יהיה אחרי כן?"
"לאחר שבועיים, היא כבר לא תזדקק לשירותיך. אללה ירחמה."
"הבנתי", אמרתי, "אבל אני כבר לא עובד מדינה, כבר חתמתי על כל הטפסים של השחרור ..."
"אנחנו נעסיק אותך בחוזה מיוחד, נשלם לך שכר של שנה שלמה."
"שנה שלמה? בשביל שבועיים? איך? למה?"
"אתה מבין, אתה צריך לדאוג לחייה במשך השבועיים האלה, אתה חייב לוודא שלא יקרה לה כלום, אתה חייב לוודא שהיא בריאה ושלמה. אבל בסיומם של השבועיים האלה, בסיומם - אתה חייב לוודא את מותה. אתה הוא זה שתצטרך להזריק לה את זריקת הרעל."

קבס עלה בגרוני. רציתי לקום ולהסתלק משם באותה רגע. המנהל קם מכסאו וניגש אלי, עמד לצידי והניח את ידו על כתפי.
"תראה, זה נכון שלא הסתדרנו יחד, ואנחנו עומדים להיפרד כך או כך. אבל אם לא בשבילי, קבל על עצמך את התפקיד בשבילה. אין לי מי שיהיה אחראי עליה מלבדך. היא לא מתקשרת עם אף אחד. כאן זה כלא של גברים, אתה יודע, ואני לא יכול לסמוך על הסוהרים שלא ינצלו את מצבה. מי יודע, אולי אפילו יסחרו בה. אתה היחיד שיכול לוודא שהשבועיים האחרונים בחייה לא יהיו עבורה מסכת התעללות קשה, וכי תגיע אל מותה בשלווה."
"אני מוכן להשגיח עליה במשך השבועיים", השבתי, "אבל בשביל העבודה המלוכלכת תמצא לך מתנדב אחר."
"האפשרות הזאת איננה קיימת, ידידי" - כך קרא לי בנימה מזוייפת, "זאת עסקת חבילה. שבועיים מחייך, תמורת משכורת של שנה שלמה. מלבד הקשר איתה אין לך שום מחוייבות אחרת. תקבל את המשרד של סגן המנהל, הנמצא בחל"ת. אני יודע שאין לך משפחה, כך שלא תהיה עבורך בעייה מיוחדת לשהות כאן את כל השבועיים, בלי לצאת החוצה."
"אז אתה רוצה להחזיק אותי בכלא, לשבועיים?"
"כן, שניכם תהיו שבועיים בכלא, יחד. ובסיומם, תיצאו לחופשי, כל אחד לדרכו."

ישבתי ושתקתי. פשוט שתקתי, לא אמרתי מלה. כמו מרבית אזרחי המדינה הייתי בעד החוק החדש, אבל לא העלתי בדעתי שבידי תוטל המלאכה. אני לא רוצח, מעולם לא הרגתי אף בן אדם. אז היא רוצחת, חלאת המין האנושי, זרה. הכל טוב ויפה, אבל למה אני זה שצריך להביא למותה? אבל אם לא אני, מישהו אחר יעשה את המלאכה. מישהו אחר יטמא את ידיו ויביא למותה. איזו זכות יש לי לדרוש ממישהו אחר לבצע את מה שאני לא מוכן לבצע במו ידי? קל מאוד להיות יפה נפש כשיש מישהו אחר לסמוך עליו.

"אוקיי", אמרתי, "אני אסע הביתה להתארגן על בגדים לשבועיים, ואחזור מחר בבוקר."
"לא, אין אפשרות כזאת", אמר. "היא מגיעה הנה תוך שעה, ואתה חייב לקבל אותה. יש לך חשבון פתוח להזמין מחנות המשביר בעיר הסמוכה כל מה שאתה צריך. אל תקמץ, אני יודע שהשבועיים האלה לא יהיו קלים עבורך. אני אעשה כל מאמץ לעזור לך."
"תודה", אמרתי לו בשפה רפה. "איפה אתה מתכוון להחזיק אותה?"
"כמובן שאינני יכול לשים אותה באגף, ותאי הבידוד מלאים לגמרי. האפשרות היחידה היא לשים אותה בצינוק לשבועיים."
"אבל הרי אסור להחזיק בצינוק יותר משבוע רצוף, בלי שבוע הפסקה", התקוממתי.
"זה לא שהיא תתלונן או תגיש בג"ץ, מה?", השיב.
"זה לא נראה לי. ממש לא נראה לי, במיוחד שאלה השבועיים האחרונים שלה."
"אז מה אתה מציע?" שאל.
"תראה", אמרתי לאחר מחשבה, "ישנו חדר ההמתנה, בקומה בדיוק מתחת למשרדים. ככה היא תהיה מבודדת מכל העולם."
"אבל זה חדר ריק, אין בו שום דבר ...."
"גם הצינוק ריק, להזכירך ..."
"כן, אבל זה לא אותו דבר, אתה יודע שאחרי כמה שעות בחדר ההמתנה אסיר מתחיל להשתגע."
"אוקיי, אז נכניס לשם מיטה, ארונית בגדים קטנה, אולי אפילו שולחן וכיסא, נסדר שיהיה לה נוח."
"ומי ישגיח עליה שם?, אין לי שלושה סוהרים מיותרים להשגיח עליה סביב היממה."
"אני אשגיח עליה, אחרי הכל אני זה האחראי לשלומה."
"אתה? אתה רוצה להיות אחראי להגיש לה אוכל, להוציא אותה לשירותים, למקלחת?"
"תראה, אני כאן שבועיים, נכון? אין לי מה לעשות מלבד להשגיח עליה, מה אתה רוצה, שאשתעמם לי למוות?"

