בייבי סטפס

"ממי שים מוסיקה, את ההוא ששמת"

 

"את יודעת למה אין רדיו בפרארי?"

 

"למה?"

 

"כדי לשמוע את הרעש של המנוע"

מתיישבת לידי ישיבה מזרחית, אני מזהה עור לבן וחלק בין כפלי המכנס שלה, כמו קנבס הממתין לצייר.

"היי" אני מביט אליה בחיוך, מתאמץ להסתיר את החשק שלי לצייר עכשיו ברגע זה. שנינו הגענו לאותה סדנה יחד, בנושא טנטרה שליטה התמסרות והקשר ביניהם. הסדנה מתנהלת די רגוע, הרוב מתחילים וסקרנים גם היא כזאת.

אנחנו מיד מצוותים אחד את השני לאותה קבוצה מתרגלים יחד, פעם היא כנועה, פעם אני כנוע. אני לא נותן לה לגעת בי יותר מדי, "רק מעל הבגדים" אמרתי מיד בהתחלה והיא מכבדת, פה ושם גונבת ליטוף ומיד מחזירה את היד למקומה.

כשהיא מרשה לעצמה אני מרגיש טירוף שם, אני מרגיש את הכוח שלה, את היצר שלה, היא חזקה, אכזרית, הציפורניים שלה חודרות דרך החולצה, ננעצות פנימה. 'זה יהיה מאתגר' אני חושב לעצמי בהנאה, מדמיין כיצד כל הפראות הזאת נכנעת אליי, מתחננת להתמסר, בוכה, שורטת משתוללת כמו ילדה בחנות צעצועים, הרי זה מה שהיא באמת רוצה, בשביל זה היא באה לפה, שנינו יודעים זאת.

אחרי כמה שעות הסדנה נגמרת, אני רואה אותה מנסה לברוח ממני, הולכת במהירות לחדר אחר, אני הולך אחריה מושך לה בשיער ומקרב אותה אליי בכוח, "אל תברחי ממני" אני אומר לה ומושך אותה אליי. היא מתאמצת ומנסה לשווא לעצור גניחה שבורחת לה, כל כך חלשה רק אני והיא שומעים אותה.  אני עוזב את השיער בוחן אותה אם תתרחק אך היא לא זזה, אני מחבק אותה נושק לצווארה אני חש את ההתרגשות בה את הפחד, את רעד הקל בברכיה כשאני עומד מאחוריה, היא יודעת אין לאן לברוח, היא בכלל לא רוצה לברוח, אולי קצת מעצמה לרגע.

אנחנו יוצאים לכיוון החניה, היא מתלווה אליי אפילו לא שואלת לאן נוסעים, גם אני האמת לא יודע לאן, אני רק יודע שאני חייב לצייר, חייב להפוך אותה ליצירת מופת, עוד הלילה.

אנחנו נכנסים לאזור של פרדסים, היא לא אומרת מילה אבל אני רואה איך היד שלה אוחזת פתאום חזק את הידית, כאילו משהו בה פוחד ממש, אני מלטף את לחיה בידי והיא נרגעת, נשענת לתוך כף ידי, מתרפקת אל החום, אמי רואה כיצד היא כעת מרפה את האחיזה, משחררת את ידה מידית הדלת.

אני עוצר בקרחת קטהה במעבר בין שתי שורות עצים. "חכי פה" אני אומר לה ויוצא להוציא מחצלת שלקחתי מאחי הקטן, אני כל כך שמח עכשיו על המחצלת הזאת, בחיים לא מחזיר אותה.

"אף פעם לא ניסיתי" היא אומרת כשאנחנו מתיישבים על המחצלת, "אני יודע" אמרתי לה ונשקתי על שפתיה, היא מוציאה לשון שובבה ומלקקת את שפתיי. אנחנו יושבים ומדברים כמעט שעתיים כמעט ללא מגע בכלל, עליה על החיים, על הגרוש, הילדים, האקס שפגע בה, היא בחורה מדהימה.

מדי פעם משב רוח מזיז את העלים מעלינו ואור הירח מאיר אור כחלחל על רגליה הלבנות, על ישבנה החלק, מראה לי את הקנבס, חושף את הבד הלבן הממתין שאצבע באדום, בסגול וכחול שאלטף ברוך.

