[size=150%]ידידי רצה להפתיע אותי והופתע בעצמו.
ככה סתם, חבר מן העבודה שהתיישב לידי במשרד, לברר סוגיה חשבונאית כזו או אחרת.
הוא שובב ובעל חוש הומור בריא ופשוט בא לו לראות איך אגיב.
מתוך לצון הוא הניח את כף ידו על מפשעתי, חשב שאבהל, שאקפוץ, שאירתע לאחור.
אבל אני הישרתי אליו מבט ופשקתי מעט את רגלי שיהיה לו יותר קל וראיתי את ההפתעה בעיניו, בעוד כף ידו ממשיכה להחליק אל מפשעתי.
"היי, מתחיל לעמוד לך", הוא אומר לי בפליאה.
"אם לא היה עומד לי, אז מצבי היה גרוע", אמרתי לו.
ובאמת, הליטופים שלו נעמו לי, אהבתי את המגע הזה של ידו על הבליטה ההולכת וגדלה במכנסי.
עוד דקה לערך הוא המשיך, שותק, גם אני שתקתי.
"אני לא מאמין, ממש הפתעת אותי, הייתי בטוח שלא תיתן לי", אמר לי בסוף וקם ממקומו.
"החיים מלאי הפתעות", אמרתי לו.
אחרי שהלך ונשארתי לבד, מהרהר ביני לבין עצמי על מה שהיה.
"כנראה שהפתעתי גם את עצמי", חשבתי לי והלכתי להכין לעצמי קפה חזק.
אחר כך, מצחקק מעט ומחייך, חזרתי אל עבודתי...
ומאז, בתוך תוכי ולגבי עצמי, דברים רבים אינם מוחלטים וברורים לי יותר... [/size]
לפני 17 שנים. 15 באוגוסט 2007 בשעה 22:11