שעה לאחר מכן, ישבתי בכסאו של סגן המנהל הנמצא בחל"ת. מולי עמדה האסירה, לי-אן. בגדי הכלא החומים היו גדולים בשני מספרים על מידותיה, וצורתם הגברית לא החמיאה לגזרתה. שערה הארוך היה אסוף בקוקו בעורפה, ופניה היו כמובן נקיים מכל איפור. היא היתה האשה היפה ביותר שראיתי בימי חיי. אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה, שהיא רוצחת ארורה.

לאחר שלושים שנה של חלוקת אספירינים ואקמולים לכל העבריינים, הפושעים, הרוצחים, האנסים, הגנבים ושאר חלאות המין האנושי שהצליחה מערכת המשפט להביא אל בין כותלי הכלא, יצאתי לפנסיה בגיל חמישים וחמש. הרגשתי עייף מהעבודה השוחקת ורציתי לעשות שינוי בחיי. החלטתי להוון את כספי הפנסיה שלי במלואם, ובעזרת הסכום הנאה שקיבלתי ובצירוף חסכונותי רכשתי לי בית הניצב במרכזה של חלקת אדמה בת שלושה דונמים בקצהו המבודד של מושב. קצתי בבני האדם. ראיתי את כל הרוע שזרע אלוהים על פני כדור הארץ, ואת שנותי הנותרות על הפלנטה התאוויתי לבלות בשלווה שמקנה הבדידות. שבוע לפני סיום העבודה שלי הגיע הפאראמדיק המחליף, ותקופת החפיפה הארוכה עברה עלי בשעמום רב. ביום חמישי אחר הצהריים, היום האחרון לעבודתי בשירות המדינה, אספתי את מעט חפצי האישיים אל תוך קרטון, ונשאתי אותם אל מכוניתי. משם עשיתי את פעמי אל משרדו של מנהל הכלא, על מנת להיפרד ממנו בפעם האחרונה. "שב", פנה אלי בעודו מתופף בעצבנות מה בעט שהחזיק בידיו, "יש לי בקשה יוצאת דופן אליך". ניסיתי לחשוב מה כבר הוא יכול לבקש ממני, עשר דקות לפני שאפרד ממנו סופית, ולא אראה עוד את פניו לעולם. נשענתי לאחור בכיסא הלא במיוחד נוח שהעמיד לרשות אורחיו. "אתה מכיר בוודאי את המקרה של הסינית הזאת, נכון?", שאל. לא היה במדינה אדם שלא הכיר את המקרה. כל אמצעי התקשורת עסקו במשך חודש שלם אך ורק במשפטה ובתוצאותיו האפשריות לאור חוק העונשין החדש שהתקבל לאחרונה. לאחר תקופה ארוכה של מעשי פשע מחרידים שביצעו עובדים זרים בארץ, חוקקה הכנסת חוק המתיר להטיל עונש מוות על אזרח מדינה שבה קיים עונש מוות כזה. החוק נועד בעיקר כדי לאפשר להוציא להורג פושעים רוסיים, תאילנדים וסינים שהגיעו לארץ במסווה של עובדים זרים, התארגנו בארגוני פשיעה והחלו להטיל את חיתתם על אזורים נרחבים בארץ. משנתפסו מקצתם והובאו לדין נגזר עליהם בדרך כלל עונש גירוש לארצם, אולם מדינות מוצאם סירבו לקבלם חזרה, וכך היה על משלם המיסים לארח אותם תקופה ארוכה בבתי הכלא בארץ, ולכלכל אותם על חשבונו. את הסאה הגדיש מרד אסירים זרים שפרץ באחד מבתי הסוהר היותר שמורים, ואשר בו נהרגו שישה סוהרים ועשרים אסירים הצליחו להימלט. שנים עשר מתוכם נתפסו או נהרגו במרדף אחריהם, אולם שמונה רוצחים עדין מסתובבים חופשי. המדינה נזעקה לנוכח מעשים אלה, כותרות העיתונים נצבעו באותיות אדומות של קידוש לבנה, וחברי הכנסת מיהרו לחוקק את חוק המלחמה בפשיעה הזרה. הסעיף המרכזי בחוק זה, כאמור, קבע את האפשרות (וההמלצה) להטיל עונש מוות על פושעים שאינם אזרחי המדינה. יומיים לאחר שהתקבל החוק בקריאה ראשונה ושניה ושלישית בכנסת (הכל תוך מספר שעות), אירע המקרה של לי-אן, ונפל לידיה הכבוד המפוקפק להיות הראשונה הנשפטת על פי החוק החדש. "כמובן שאני מכיר, אני חי במדינה, לא?" "כן, כמובן", ענה המנהל והוסיף, "היא בדרכה לכאן". "לכאן?", התפלאתי, "אבל כאן זה כלא גברים ..." "זה נכון", השיב לי, "אבל המתקן שלנו נבחר להיות זה שבו תתקיימנה ההוצאות להורג על פי החוק החדש." "גזר הדין שלה כבר ניתן?" "כן, היום אחר הצהרים הוא הוקרא", בישר לי והוסיף, "לא היה לה שום סיכוי, אתה יודע." ניסיתי לשחזר בראשי את המקרה של הרוצחת הזרה. היא נמצאה בחדר בבית מלון כשבידה סכין נוטף דמו של הגבר העירום שניסה לזחול למסדרון והתמוטט שם. חדרנית שהבחינה בו השמיעה זעקת חרדה לפני שהתעלפה, ואחד האורחים שפתח את דלת חדרו לשמע הזעקה הזעיק את המשטרה. השוטרים מצאו את הסינית עירומה גם היא, כשהיא מצטנפת בפינת החדר, שערה הארוך והשחור סתור על פניה, ובידה סכין לקילוף פירות. אף אחד מהם לא הבין את המשפטים המקוטעים בסינית שפלטה, ואף אחד מהם גם לא התעניין במיוחד. בכוח רב אזקו את ידיה מאחורי גבה, והובילו אותה עירומה אל הניידת. שבוע לאחר מכן נפתח משפטה