אני מתקרב אליה, מלטף את זרועה, נוגע לא נוגע בה, היא מתרגשת, באופן לא מודע היא מתחילה לכשכש בזנב, רוקדת מצד אל צד, כמעט מבלי שאכוון אותה היא מתכופפת מטה, חושפת את הקנבס החלק, ממתינה למכחול שימלא אותה בתוכן, שיחשוף את יצירת האומנות המסתתרת בה.

היא יפה, קולה ענוג, מתחנן, דמעותיה זולגות על לחייה, על החולצה. "זוכרת את הצבעים שלך?" אני שואל אותה, היא לא עונה, מבולבלת, רק לפני כמה שעות היא למדה בפעם הראשונה על צהוב ואדום, הכל עדיין מבולבל שם מתחת לתלתליה האדומים.

היא מתעשטת מיד, היא שכחה, "די, אדום" היא אומרת ומתכנסת בתוך עצמה על הארץ, מתכרבלת, מתקפלת בין ברכיה. אני עוטף אותה בחיבוק חם, "די זה נגמר" אני לוחש לה, "את בטוחה". היא מתייפחת, דמעותיה מתערבבות לתוך פיה והיא מנשקת אותי ברעב, נותנת לטעום את טעמן המלוח בפיה.

אחרי 10 דקות היא מתכופפת שוב, הפעם לבדה לגמרי, אני יושב מביט בה, לא מתקרב אליה, מעשן מהגוינט שלי ולא אומר מילה. אני נושף את העשן אל הישבן החם שמתכווץ כעת מכל משב רוח, כל נשיפה עשן על עורה מורגשת אצלה כעת, אני יודע שהיא מרגישה את זה.

אני מניח את הגוינט בצד, מתקרב אליה, היא פוחדת עכשיו, היא מכשכשת בזנב שוב הפעם יותר במרץ, אני נעמד מאחוריה, מקפיד שלא תראה אותי בכלל, כף ידי מתחילה ללטף את האוויר מסביב לישבנה, מבלי לגעת בה כלל אני רואה אותה מתייסרת, מכשכשת, מגיבה אל החום הנובע מכף ידי. אני רוכן אליה, מנשק בשפתים רטובות את כל הצבעים שלה, נושף אויר קר כנגד הרטיבות והיא פולטת צעקה. קולה כל כך עדין ומתוק, כל כך רועם וחזק , הציור כולו הופך כעת למנגינה מתוקה, אני מנגן עליה והיא שרה לי בפרדס תחת אור הירח.

לאט לאט עולה האור, עוד מעט יבואו פועלים וחקלאים לשדוד מאיתנו את גן העדן הפרטי שמצאנו לנו, אני מקפיץ אותה בחזרה לרכב שלה, היא מצחקקת כמט נערה מתבגרת בדרך חזרה, אני נםרד ממנה בנשיקה רטובה, היא נושכת את השפתיים שלי עד כמעט דם ובורחת אל האוטו שלה.

למחרת בבוקר היא שלחה לי תמונה של הציור שלה, היא היתה כל כך גאה בעצמה, גאה בצבעים שלה. 

ילדונת מהממת שכמוך, להתאהב בך זה תמיד הדבר הנכון לעשות נסיכה 💙

 

"הלו איי אם מרינה" הכריזה בכניסה למועדון הגלישה. בלונדינית, קטנטונת אולי 1.50 ביום טוב.

"איי אם היר פור סרף לסון" אמרה בחיוך. אני בוהה בה, מטר וחצי של עור לבן רך ומושלם מבית היוצר של מאמא רוסיה. כנראה בהיתי כמה שניות יותר מדי. אני מתעשת מהר, "היי מרינה, לטס גט רדי" אני אומר לה ומצביע על מקום בפינה להחליף בגדים.

תוך שלוש שניות היא מוכנה, בגד ים ביקיני צהוב מקשט את גופה, עורה הלבן כמעט זוהר באור הפלורסנט בחנות. "אוקיי, איי אם רדי" הכריזה שוב בחיוך. היא התיישבה לרגע על הכסא שבפינה ואז ראיתי אותה (אותם, אותן לא יודע).

כף רגל קטנטונת, לבנבונת, פיצפונת, אפילו לא כף, כפית.

כה עדינה נראית כאילו מעולם לא דרכה על האספלט הקשה או החול החם. כמו כל חייה דרכה על עלי ורדים בדרכה אליי, היום.

