הקפיצה

כן...
לא...
לא..
כן...
איזה כיף, בלי ממש לתכנן מראש
נפגשת מחר עם האדון
חיוך גדול על שפתיי[b]

פשוט קשה להאמין, ממש בלתי נתפס
איך אני, זו שצריכה לשלוט על כל רובד בחייה
מותחת את הגבולות, מתמסרת,
נותנת את השליטה המוחלטת לאדון
ועוד במודע, מתוך הסכמה, מתוך רצון וכמיהה
אני זו שאמרה בתחילה שזחילה - לא אצלי
פתאום מוצאת עצמי זוחלת עירומה אחרי צעדיו של האדון
נצמדת לרגליו, מתחככת, שואבת מהן חום
פתאום כל כך חשופה כששוכבת על השטיח על גבי
ממש כמו כלבה מיוחמת עם הרגליים פשוקות לרווחה
חושפת בפני אדוני את עצמי
כאשר מבקש ממני לאונן בפניו
ולאט דוחף לתוך הכוס שלי את תחתוני
וכל דחיפה יותר מענגת מהשנייה
איך למדתי לספוג את ההצלפות
להתענג ולהודות
כן, אני זו שבתחילה התבכיינתי
ניסיתי למצוא דרכי התחמקות
מחכה כעת, מתאווה, משתוקקת,
מתחרמנת, גומרת...

יש משהו עצוב בזקנה, בייחוד כאשר אותו קשיש נמצא במצוקה כלשהי.
אנשים שתרמו לחברה, ניצולי שואה שהצילו אנשים
ופתאום כאשר נופלים למשכב, המציאות מכה להם בפנים.
גם אם מוקפים באהבת משפחה, הממסד לועג להם.
למה אישה בשנות ה- 80 עם כבוד עצמי שחשובה לה הגיינה אישית
צריכה להתפשר על מקלחת 3 פעמים בשבוע כאשר נמצאת בשיקום גריאטרי
(וגם אז זו מן חצי מקלחת עם ספוג)
מדוע צריכה לחכות חצי שעה ויותר כדי לעשות את צרכיה
מדוע צריכה להגיע למצב של זיהום בפצע פתוח
היכן הכבוד האנושי, היכן החמלה, המחויבות לטפל
דווקא אדם בערוב ימיו צריך את השקט, הבטחון, השגרה
להרגיש שעדיין מעריכים אותו, שיש לו זכות קיום
שיש בשביל מה להלחם לחיות
אז בסופו של דבר, לצערי, רק כסף פתר את הבעייה – אחות צמודה
אבל מה עם האנשים שאין להם????

זה מרגיז, מרתיח וכל כך עצוב
כי יום אחד גם אנחנו יכולים לעמוד במצב דומה....

היום למדתי להיות יותר צייתנית, לדחות סיפוקים, לתת לאדון שליטה מלאה על המיניות שלי וזה עשה לי טוב.
ניסיתי בהתחלה למרוד, וכן, מודה גם קצת מניפולציות, ופשוט לא הצלחתי, משהו בתוכי דחף אותי לציית, לחזור למקומי, להפנים את ייעודי.
אהבתי לשרת אותך, לפנק אותך, לציית לך, להיות מוזרעת על ידך, להשלט בפטמות ולא לחוש את הכאב מרוב עונג, לחטוף סטירות בכל הגוף ולהודות לך, לגמור פעם אחר פעם ורק להתייחם עוד יותר.
אדוני, אלו היו 6 שעות של קסם, של המון אהבה, התמסרות, שליטה, פרגון, לא רציתי שייגמר.
היית הכי קרוב אלי שאפשר, חיבור מדהים.
אוהבת
כלבתך

חדשות: לראשונה טפטפו עלי חלב של נר – רוצה עוד!!!!
וכמעט שכחתי - קפצתי היום, לא בדימיון, ממש קפצתי מהמיטה לרצפה יד ביד עם האדון :-)

בקשתי שתפתיע אותי אבל -
איך מוותרים על הסקרנות, על המניפולציות הנשיות
לידיעה שאיני שולטת בכלום
לדעת שאיני יודעת בעצם דבר
מחכה לפרפורי הלב בכניסתי אל החדר
מתמסרת אליך, לשליטה שלך
מורידה את כל המחסומים
פתוחה בפניך
נרגשת, מתרגשת
שלך

אתמול קבלתי המון אהבה, מכל מיני סוגים
כן, ממך אדוני אהובי שיודע לקרוא אותי
מתי זקוקה לנוקשות ולשליטה ומתי צריכה את הרוך והליטוף
וכשאמרתי שאהבתך נעימה התפלאת וחשבת שאולי ממעיטה בערכה ("אהבה לייט" אמרת)
והרי יודע אתה את עוצמת רגשותי - "פולנייה רכושנית וקנאית" 😄
והרי בתוכי יודעת את אשר חש לבך, את האהבה המיוחדת השמורה שם בפנים רק לי
ואמרתי "נעימה" כי זו היתה התחושה בתוך הכרבול, להיות עטופה בזרועותיך, מטופלת בידיך, מנושקת בשפתיך - פשוט קסום.