נכתב מאת זר [b]

"הרוסי הגדול הסיר מעל ראשי את השק השחור שכיסה לחלוטין את פני, ודחף אותי פנימה אל החדר. משהושבה לי ראייתי, הבחנתי בשלושה גברים בלתי מגולחים שישבו סביב שולחן עגול קטן ושיחקו בקלפים. בקבוק משקה כמעט ריק ומספר כוסיות נחו על השולחן, והאוויר בחדר היה דחוס מעשן של סיגריות. אחד האנשים שישבו ליד השולחן, שאחר כך אלמד כי כינויו הוא ג'וני נבח לעבר הגברתן וזה בתגובה שלח את ידיו השעירות ואחז בחולצה שלי. בתנופה אחת תלש את כל הכפתורים ופתח אותה לרווחה. את החזייה שלי איבדתי כאמור כבר קודם, כך שכעת נחשף החזה שלי למולם. באינסטינקט מיהרתי להרים את ידי ולכסות את מערומי. הבריון נעמד מאחורי, לקח את ידי בכוח ואחז אותם מאחורי גבי. אחד הגברים מליד השולחן קם וניגש אלינו. הוא פרם את כפתור הג'ינס שלי, ומשך אותם כלפי מטה. מעוצמת המשיכה ירדו גם התחתונים שלי מעט, ושער הערווה שלי נחשף ברובו. הרגשתי את הקור בישבני. התפתלתי בידיו של הענק שמאחורי, אבל לא יכולתי להיחלץ מהן. האיש שמלפנים המשיך והוריד את התחתונים שלי גם הם עד לגובה הברכיים. "לא הבנתי את שפתם, ולא ידעתי בדיוק על מה הם מדברים. אבל טון הדברים שיווה להם אופי של משא ומתן. כנראה שהתווכחו על המחיר שלי. לבסוף הגיעו כנראה להסכמה כלשהי. גבר נוסף קם מהשולחן וניגש אלי. הוא אחז בכוח בשערותי בעורף, והוביל אותי מדדה אחריו לחדר סמוך. הרוסי ניגש לשולחן ולקח את כוסית המשקה שמזג לו ג'וני. האיש שאחז בשערותי דחף אותי פנימה לחדר וסגר אחרינו את הדלת בטריקה. ללא שהיות מיותרות פתח את מכנסיו, ושלף מתוכם את האיבר הגדול ביותר שראיתי מעודי. נחרדתי למראיהו ופרצתי בבכי. בעוד ידו האחת אוחזת בשערותי, סטר על פני שוב ושוב בכף ידו האחרת. ניסיתי לברוח, להתחמק, אבל כל מה שהצלחתי זה להגיע לפינת החדר, שם לכד אותי ואילץ אותי לרדת על ברכיי. הוא אחז את האיבר האימתני בידו מול פני ונהם. הבנתי שהוא דורש ממני למצוץ אותו. הוצאתי את לשוני והתחלתי ללקק. פערתי את שפתי ככל שיכולתי, ובקושי רב הצלחתי להכניס לפי את הרבע שלו. הוא דחק את האגן שלו חזק למולי, ועולמי חשך עלי. למרות שחציו נותר עדין בחוץ, הזה שלו הגיע עמוק לתוך הגרון שלי, ולא איפשר לי לנשום. הלחץ בלסתותי היה ללא נשוא. בשתי ידיו אחז את ראשי ושערותי, וכך אנס את פי בכוח רב עד שגמר. בניסיונתי הנואשים לשאוף מעט אוויר, חלק מהזרמה שלו מצא את דרכו לתוך קנה הנשימה שלי. חשבתי שאמות מחנק בו במקום. האיש הסיג את עצמו מתוכי, והחזיר את הכלי שלו אל מכנסיו. השתעלתי שוב ושוב ולבסוף הצלחתי לפלוט את החומר ולירוק אותו לרצפה. הוא תפס את ראשי בכוח, ולחץ את פני לשלולית הקטנה שנוצרה. לא הרפה ממני עד שלא ליקקתי את הכל חזרה ובלעתי לקירבי." אני יושב בחדרי, וקורא את הדפים המלאים כתב סיני. אינני דובר סינית, ועל מנת לפענח את הכתוב, אני נעזר בידיעותי בשפה היפנית ובמילון סיני-אנגלי שנפל לידי לפני מספר שנים. מאחר ולא יכולנו לתקשר בשום צורה אחרת, ביקשתי מלי-אן- אין זה שמה המדוייק, מבטאים את זה קצת דומה ל-"ז'י-אנג", אבל "לי-אן" הוא התעתיק המערבי - ובכן ביקשתי ממנה שתכתוב לי את מה שברצונה לספר לי. הניב השגור על פיה הוא הניב הקנטונזי, והמתורגמן של שירות בתי הסוהר הדובר מעט מנדרינית לא מצליח לפענח אותו. אולם הכתב - הסימניות - משותפות לכל הניבים הסיניים, ובמידה מסויימת גם לשפה היפנית אותה אני מכיר. דקות ארוכות לוקח לי לפענח כל שורה, אבל זמן רב עומד לרשותי. אני האדם היחיד בעולם איתו היא מתקשרת. אני גם זה שעומד להוציא אותה להורג.