אצבעותיה, כמו כפתורים ורודים קטנטנים בקושי נוגעים בקרקע. צבע סגול בוהק מציפורניה על רקע הלובן הטהור של עורה שולח דגדוג נעים ישירות אל קצה הזין שלי. אני עם בגד ים בלי תחתונים, אני מפחד שהוא יתעורר ויאיים לפרוץ את חומת בגד הים שלי. בקצה אצבעה הרביעית ברגל ימין טבעת כסופה, מעוטרת בסמלי יין ויאנג, אני כבר מרגיש איך אני מתחיל להתנפח ומיד מסיט את מבטי ממנה.

במים היא שדה קטנה, בולעת בשקיקה כל מה שאני אומר לה, מבצעת מייד ומצליחה. כולה גמישה, חטובה, 'גנים טובים יש להם שם' אני חושב לעצמי. כל פעם שאני צריך, לדחוף אותה על גל אני מתרגש, ידי נוגעת לא נוגעת בכפית המושלמת, אני מתאמץ ממש לשמור על פאסון, אך מתחת למים אני מרגיש כבר לחץ מתבשל באזור המכנסיים שלי.

כל גל, שהיא לוקחת אני נושא תפילה אל השמיים שלא תפצע את הכפית, שלא תשרוט, שלא תקבל מכה, שלא שלא שלא. כל פעם שהיא חוזרת אני מתחנן שהפעם אזכה שוב להיות קרוב לכפית שלי, ואולי אולי אזכה לגעת בה, רק לחצי שניה, בטעות כזה, לא יותר.

בדרך חזרה קשה לה לדרוך על החול החם, האספלט בכלל לוהט. אני נותן לה את הכפכפים שלי בעונג, שתקשט אותם בכפית שלה. אני הולך לצידה נשרף באש, אך בראשי רק שומע את צליל צעדיה בכפכפים "טק טק, טק טק" כמו מוסיקה לאוזני. לרגעים מסוימים אני מרגיש את האספלט כמעט נמס תחתיי מרוב חום, אך כשאני מביט אל הכפית שלי אני נרגע, העולם נשכח, אני הופך להודי שהולך על גחלים.

אחרי שהיא הלכה עברתי בגולדה קניתי גלידה. "בגביע או בכוס?" שואלת המוכרת. "בכוס" אני עונה לה, "ותביאי לי גם כפית".

צהוב אדום

אדום צהוב

צהוב אדום

אדום צהוב 

אוףףףף 

הפגיעות שלך חודרת אליי פנימה.

את כל כך יפה כשאת מרשה לעצמך להיות פגיעה מולי, ההתמסרות שלך, המבט, לפעמים אני רוצה לקחת אותך למראה להראות לך. לזיין אותך מולה שתראי בעצמך את האלילה שאני רואה. אבל אפילו המראה לא זוכה לראות את מה שאני רואה, את היופי שלך מזיעה, מתאמצת, את המבט הפרטי ששמור רק לי.

הייתי רוצה לצייר אותך ככה, כדי שיהיה לי אותך לתמיד, שכל פעם שארגיש את הדגדוג הזה, את העונג הממכר הזה בקצה של הזין, תמיד אדע למי הדגדוג הזה מתגעגע, למי הוא שייך.

את מהפנטת אותי כשאת תחתיי, השפתיים הוורודות שלך נאבקות ומתאמצות. הלשון הרטובה שלך נמתחת החוצה, כמעט מצליחה להגיע עד הקצה . כשאת מתאמצת, מריירת, מביטה אליי מוודאה שטוב לי, לא מוותרת על מה שמגיע לך, על מה שהרווחת ביושר . יפהפייה שלי לא אעיז למנוע ממך אף לא טיפה אחת. 

אבל אני מתאהב בווניל שלך, אחרי הכל כשאנחנו פשוט יחד במיטה. כשאת חופשיה, מחבקת אותי חזק בין רגלייך, מזילה דמעה רק כדי שאטעם את המלוח שלך ואנשק את העיניים שלך. כשאת מנשקת אותי נשיקה וונילית טעימה, מתוקה כל כך. מצמידה את עצמך אליי כל כך חזק, השפתיים שלך דורשת ממני "אהוב אותי עכשיו". אני אני עוצם עיניים כמו ילד קטן מתחבא בחשכה, שלא תראי אותי, שלא תביני כמה אני מפחד.

