אני לא האדם המושלם, מעולם לא הייתי, מעולם גם לא אהיה.
יש בי מעלות וחסרונות כמו אצל כל בן אנוש.
אחד מחסרונותיי הוא חוסר שימת הלב, חוסר הריכוז בעת שאני מתלהב מדבר מה. בפיזור נפש נוראי עלול אני לפלוט מילה או שתיים אשר מבלי שאתכוון לכך, יגרמו שיבינו אותי לא נכון.
מה שאמרתי יקבל משמעות אחרת.
יש ואני תופס עצמי כעבור זמן ומודה ביני לבין עצמי שאני הוא השמוק שגרם לאי ההבנה, לרוגז, לצער.
קורה ומעירים לי ואני, קשה תפיסה שכמותי, לא מצליח להבין מיד מה רוצים ממני וכאשר אני כבר מבין, דומה המצב לרכבת שיצאה מן התחנה ואני נשארתי מאחור...
לא רק בדיבור, גם בכתיבה אצלי לפעמים זה ככה, ואם שוכח אני לעשות הגהה, בגלל לחץ כזה או אחר או שוב פיזור הנפש, אזי יוצאות תחת קולמוסי מילים משובשות ומשפטים שאינם מייצגים נאמנה את מה שביקשתי בעצם להעביר ממני והלאה.
אני יודע שלעולם איני רוצה שייפגע מישהו מדברי, ממה שאני כותב, כי בסך הכל מי ומה אני שאטיל דופי?
זהו, פשוט רציתי תדעו שכזה אני, סתם איש אחד לא מושלם...
========================================================
לפעמים אני מופתע עד כמה חלקיקי דברים שכתבתי עליהם הופכים לאירועים מביאים לכך שסיטואציות כאלו ואחרות מתקיימות להן מבלי שכלל חשבנו שתתקיימנה אי פעם.
רק אלוהים יודע כיצד אני שנולדתי ביישן וצנוע בימים בהם הכל היה חסוי ואין לדבר עליו בפומבי ולחכות שזמן יעשה את שלו, שבגיל מאוחר יחסית ידע אישה, הפכתי בן לילה "למורה נבוכים" לאישה צעירה שעברה אך במעט את גיל השלושים, נשואה ואם לילד, והיא מגלה לי מעבר לצג תוך צפייה בי כי פעם ראשונה היא רואה גבר משחק בעצמו, למרות שהיא רחוקה כל כך, רואה מקרוב כל כך את המעשה.
לא, היא לא דתייה והיא צברית ובעלת תואר אקדמי, לפי גילה נולדה אל עולם חופשי ופתוח הרבה יותר מן העולם שאליו אני באתי, אבל כזאת טרם התמזל לה לראות.
פעם, לפני שנים כתבתי מתוך לצון סיפור או שניים בהם אני הן חשפן והן דוגמן לעת מצוא.
בינינו אני כדוגמן זה כמו עיוור צבעים המביט בנוף ססגוני.
אך לפתע, לפליאתי הרבה, מצאתי עצמי "מדגמן" לה , מראה לה לבקשתה מן הצד ומקדימה וקצת מלמטה, ומתאר לה מה מרגיש ברגע הזה.
מגלה לה מה שהייתי בטוח שכבר מזמן ידוע ומוכר לה.
למה אני מספר לכם את זה?, לא יודע, אולי כי אני מופתע כל פעם מחדש עד כמה אני למד לדעת שלמרות שיש נושאים שבהם לדעתי אני מבין ויודע, בעצם איני מבין הכל ויודע...
שבוע טוב.
לפני 17 שנים. 12 באוגוסט 2007 בשעה 9:02