אצל מי נמצא ספר ה BDSM אפשר לדעת??

אחי לא מעט שנים בעולם הזה מתי אנשים ילמדו שלכל אחד

יש את הדרך שלו

ויפסיק לתקוף כל אחד ולנסות לשנות אנשים

חייה ותן לחיות [b]

אפקט השימוש במחטים :



מוח האדם מכיל בתוכו קבוצה של חומרים כימיים, (סמים), אשר מצויים בתוכו באופן טבעי ואשר מסייעים לו, למוח, בשיכוך כאב ובשיפור מצב הרוח. אחד מן החומרים האלה נקרא: אנדורפין ((endorphin.
כאשר אנו מחדירים את המחט לגופו של הנשלט, ולא חשוב באיזה חלק מגופו, כאב הדקירה משחרר מן המוח כמות של אנדורפין, אשר מתפזר בגוף ומסייע לנשלט לחוות את תחושת ההינתקות מן הגוף ולוקח אותו אל מה שכולנו מכירים, אל הספייס, אל הריחוף. בכל כמה דקות, ניתן לבצע סיבוב מלא של המחט בגוף, תוך כדי לחיצה רכה אל תוך המקום בו היא תקועה. פעולה זו, מזרימה עוד כמות של אנדורפין, מה שעוזר לנשלט לשהות עוד בחלל הריחוף הנפלא. (ספייס)
הזמן בו המחטים יכולות להיות חדורות בגוף, משתנה בין המשתמשים באקט הזה.
כאמור, קיימת תופעה של דימום בעת הוצאת המחטים ועתים בעת החדרתם. במקרים אלה, "נפגעו" נימי דם פנימיים, אך הדבר אינו כרוך בסכנה! לא ייווצר נזק בלתי הפיך כתוצאה מ"פגיעה" כזו. עוד סיבה לדימום בעת הוצאת המחטים, היא זווית שליפתן מן הגוף. יש להקפיד למושכן בזווית ישרה, מבלי לכופף אותן.

האם נשארים סימנים של חורים בגוף?

הסימנים הנותרים בגוף כתוצאה מהחדרת מחטים, הם סימנים רגעיים. כידוע, רגע הוא זמן בלתי מוגבל, לכן מאוד תלוי בעובי המחט שמחדירים. הסימנים עלולים להישאר לכמה שעות. במקרים של שימוש במחטים בתדירות גבוהה ובשימוש בכמות גדולה של מחטים בכל מפגש כזה. במקרים כאלה החירור יכול להיות יותר קבוע בגוף, אך איננו מהווה סכנה כלל.

אז... לאט, בזהירות ובהמון הנאה!!!

טקס הקילור/ ג'ייד (זכויות שמורות ל-Castle Realm 1997)מקור, מתורגם ביד חופשית:

מעטים מאוד הדברים בסגנון חיינו הבדס"מי אשר בעלי משמעות עמוקה יותר מאשר הקולר, הנענד על גבי רכוש. זהו הסמל החיצוני לעולם של התחייבות שנעשתה על ידי הצד השולט והצד הכנוע, ומסמלת את הכנוע כרכושו של האחר-הצד השולט.
דבר זה דומה לטבעת הנישואין, הטבעת כאילו ואומרת: אני תפוס/ה, ואילו הקולר אומר: אני משויך/ת.
כל טקס קילור הוא שונה ומתקיים בהתאם לאופי הצדדים, אך קיימים כמה עקרונות אשר עדיין נשמרים ומונהגים, כגון:

התהליך- The Procession

הכנוע בד"כ ילווה על ידי אדונו, אשר ידבר בשמו. השולט ייתן עדות אופי על הכנוע והתחייבות בשמו לסגנון החיים הבדס"מי. אם הדמות שנבחרה לתפקיד זה היא אדונו בפועל של הנשלט, הדמות תידרש לשחרר את הנשלט ממרותו ואחריותו בתחילת הטקס, כדי למנוע אנטיגוזם אישי.