קטנטונת, ילדה יפהפייה שלי, דווקא בווניל שלך אני מתאהב. 

 

אני מכיר אותך

כחול מדים, קושר באזיקים

כן כן, אותך בדיוק

באגרוף תאילנדי מחפש חלשים

אותך המתלהב 

לובש שחור בערבים

מתקשט כמו נסיכה

כולך שרשראות, ניטים וברזלים

סליחה חבר

סליחה שהשפלתי אותך

סליחה שפגעתי בך

סליחה שאז מזמן

כשעוד היינו ילדים 

הרשיתי לך למצוץ לי במגרש המשחקים 

עומד כאן מסתכל עליך 

גאה בך יצירה יפה שלי 

אתה יודע שאני פה

מסתכל עלייך, נזכר 

אני יודע שאתה רואה אותי

אני מכיר אותך ואתה אותי

אני יודע, הפה המהמם הזה שלך

עדיין מתמלא רוק לכבודי 

כבר חשבתי שלא אתקל בך שוב

כמעט ששכחתי ממך

אבל האף של פינוקיו עדיין כאן, 

עדיין ארוך

עדיין מחכה רק לך

לא שוכח כמה מתוקה שאתה 

רואה מבעד לעור השחור, 

עובר דרכך

דרך הפוזות שלמדת בסרטונים 

דרך המסיכה 

רואה את הניצוץ בזווית העין

התגעגעת אליי, אני יודע 

חזרתי נסיכה.

 

 

 

 

 

 

הצורך בנקודת חיבור בין העולמות, בין הרוחניות מצד אחד לבין עולם השליטה והכאב מצד שני הכריח אותי לחקור.

מודה, הקיצוניות שביניהם, לפחות למראית עין, הלחיצה אותי מספיק כדי לבדוק, לא יכולתי להירגע עד שלא אמצא את נקודת החיבור, אחרת אצטרך לוותר על אחד מהם.

אז מה הפוינט בעצם ? 

המסורת הטנטרית, בגדול, מבקשת לסייע לאדם להגיע להארה, להפריד בין האגו, או תפיסת האני, לבין האני האמיתי שנמצא מתחת לכל השכבות שצברנו בחיים.

לעיתים זו עבודה קשה, סיזיפית, יום יום, דקה,דקה, לתפוס את האגו "על חם" כל פעם מחדש. החיים, ההתחיבויות שלנו, מערכות היחסים, כמעט כל דבר בעולם בו אנחנו חיים מושך אותנו בחזרה אל מחוזות האגו, ואנחנו כל פעם מחדש חווים את הסערה ומנווטים בחזרה את הספינה לחוף מבטחים. 

 החלק המיני שבעולם הטנטרי מבקש, בין היתר, להביא אדם להארה רוחנית, לאבדן האגו, על מנת לחוות את האני האמיתי בתוך חווית העונג העצומה הזו.

הרעיון הוא למעשה שחוויה אינטנסיבית מאוד, משתיקה את המוח, משתלטת על מרכזי הבקרה, ואנחנו אובדים בתוכה, אנחנו הופכים לחוויה עצמה. ברגע הזה יש לנו את המסוגלות להתנתק מהאני, מהאגו שלנו ולהיות במרחב האלוהי שנמצא בכל אחד מאיתנו, לחוות את אותו האושר העילאי. 

בין יתר השיטות, כך למדתי, ישנן דרכים מוכרות להגיע להארה כמו ויפאסנה, מדיטציה, תרגילי יוגה. ישנן גם שיטות פחות מוכרות, אזוטריות יותר, לדוגמא: בכתבים מתואר צבא במנוסה אשר הובס בקרב והאויב דולק אחריו, מצב זה של סכנת חיים בעצם מהווה את המקפצה להתנתקות מהאגו. אז בפעם הבאה שאתם נמלטים מהאויב על נפשכם, תעצרו רגע ותשאלו את עצמכם מי אני ? מה אכפת לכם ? מה יש לכם להפסיד ? 

