הקפיצה

בתוך שביל האבנים הזהובות,
השמש זורחת, מחממת בקרניה,
מראה לנו את הדרך הנכונה.
לעיתים הרוחות גועשות מסיטות מהשביל.
שם בעודנו נחים על אחד הסלעים,
מביטים אל השמיים התכולים הרגועים,
אמרת לי שזה צריך לבוא מבפנים.
ובתוכנו ידענו כי אל שנינו מתכוון,
המהפך המדהים, שינוי דפוסים
היפתחות, מוכנות והפנמה.
וכשזה בא מבפנים הייתי פעורה בפניך
פתוחה לרווחה בכל החורים
מוכנה להתמסר שתקרע אותי,
בשלה יותר בצייתנות בכניעות.
גם כאשר עוברת לצד השני של השוט
עדיין יודעת את מקומי, אוהבת את מקומי.
שלימה עם הדרך כי הגעתי עד הלום,
ידעת אותי בסבלנותך, בכך שהבנת את אשר עוברת
צעדת איתי יד ביד, לא הרפית את האחיזה
מחבק, מלטף, מנשק, עוטף
שואב ונשאב, אוהב נאהב
מחנך, מטפל, מאלף.
ובעודנו יושבים בצל כרמי טוסקנה שלנו
מפנקת ומשרתת אותך
נשאבים ביחד לתוך הפנטזיות
חווים, מתנסים, טועמים מכל דבר
לוגמים מהיין שרק משתבח עם הזמן
ויודעים
שזה בא מבפנים.