לבוש והופעה – Dress & Appearance

הנשלט: הנשלט בד"כ ילבש מעין גלימה פשוטה, לעיתים קרובות בסגנון טוניקה לנשים ולבוש דומה לגברים אשר יכול לכלול גם סוג של מכנסיים משוחררות ומרווחות. הלבוש הוא פשוט אבל נקי ומושך לעין, ומסמל את מעמדו של הנשלט כמשרת או כעבד.
קו הצוואר של הגלימה הוא ללא צווארון לגמרי, ובכך משאיר את צווארו של העבד חשוף לגמרי.
הנשלט או הנשלטת יכולים לענוד אי אילו תכשיטים כגון: צמידי קרסול, צמידי יד, טבעות, תכשיטי גוף, ולעיתים רחוקות אף עגילים, אך בשום פנים ואופן הנשלט אינו יענוד שרשרת או משהו על צווארו, חוץ מקולר האימונים שלו, בהנחה שהיה לו אחד שכזה.
הסיבה לכך, היא: היא כדי להבליט את הקולר, ולא לתת לכלום להאפיל עליו.
אם לנשלטת או לנשלט יש שיער ארוך, הוא ייאסף בקפידה מעל לצוואר, וינעץ לקודקוד הראש, על מנת שישאיר את הצוואר חשוף.
פרחים קטנים יכולים להישזר בשערה של הנשלטת, אם הם לא תופסים יותר מדי צומת לב בצבעים חזקים ומושכים מדי, ומהודקים בחוזקה כך שלא יפלו באמצע הטקס ויפריעו.

השולט: על השולט להיות לבוש היטב ובהידור אלגנטי.
לבוש פטישיסטי אף יכול להיות מתאים במצבים מסוימים, והשולט יכול לבחור ללבוש עור או כל סוג אחר של חומר בלבושו.

קהל הצופים: כל אחד לפי טעמו האישי ואישיותו, אך יש לזכור, כי מעמד זה הוא חשוב, רציני, מיוחד ואף רשמי, ויש להפעיל שיקול דעת בעת בחירת הבגד למעמד מיוחד זה.

אביזרים – Paraphernalia

הנשלט: הכנוע בד"כ נושא עימו רק אביזר אחד, והוא רצועה.

השולט: השולט נושא עימו שוט רכיבה, או שוט רגיל לסמל את מעמדו בסגנון החיים הבדס"מי.

התחלת הטקס – The Beginning Of The Ceremony

ברגע שכולם מתיישבים, נשמע צלצול פעמון ראשון המבשר על תחילת הטקס.
בשלב זה הנשלט, מגיע לקדמת החדר כשהשולט שנבחר לייצגו מובילו לשם. השולט נותן את עדותו לגבי אופי הנשלט, והנשלט משוחרר רשמית ממרותו של אדונו.
קולר האימונים שלו מוסר, ונחתם חוזה בין השניים על שחרורו של הנשלט.
כעת מוכרז הנשלט כעבד חופשי, ומושאר לעמוד בפינה השמאלית של קדמת החדר.

בזמן זה פעמון שני מצלצל והשולט מתקדם ותופס את מקומו בפינה הימנית של קדמת החדר.
כמה משפטים על אופי האדון ועל ניסיונו נאמרים על ידי אחד מחבריו הטובים של האדון.
אם לאדון כבר יש כמה נשלטים מקולרים, עליהם לשבת ליד אדונם, שקטים ומאזינים ביראת כבוד למוצא פיו. אחדי שהעדות ניתנה, העבד עם הרצועה בידו, זוחל אל אדונו, מציע לו את הרצועה ואומר משפט בסגנון הזה:
"אני מציע לך אדוני, את הרצועה הזו, להדריך ולהוביל אותי במהלך מסעי בחיים אלו, זהו רצוני להיות שייך לך וללכת בעקבותייך לכל מקום שתבחר לקחתי."
בשלב זה לוקח השולט את הרצועה מידו של העבד ומביע את הסכמתו ואת ציפיותיו מהנשלט.
לאחר מכן עונד האדון את הקולר על צווארו של העבד, ומכריז קבל עם וועדה על רכושו החדש.
כל צד נותן עותק מחוזהו לצד השני והחוזים נחתמים.
הפעמון מצלצל כמה וכמה פעמים להכריז על הקשר החדש שנוצר והזוג מתחבק ומביע את אהבתו ואת שמחתו. מתנה קטנה יכולה להינתן בשלב זה: השולט יכול לתת לרכושו תכשיט קטן שיכול להיענד ברגע שהקולר אינו מתאים. מתנת הכנוע היא בד"כ פריט אישי לבחירתו.
אם לשולט ישנם עוד נשלטים זהו הזמן שהרכוש החדש של אדונם מוצג בפניהם כחלק מהמשפחה.


הקולר לעולם אינו נלקח בקלות ראש וכמובן מאליו בידי אלו אשר מכבדים את אהבתם ואת סגנון חייהם, וחשיבותו של הקולר לעולם לא נשכחת.
זוהי אינה החלטה שיש להחליטה מרגע לרגע, ויש לשקלה בכובד ראש. הקולר כפי שנאמר דומה לברית הנישואים, וכפי שהם מחייבים כך גם הקולר.
היו בטוחים במעשיכם על מנת שלא לבזות מעמד זה.