דרך נוספת לחוות את הניתוק היא באמצעות כאב, כאשר כואב לנו ממש, אבל ממש, אנחנו בעצם כבר לא השם שלנו, ולא הסיפור שלנו, לא מאיפה באנו, מה עשינו, מה למדנו או איזה מוסיקה אנחנו אוהבים, האני שלנו מצטמצם ועכשיו אנחנו זה שכואב לו, יותר מכך אנחנו הכאב עצמו. ברגע הזה כמו שבטח רבים כאן חוו, יש ניתוק, יש אותי ויש את הכאב, אני עדיין יכול לחוש את הכאבאו העונג אך אני מסביב לתחושה, אני לא התחושה, יש חלל עצום שבו אני מוצא את עצמי, את החלק האלוהי שבי ויכול להביט בתחושה, להביט בזה שכואב לו מבלי להיות הוא, המודעות שלי מתרחבת, זה שכואב לו הוא כעת טיפה באוקינוס שלם של אופוריה עילאית, אני יכול לחוש אהבה גם כלפי הכאב.

המורה שלי סיפר לי פעם שבמסגרת לימודי היוגה שלו, כדי לנסות לחוות את ההארה בדרך הזו, הוא לקח סיכה ודקר את היד שלו פעם אחר פעם. כמה זמן לאחר מכן הוא השתתף בסשן שיבארי וחווה חוויה זהה לחלוטין, בדיוק אותה תחושה. כאב עצום שהדרך היחידה להתמודד איתו זה להיות אחד איתו ואז הוא הופך לאושר עילאי, (אושר במובן של bliss, joy  לעומת במובן של happiness.)

חלק נוסף בפאזל הזה, הוא החייתיות שלנו, היצריות שלנו, אמנם אנחנו יצורים רוחניים אבל לפחות כרגע אנחנו נמצאים בגוף אנושי, וכמו כל בעל חיים יש לנו יצרים חייתים, הדרך שלנו לחוות אורגזמה היא באמצעות הגוף. בטבע הזכר, בהרבה מהמקרים, מצמיד את הנקבה לקרקע, נועץ את שינייו בעורף שלה, זה מחבר אותנו מאוד לחלק החייתי שבתשוקה שלנו, חלק עוצמתי ויצרי. משיכה בשיער, נשיכה בעורף והצמדה פיסית ברגע הנכון לעיתים יכולות להיות ההבדל בין חסימה ותסכול לאורגזמה.

הצורך להילקח מתחבר מאוד ליצר החייתי הזה, גם משחק החיזור באופן דומה הוא חלק מכך. המחזר\הצייד והמחוזר\הניצוד משחקים בפינג פונג הניצחי הזה משחר ההיסטוריה. כשאני מתחיל עם בחורה ברחוב, אני מתחבר במובן מסוים לחלק הזה בי, אני כמובן רוצה להכיר לאהוב ולכבד אותה כבן אדם, אך ברמה העמוקה יותר שנינו כעת לוקחים חלק במשהו שהוא גדול יותר מאיתנו, גדול יותר מהשאלה האם היא תתן לי את המספר שלה. באמצעות משחק החיזור כל אחד מאיתנו זוכה לממש את את החלק הזה בעצמו, להתחבר למשהו עמוק יותר, לחלוק בחוויה ניצחית גם אם זה לרגע אחד. אל תשדוד מבת הזוג שלך את העונג שבלהיות ניצודה בגלל שאתה לא מרגיש מחובר לשורש שלך.

אוקיי מהמם, אם ככה זאת נקודת החיבור שחיכיתי לה, מעולה, זה היה הרבה יותר קרוב ממה שחשבתי.

 

אבל רגע מה האינטרס של זה שגורם לכאב ?,בקונטקסט הרוחני?
הרי זה מה שתכלס מעניין אותי, זה החיבור שאני מתקשה לעשות. אני לא באמת יכול להגיד בכנות שהאינטרס שלי זה לסייע לאחרים להגיע להארה רוחנית, אני כמובן אשמח להיות חלק בדבר כזה אבל אני לא גורו של שום דבר, אני סטודנט בעצמי וזה לא מה שמושך אותי לכאן.

 

משמעת, טיהור. 

עולים מדרגה, השלב הבא בהתפתחות של שני הקטבים, הצייד והניצוד, מחבר אותנו לעולם הפסיכולוגיה. ההזדמנות להתפתחות רוחנית מופיעה כאן בלבוש אחר. הצייד\השולט מקבל לידיו את הניצוד\הנשלט לעשות בו כרצונו, כאן השיעור שיש ללמוד הוא אחריות, משמעת עצמית ברמה הגבוהה ביותר.