אז זו ממש לא אהבה לייט אלא עם קצפת 30% שומן :-)

היום חשפת בפני צד מקסים שלך
היום קראת אותי בלי שאפילו ידעת
זה היה פשוט מדהים, מרגש
הקול שלך השקט, המלטף, המילים שיצאו
שידעו בדיוק איך להכניס אותי למצב הנכון
הרוגע על פני, כל הגוף רפוי
עיניים עצומות, לא רציתי לפקוח,
לא רציתי להתעורר מהחלום הזה
החלום שהיה כל כך מציאותי
בדיוק מה שהייתי צריכה בשבוע המטורף הזה
תודה אדוני
אוהבת

עוד בדרכי במכונית הנחה אותי לעלות במעלית לקומה הראשונה ולהכנס לחדר 108 (זונה לא?:-)). פותחת את הדלת, החדר חשוך לחלוטין, הדלת נסגרת מאחורי, מחפשת היכן להניח את חפצי, בקושי מספיקה, מרגישה את האדון מאחורי, נרגשת רוצה לחוש אותו, לא נותן לי להסתובב, מורה לי לרדת מיד על השטיח – על ארבע, כמו שראוי לי.
עדיין לבושה זוחלת אחריו עד לכורסא בפינת החדר, בקושי מצליחה לראות משהו. "תרבצי ותלקקי, ולא רוצה לשמוע ממך הגה ברור כלבה?" משתטחת ומתחילה ללקק, בתחילה לאט ואח"כ בהתלהבות, את שתי הרגליים, בין האצבעות, לאורך כף הרגל, מוצצת, מתענגת על כך שמשרתת אותו.
והוא שיודע כמה התגעגעתי אליו, כמה עורגת לחוש את שפתיו, מושך את הזמן, גורם לי להיות יותר מתאווה.
מורה לי להוריד את החולצה והחזייה ומתחיל לטפל בפטמותי, ואני מתמסרת למגע, לכאב, מתחרמנת, מרגישה את תחתוני נרטבים. "תודה אדוני" אומרת.
מבט עיניו מצביע על הזין המגורה שלו ויודעת את אשר מבקש. "קדימה כלבה" אומר. שפתיי נצמדות לאברו אצבעותי מענגות את אשכיו. לאחר זמן מפסיקה, צריכה אוויר, השפתיים צריכות שחרור, לא בקשתי רשות ועל כך אחטוף...
המכנסיים והתחתונים מורדים, רוכנת על המיטה, בודק לי את החורים, מרגיש את חרמנותי, את חום תאוותי. מתחילה לחטוף בישבנים ואחרי כל מכה לא שוכחת להודות לאדון על כך שמטפל בי, מאפס אותי, מחנך אותי. מרגישה שמן נשפך בין ישבניי, יודעת את אשר יבוא, מחדיר אצבעותיו וכפי שאומר "מכין את החור שלך כלבה" ....
רק אח"כ מזמין אותי לצידו במיטה וכששפתיו נוגעות בשלי, זרם עובר בגופי, כמה רציתי, כמה חיכיתי. וכשידיו מחבקות אותי, חום מציף אותי. יודעת שהגעתי למקום הנכון.
ויש עוד המשך של 4 שעות, מטריפות, שכרון חושים, אורגזמות מדהימות
אולי פעם אשתף... 😄

שעת לילה, הילדים כבר במיטות
שקט, אורות עמומים,
ואז מהרהרת באותם רגעים
בהם חשה שהגעתי למקום הנכון,
למקום שטוב עבורי,
למקום שלא הייתי מודעת שקיים
חושבת על המקומות אליהם עוד יכולה להגיע
ויודעת שרוצה, משתוקקת, מתאווה....

מבט עיניך החודר אלי
העומק שממיס אותי
באהבה שמביעות, ובנוקשות
החיוך שמביע אמיתיות
שמוציא ממך את ה"אני" שלך
שגורם לי להתחבר אליך

שינויי הטון בקולך
הרוך האוהב מול הקשיחות
הטון שלא מוותר לי, מאפס אותי
השקט הרועם בתוך גופי
מילותיך הפורטות על כל נימי
מנגנות על נפשי, חודרות לליבי

מגע שפתיך על פני, על גופי
לשונך מתגלגלת עם לשוני
מרטיט לי את הלב
מרגישה כמה זה נכון
להיות שם אתך, בשבילך

מגע ידיך המלחשות על גופי
שולט בי דרך הפטמות
מייחם, מחרמן, מרטיט
אצבעותיך בערוותי
מצליף, סוטר, חודר
ואצלי הכל נוטף

זוחלת אליך אדוני
כנועה למרגלותיך, כולי חשופה
משתוקקת, מתאווה
יודעת שבסוף אהיה מכורבלת בזרועותיך
אחוש את הבטחון, השלווה, הרוגע
ארגיש הכלבה שלך