*הכתוב מתייחס בלשונו לזכר, אך, נכתב לגביי שני המינים.

לסמל הבדס"מ אין משמעות אחת ברורה, בעיקר בגלל שהוא נוצר בתור חידה.
למבחין הוונילי הסמל יראה כתכשיט מושך, ולפיכך, אני יכולים לענוד אותו בלי דאגה, וכך לזהות אחד את השני בתוך העולם הרגיל שלנו מבלי לחשוף את נטייתנו לכל העולם.
אך, המבחין הבדס"מי, אשר יראה סמל זה-יידע כי לסמל אין משמעות אחת ובלעדית, אלא, שהסמל הוא רב משמעותי. חלוקתו של הסמל היא לשלושה חלקים שווים ומסמלת את מגוון הנושאים בבדס"מ, להלן תיאור כמה חלוקות:

חלוקה ראשונה:

חלק ראשון: B&D- Bondage and Discipline: קשירה ומשמעת, או Bondage and Domination: קשירה ושליטה.
חלק שני: D&S- Dominant and Submissive: שולט ונשלט, או Domination and Submission: שליטה וכניעה.
חלק שלישי: S&M- Sado-Masochism : סאדו-מזוכיזם, או sadist and Masochist: סדיסט ומזוכיסט.

חלוקה שניה:

חלק ראשון: S- Safe בטוח
חלק שני: S- Sane שפוי
חלק שלישי: C-Consensual בהסכמה
שלושת כללי הזהב של בדס"מ.

חלוקה שלישית:

חלוקת עולם הבדס"מ: שולטים, כנועים וסוויצ'ים.

כל שלושת החלקים הם אלה אשר נותנים משמעות לשלם בכל חלוקה.
השלם מייצג את אי ההשלמה של היחיד, לא לחינם נאמר: לא טוב היות האדם לבדו.
כל חלל שייווצר בשלם יוכל להתמלא רק ע"י חלק משלים אחר, בדס"מ אינו יכול להתבצע לבד.
הדמיון בין סמל הבדס"מ לסמל היין והיאנג הוא אינו במקרה.
הקו המעוגל החיצוני של סמל היין והיאנג מייצג את הגבול המטושטש שבין סופו של כל חלק ותחילתו של השני, כך שהגבולות המעוגלים בסמל הבדס"מ, מייצגים את ההפרדה הבלתי קבועה בין: D&S, B&D ו-S&M.
ישנם אלה אשר רואים בקווים המעוגלים, בגבולות אלו, דרך מעוצבת לתאר את אורכה של רצועת השוט בעת ההנפה או אפילו זרוע בתנופה להענקת ספנק ארוטי.
המעגל חובק הכול, מייצג כמובן, את הקבוצה אשר ייחודה בכך שהיא שומרת, מגנה ואוהבת את שלה.
כמה מעצבים גורסים כי על הסמל להראות כך:
1. החישוק מסביב לסמל ושאר הגבולות צריכים להיות בצבע מטאלי כלשהוא כגון: ברזל, זהב, כסף, נחושת, ברונזה ועוד.., אלא מייצגים את הכבילה על ידי שרשראות וברזלים.
2. שלושת החלקים הפנימיים יהיו צבועים בשחור, לייצוג ה"צד האפל" של המיניות בבדס"מ.
3. ושלושת החורים אשר בתוך החלקים השחורים, יהיו נקיים מכל צבע, ולמעשה יהיו חורים שדרכם ניתן יהיה לראות.
נקודת הנחה זו באשר לצבעיו ולמראו של הסמל היא אינה כוללנית וקובעת, היא משתנה בהתאם לזמן, מקום והרגשה ולפיכך כל אחד מאיתנו רשאי לצבוע את סמלו בכל צבע שיתאים לו.

המדריך מושתת על 6 חלקים עיקריים: מודעות עצמית ושגשוג אישי, שירות, ציות, גישה וכבוד, קבלת עונש, מיניות.

השפחה הינה שפחה מרצון, היא שפחתו של אדונה בנדיבותו וברצונו. היא בין הבודדות וברות המזל- אשר הצליחו להגשים את חלומן. כשהיא מקבלת את הקולר מאדונה, השפחה חייבת לדעת שכיוון חייה משתנה, ועליה להתאים ולהסתגל לדרך החיים החדשה. השפחה מתחילה באימונים ונשארת באימונים- בתהליך ללא סוף. היא ממשיכה ללמוד כיצד לשים את רצונותיו ותאוותיו של אדונה בראש, לפני שלה, כל הזמן. היא ממשיכה ללמוד להוקיר ולהעריך את שירותה, גם אם זה מביא לה אושר וגם אם היא מרגישה בודדה לפעמים. היא ממשיכה ללמוד ולקבל את התשובות שניתנות לה, ואיך לקבל אחריות על התנהגותה, כשהיא נבחנת ונשפטת ע"י אדונה. היא ממשיכה לגלות את המשמעות האמיתית של צייתנות ונאמנות מוחלטת. לאדונה יש אחריות עצומה עליה, והוא חייב לנהוג באדיבות כלפיה.