התמסרותו של הנשלט תובעת אחריות מן השולט. הוא זוכה כעת להתחבר לחלק האבהי שלו, להיות המדריך, המורה, זה שמתווה את הדרך. יש כאן סכנה גדולה לשולט, הפיתוי עצום, האגו מתמוגג מאושר וניתן בקלות לאבד את הדרך ולצעוד בצללים.
היכולת של הנשלט לבטוח בשולט כאחד שעימו הוא יוכל לחוות את ההתפתחות הזו תלויה בדיוק בשאלה זו, האם הוא נוטל על עצמו את הכתר מתוך תחושת אחריות למשימה ולצוות או שהוא חפץ רק בהטבות שמקנה הכתר. בדיוק באותו אופן מתנהל גם משחק החיזור, המחוזר\הניצוד בוחן את המחזר\הצייד, ברמה הבסיסית ביותר הוא שואל האם הוא אחד שמסוגל להביא אותי להתפתחות ברמה כלשהיא ? מינית, כלכלית, אישית. האם אני יכול לסמוך עליו ? 

לשים את עצמך במקום הזה מצריך אומץ, אומץ להביט פנימה ולבחון את עצמך ברמה הגבוהה ביותר. האם אני מספיק חזק בשביל לשאת את הכתר על ראשי ? להנהיג לעבר  חוויה מתקנת ?, האם אני טוב לממלכה ? או שמא אמצא את עצמי ואת הזין שלי באגו טריפ בלתי נשלט, הפיתוי הוא אדיר.
במובן הזה יש כאן אלמנט מאוד דומה לאומנויות לחימה, המטרה אולטימטיבית של הלוחם, היא לא האגרוף הכי חזק או הבעיטה הכי מדויקת אלא לנצח את עצמו. להכיר את עצמו לעומק באמצעות חווית הקרב, באמצעות האינטנסיביות הבלתי מתפשרת של הרגע הזה שבו אני נלחם ביריב, שנינו נותנים את הכל. בהתחלה כמובן כדי לגבור אחד על השני אבל בשלב בוגר יותר של היריבות, כל אחד מאיתנו משתמש בחווית הקרב כדי להתפתח באמצעותה. לחוות את הצריבה של הכישלון או את העונג שבניצחון ובאמצעותו לקחת גם כן חלק במשחק הקוסמי הניצחי בין שני לוחמים, אשר מתחרים בקרב.
אריות, דובים, בני אדם, קבוצות כדורגל, צבאות ומדינות, כולם לוקחים חלק בדרך כזו או אחרת במשחק הנפלא הזה. 

השולט\הצייד הופך כעת למורה אומנויות הלחימה או לתלמיד הרבה יותר מתקדם ממך, אשר, בוודאי שיכול לגבור עלייך בקלות פעם אחר פעם, אך הקשר בינינו מחייב אחריות ומשמעת עצמית. לדעת שבפעמים שהוא כן פוגע יש לכך כוונה חיובית, יש לכך תוכנית על שנועדה להביא את התלמיד לרמה גבוהה יותר, המורה זוכה כאן לעונג שבצפייה בגור גודל וממש את עצמו לעיתים אף יותר מהמורה, זו הגאווה הכי גדולה למורה. 

 

המון תודות לרם אבנור שתרם את כל העומק והידע המקצועי.  

 

מודה שקשה לי קצת,

מאז שאני פה לא רגוע לי בראש

כמו גלגל שיניים שממשיך להסתובב,

מצקצק ומטקטק טיק טק, טיק טק

כל תנועה מזיזה גלגל ועוד אחד.

'מה ? מה אתה רוצה ?!'

'אתה שקרן' הוא אומר ומצביע מטה.

אני מביט, לא יכול להכחיש

וגם מה זה משנה,

האף של פינוקיו לא משקר.

אני: אני מרגיש שזה מדליק אותך, פשוט יש בך משהו שמתנגד.

      זה עוד יותר מדליק אותי המאבק הפנימי הזה שיש בך.

נסיכה: חחח יש מצב

אני : כשאני אומר לך רדי על הברכיים, מה זה גורם לך להרגיש ?

       בגוף. 

נסיכה: לא בטוחה שאני יכולה להתמסר לזה בצורה מלאה

אני: את מרגישה דגדוד קטן למטה ?

נסיכה: זה מדליק אותי אבל זה כאילו הקצה של הגבול 

          מרגישה, קל. 

 

... כעבור כמה שעות 

 

נסיכה: אני רוצה למצוץ אותו. 

אני: יפהפיה שלי היום תבלי המון על הברכיים.

נסיכה: וללקק את הביצים.

אני : אני רוצה לראות אותך גומרת עם הזין שלי בפה שלך 

       אני רוצה שתמצצי כל כך עמוק שהלשון שלך תגיע ללקק לי את הביצים. 

 

נסיכה: אני רוצה אותם בפה

אני: תוכלי להכניס גם אותו וגם את הביצים?

נסיכה: אטפל בנפרד

אני: אם תעשי את זה את באמת תותחית. 

נסיכה: אבל שהיד שלך לא תצא מהכוס שלי .

אני: כשנסיים אני רוצה לשבת בסלון להקריא לך מהספר שלי תוך כדי שאת מוצצת לי, כדי שיהיה רומנטי.

נסיכה: אבל האצבעות ?

אני: אני אקנה לך צעצוע אחרי האגרוף תאילנדי 

נסיכה: חחח לא 

          אצבעות 

אני: למה המנטליות עוני הזאת ? גם וגם וגם

נסיכה: אני רוצה את האצבעות שלך

אני : עם לשון או בלי? 

נסיכה: עם .. וגם בלי

אני: וגם תמיד

נסיכה: תמיד בכוס

אני: ואני תמיד בפה שלך 

נסיכה: טוב

אני: זוגיות מושלמת 

נסיכה: אני אלקק אותו

אני: אני אבוא היום מזיע מהאגרוף תאילנדי אני רוצה שתלקקי את כולי.

      להימרח עלייך 

נסיכה: טוב מאמי 

אני: תישארי על ארבע נסיכה שלי אני אחזור יותר מאוחר לטפל בך. 

נסיכה: אני על ארבע 

          משחקת בכוס

אני : אסור לך לגעת. 

       זה שלי רק אני מטפל בו. 

נסיכה: הכוס שלי 

          ? 

אני: בדיוק

נסיכה: רק אם תטפל בו יפה

          הוא דורש הרבה עבודה

אני: חושב עלייך על ארבע יפה שלי, אני הולך לקרוע את האימון הזה

נסיכה: הכוס שלי מחכה לך 

 

... לאחר שעתיים נוספות 

 

אני: נסיכה יפהפיה שלי אני גאה בך כל כך שחיכית לי בלי לזוז. 

      מגיע לך פינוק מיוחד היום

נסיכה: מה מגיע לי ? 

אני: הפתעה מיוחדת לילדה מיוחדת 

נסיכה: אני רוצה משהו אחד 

אני: שמרתי הכל בשבילך 

נסיכה : את הכל ? 

אני: הכל בתוך הפה המהמם הזה, על השפתיים האלה שאי אפשר להריד מהם את העיניים. 

      אני לא יודע אם אני רוצה לנשוך או ללקק אותם 

      או גם וגם 

נסיכה: גם וגם 

אני: חושבים אותו דבר בדיוק

      הגיע הידיד המעצבן שלך ? 

נסיכה: חחח תכף בדרך 

אני: אז בינתיים אני רוצה שתמצצי אצבע ותכניסי אותה לכוס 

נסיכה: מלקקת ומכניסה

אני: ממושמעת כל כך איזה עונג 

      מה בא לך שאני אעשה בך עכשיו ? 

נסיכה: ניחוש אחד 

אני : אז למה את מחכה תעמדי על ארבע 

       תפתחי את הישבן המהמם הזה הכי פתוח שאת יכולה, תפסקי עם הידיים 

נסיכה : פותחת 

אני : אני רוצה לראות אותך פתוחה לרווחה להיכנס במכה אחת ולפרוק את כל מה שיש לי בפנים

       לקבור את הראש שלך בכרית שלא תצרחי

נסיכה: בדקת שאני רטובה? 

אני: צודקת יפהפיה, חוסר אחריות מצידי 

      היית ילדה כל כך טובה היום 

נסיכה: תאכל אותי קודם

ממוש אני צריכה לעצור

        טל הגיע

אני: את תשלמי על זה

נסיכה: חחח 

 

         

 

 

        

 

מין שיחה שכזו ..