חובותיה של השפחה:

1. מודעות עצמית ושגשוג אישי ( Self-Awareness & Personal Growth): חובתה הראשונה של השפחה היא לעצמה. ללא דאגה לבריאותה, כבודה העצמי, ואמונה בדרך בה בחרה, היא לא תהיה שימושית לאף אחד ובטח לא לאדונה. בעבדות, לא מדובר בכבוד עצמי נמוך או בזילזול עצמי. לא מדובר על העברת האחריות על החיים לאדם אחר. זה לא הופך אותה או יהפוך אותה לפחות אינטליגנטית, או מודעות פחותה. יתר על כן , יש להשתמש בצורה הטובה ביותר בתכונות הללו. היא חייבת לעשות את המירב כדי לשמר ולהרחיב את בריאותה הרוחנית והנפשית, להשתמש בשיכלה בבהירות ובתכלית, לתמוך בנכונותה להמשיך קדימה, חרף השגיאות והטעויות שבדרך. השפחה צריכה להיות מודעת לחוזקה ולכשרונה, והיא צריכה להציע אותם בשמחה לאדונה לשימושו האישי. מהשימוש והניסיון המיני עד למשימות השיגרתיות- כל מה שהיא עושה צריך להיות במטרה לשגשג את מערכת היחסים ושיגשוגה האישי. היא חייבת תמידלהיות עם נכונות ורצון ללמוד ולהרחיב את אופקיה לשיפור מערכת היחסים. היא איננה קורבן או קדושה מעונה ואל לה לחשוב במובנים אלה. השפחה אינה נושאת את "תווית" יחסי ההדדיות ויחסי הגומלין, אך מקבלת על עצמה את האחריות להתנהגותה. אימוניה אינם יוצרים את השפחה המושלמת לאדונה, אך הופכים אותה לשפחה האידיאלית. מחשבה זו צריכה להישאר בראשה כל הזמן. שפחה רשאית להרהר במערכת היחסים, וכשהיא מתבקשת, היא צריכה לומר זאת בצורה הגלויה והכנה ביותר. בכל מקרה עליה לזכור שככל שיהיו מחשבותיה וחוות דעתה בעלות ערך, בסופו של דבר, אדונה יקבע ויחליט את החשיבות. המלצה מהשפחה, אם מותרת, זו רק אחת מתוך מהרבה אפשרויות שבסופן יבחר ע"י המאסטר. מחובתה של השפחה לכבד את בחירותיו ולהביע הכרת תודה על כך שניתן לה חלק קטן בכך.

2. שירות (Service): להיות שפחה טובה היא שאיפה מאתגרת, ודורש תירגול וכושר התמדה. כל דבר שהשפחה עושה בהקשר למערכת היחסים, צריך להיות מכוון למען השירות. באם מצב רוחו הוא רחמני או קפדני, רגוע או דרשני, המאסטר מצפה ממנה לשירות במספר דרכים, ולמען שביעות רצונו. מחובתה של השפחה להיות מודעת ועירנית לנוכחות אדונה, להתאים את עצמה לצרכים שלו, לשגרה שלו, להרגלים שלו, ולתשוקות שלו- וללמוד להתאים את עצמה בצורה הטובה ביותר. הצרכים הבלתי נצפים צריכים להיעשות באופן מהיר בזמן פקודה. השירות אינו אמור למשוך תשומת לב לכשעצמו, או לבלוט ותמיד להיות זמין. פעולות השפחה לא "יגררו" תודה או הכרת טובה. עליה לזכור שהשירות הוא חלק השזור בתוך מערכת היחסים.

3. ציות ( Obedience): המאסטר ראוי לציות מושלם. מכיוון שלשפחה לקח זמן להכיר את אדונה לפני שהקדישה בשמחה את עצמה לשרתו, ומפני שהיא בוטחת בו בכל היבט שבחייה, ומפני שהיא יודעת שהחלטותיו נעשות תמיד למען הטבתו עימה, יהיה זה טפשי לא להקשיב לבינתו ולחכמתו. מחובתה של השפחה לשאוף לציות מוחלט ולרצות את אדונה. השפחה מחוייבת "להתקרב" אל אדונה אם הצייתנות יוצרת אצלה שאלה או דאגה, אך רק בגישה נכונה ורק בזמן הנכון. לעולם, אסור לתקן את המאסטר או לא לציית לו בפומבי או בכל סיטואציה היכן שמומחיותו עלולה לעמוד בספק בידי אחרים. ציות מושלם בפני אנשים אחרים, יעודד ויגרום להם להבין שהמאסטר הינו- אדם מכובד, חשוב ומבורך ביכולת לשלוט בצורה מוחלטת. הציות לחוקים מוכיח למאסטר שהשפחה בוטחת בו ומוכנה לחיות לפי הערכים וקודי ההתנהגות שלו. זה מלמד אותה מה הציפיות ממנה ולא משאיר חלל ריק ל"האשמות". הציות מוכיח למאסטר שהשפחה ראויה לאמון ושניתן לסמוך עליה.

4. גישה וכבוד (Attitude and Respect ): באופן טבעי מערכת היחסים של אדון / שפחה דורש הררכיה, מעמד והכרת טובה. בתוך המבנה של אדון / שפחה, הערצת השפחה לאדונה מורגשת ובאה לידי ביטוי בצורת המען (הפניה) לאדונה. השפחה חייבת לפנות לאדונה בתואר כאשר היא מדברת אליו, מדברת עליו או כותבת עליו, אלא אם הם נמצאים בסיטואציה שעלולה לגרום מבוכה לו או לאחרים. אפילו בזמן כזה, היא צריכה להתאמץ כדי לזהות את ההבדלים בינהם. שפחתו של המאסטר חייבת תמיד לגשת בכבוד- בטון לא כעוס, תסכול או התמרמרות. השפחה חייבת לבקש רשות לדבר בחופשיות, ואם ניתן אישור, היא חייבת להיות בטוחה שהיא מעבירה את מחשבותיה בשקט , בשלווה, בהיגיון וללא דיבורים מיותרים. היא חייבת לזכור שההזדמנות להשתמש בקולה עלולה להילקח ממנה או להצטמצם, ועל כן היא חייבת לשמר גישה של חן ואסירות תודה בזמן שהיא מדברת עם אדונה. על השפחה להתייחס לעצמה בגוף שלישי. שפת הגוף של השפחה חשוב לא פחות מהמילים שאותן היא בוחרת. אין לשלב ידיים או להישען בזמן הדיבור. אלא אם ניתן אישור אחרת, המאסטר צריך לראות את מבטה של שפחתו מופנה כלפי מטה, כפות ידיה פתוחות ובתנוחה רשמית. אם זה אפשרי לכרוע היא חייבת לעשות כך. כאשר היא ממוקמת בתנוחה מסויימת אסור לה לזוז, לנוע, ליילל או להראות סימנים של אי נוחות. צריך לזכור שהיא מרצה את אדונה דרך הציות. השפחה רשאית להיות עליזה, מבודחת, ספונטנית או מצחיקה, אך איננה יכולה להתמקד בשירותה אם היא רעשנית, נסערת או צורמנית. בעוד שלכנועה יש את החופש להתנהל בצורה פזיזה יותר, על השפחה להוכיח ריסון עצמי ומתינות גבוהה. בלתי אפשרי להיות קשובה אם היא עסוקה בפעילויות שלא כוללות או קשורות אליו. עליה לזכור שהיא ההעדות החיה לאימונה של אדונה. הסרת בגדיה בנוכחות אדונה, אינה אקט מיני אלא אקט סמלי. העירום מייצג את הסרת כל המחסומים העוצרים אותו משיפחתו. זה מאותת ומצביע על כך שלשפחה אין שום סודות להסתיר. זהו תזכורת קבועה, להזכירה, מי היא ומה זה אומר. העירום בנוכחותו, הינו פריווילגיה המאפשרת לה להשיל את הגלימה של העולם החיצוני ולהטביל את עצמה בעולם שאדונה מציע לה.

5. קבלת עונש (Acceptance of Punishment): עונש הוא תשורה (מתנה) מחשמלת. הענישה הכי יעילה ומעשית כאשר היא אינה מינית (סקסואלית), אך משאירה את השפחה עם הבנה מעמיקה, תושיה ואתגר עתידיים. הטוב ביותר, הענישה מייצרת הכרת טובה. זה מעל השפחה להבין את ההבדלים בין ענישה (punishment) ומשמעת (dicipline), ולא לבלבל אותן. זה מעל הבנתה לקבל שעונש הוא חלק מאורחות חייה ויכול להתנהל ללא אלמנטים אירוטים, ונחוץ לעיתים קרובות כדי לתקן את התנהגותה. לא הולם לשפחה לבקש עונש, המאסטר הוא שמחליט איזו התנהגות דורשת תיקון ומהי הדרך הטובה ביותר לתקנה. עליה לזכור שהוא אינו זקוק לשום "אצבע מכוונת" מהשפחה. אולם, יהיה זה הולם מצידה, לבקש את הכוונתו בתקווה לתקן את התנהגותה לפני הגעה לשלב העונש.יתר על כן, היא חייבת להתוודות על כל אי ציות לפי העיקרון של כנות מוחלטת. אי התוודות שווה לשקר. חובתה לזכור לבקש הסברים אם היא איננה בטוחה במשהו, ולהבין ש "שכחתי לשאול" לא יפתור אותה מהתוצאות.

6. מיניות (Sexuality ): שפחה אינה קובעת בשום אספקט הנוגע למיניותה. כמו בכל ההיבטים האחרים בחייה, מיניותה שימושית אך ורק לשירותו של אדונה. מחובתה לזכור, שבעיני אדונה, השירות המיני הוא לא יותר ולא פחות חשוב, מהמשימות ומהתפקידים שנועדו לה. כישלון לבצע זאת כהלכה או ביצוע ללא התלהבות, זה סימן לחוסר כבוד - וזה בר עונש כמו בכל מקרה אחר של אי ציות. השפחה מחוייבת לרצונותיו המיניים של אדונה, ולהבין שהיא עלולה להיות בשימוש במקום אחר. מחובתה לזכור שפורקנה המיני, הוא תגמול על התנהגות טובה. הנאותיה האישיות אינן גורם הנלקח בחשבון בסיטואציה מינית עם אדונה. השפחה תשאף לרצות (to please) ללא התחשבות בהנאותיה האישיות. להישלח ללא פורקן מיני צריך לאכזב אותה, רק אם זה כתוצאה מכישלונה לספק את אדונה ואם אכזבה זאת נובעת מביצועיה הכושלים.