Me myself and I

כלכך הרבה רעש בראש וכלום לא משתיק אותו.

ועכשיו גם התינוק של השכנים התעורר והחליט לצאת במופע יחיד ובוכה כלכך חזק.

והפתרון שלי - להיות מסטול באמבטיה עם הברווזים שלי

שאלו אותי לא מזמן ''מה הפחד הכי גדול שלך?''
והמחשבה היחידה שעברה לי בראש - הכי מפחיד אותי לא להרגיש מוכל ונאהב באמת.
להסתיר את מי ומה שאני.
בתקופה האחרונה זה הופך להיות טבע שני עבורי לאט לאט, ואני יכול להרגיש כמה אני צריך שוב את המקום הבטוח הזה בו אני יכול להפתח באמת ולהיות אני, על כל מי ומה שאני.

הבדס''מ זה חלק מזה כמובן, אבל יש כלכך הרבה יותר שאני מחזיק עמוק בפנים.

כלכך הרבה שאני פשוט מסתיר מהעולם.

אני עייף מלהסתיר.

אני רק רוצה להיות אני. 

אני לא רוצה לדעת מה יש לך תחת הבגדים,
אני רוצה לדעת מה יש לך בתוך הלב.

חסר לכם אידיוט? 

לוקח צעד אחורה, מנסה לנשום, להיות אני שוב.

אולי אשוב, אולי לא.

בינתיים, תהיו טובים לאנשים שאתם אוהבים.

קנאה זה רגש חדש עבורי.
עד עכשיו (למעט עם האקסית) לא הרשיתי לעצמי להרגיש מספיק בשביל לקנא, ופתאום מולה שיחחרתי את כל העכבות שלי ואני מרשה לעצמי להרגיש, ואז הקנאה מרימה את ראשה הירוק.
וזה מצחיק, כי הקנאה שלי לה מתבטאת רק מול קשר אחד שלה.
על כל השאר אני מפרגן ואוהב ומחבק.
אז למה שם קשה לי?
אני לא יודע איך לבטא את הקושי הזה.
לפעמים הוא מכאיב ומנתק אותי.
לפעמים הוא פשוט מציק.

אני צריך להבין את הקנאה שלי כדי שאוכל לתקשר אותה, כי מגיע לשנינו.

דיברנו אתמול בעיקר על הארלי ועל המשמעות שלה עבורי.

הארלי ואני הכרנו לפי שנה וכמעט חודשיים.
נפגשנו בבאמבל מכל המקומות.
השיחה בנינו מיד קלחה, החיבור מולה היה כלכך נעים, חדש, מרענן ונכון.
מהר מאוד הגענו לקשר שליטה, זה מה שחיפשתי באותו הזמן.
היום אני יודע לומר שהגענו לשם מהר מדי.
פתחתי בטיפול את הסיבות לזה, והבנתי שלא הייתי בשליטה על עצמי. על הרגשות שלי.
והשתמשתי בקשר איתה כלוח הדהוד לכאב שלי.
בעצם מחקתי אותה. לא ראיתי את האדם מולי אלא רק את הצורך שלי.

הקשר שלנו התקדם וכלל שהתקדם כך הפך להרסני יותר, עבור שנינו אך בעיקר עבורה.
לא הרשיתי לעצמי להיות אני. לא הרשתי לעצמי להפתח ולהחשף מולה מתוך פחד. מתוך האבל שהייתי בו.

כשהקשר בנינו נגמר (והוא נגמר רע) הבנתי שעם כמה שניסיתי להתחמק מזה כן פיתחתי רגשות חזקים כלפיה והתאהבתי.
לפני פחות מחודש חידשנו את הקשר, דיברנו (ואנחנו עדיין מדברים) על הקשר הקודם, על הפגיעה.
זה חשוב לי בעיקר כדי ללמוד איפה ואיך טעיתי, כי מתוך זה אני לומד.

היום אני מרשה לעצמי להפתח ולהחשף מולה בדרכים בהן לא הרשיתי לעצמי בשנה וחצי האחרונות מול אף אחד, גם לא מול אישתי.
אני מרשה לעצמי להרגיש באמת.
אני מתאהב בה שוב ויותר עם כל שיחה שלנו, עם כל מבט.
אני אוהב אותה וכל מה שעומד נגד עיניי זה הרצון שיהיה לה טוב.

אני לא יודע לאן הקשר הזה יוביל אותנו, אני לא יודע אם הוא יהיה קשר זוגי או קשר זוגי שמשלב שליטה ובדס''מ או אם יהיה פשוט קשר קרוב ואוהב, לאן שלא יוביל.
אני כן יודע שהיא חשובה לי, שאני מתאהב בה שוב ושוב בכל יום.

אני עדיין מפחד פחד מוות להפגע, שינטשו אותי.
לעיתים אפילו מקנא לה. שזה רגש חדש עבורי.
אחד הדברים שהמטפל אמר אתמול כשאמרתי לו את זה - ''הנה טוויסט לאיך שאתה רואה את זה, אם תנכיח את עצמך האמיתי בתוך הקשר, לא תחווה נטישה, כי אתה שם''

בעצם מה שהוא אמר, תרשה לעצמך להפגע, לאהוב, להיות כל מי ומה שאתה.
ובזכותה אני עושה בדיוק את זה.
והכי חשוב, אני מתקשר, אני משתף ואני מקשיב.

הארלי שלי אני אוהב ומאוהב בך.
אני מקווה שאצליח להיות ראוי לך, בכל דרך שתבחרי לקבל אותי לחייך.

לפעמים אני מוצא את עצמי בלי מילים, במיוחד כשטוב לי.

גבריאל ואני קבענו דייט ליום שני אבל ביום ראשון אבא שלי נכנס לבי"ח עם תסחיף ריאתי מה שהכניס אותי לחרדות ואמרתי לה שכנראה לא אגיע, כמובן שהתנצלתי.
ביום שני בבוקר הייתי במצב מאוד לא רגיל עבורי והרגשתי שאני תכף מאבד את אבא, זה הפחיד אותי ובער בי הצורך להרגיע את הפחד.
דיברתי עם אישתי וסיפרתי לה שאני מרגיש שאני זקוק לסשן, לפרוק.
היא מצדה כלכך הבינה את הצורך שלי ובאהבה גדולה. (מדהים בעיניי השינוי שגם היא עוברת)
גבריאל ואני רק בתחילתו של הקשר שלנו, ולא ידעתי אם יהיה נכון בדייט הראשון שלנו לעשות סשן, אז לא כיוונתי לשם ואמרתי לה שאני כן רוצה לבוא, אבל אני רוצה גם לפגוש חברים בנוסף, אחרי הדייט.
היא הבינה את הצורך ונתנה לו תוקף, ואז הפתיעה אותי ואמרה שהיא תצטרף גם למפגש החברים (חברים משותפים כמובן) מה שריגש ושימח אותי ממש.

הגעתי לגבריאל בשעה שמונה בערב, וההתרגשות גאתה בי, הלב שלי דפק חזק ואז היא פגשה אותי במעלית.
החיבוק החזק... הייתי זקוק לו.
נכנסנו לדירה והיינו קרובים מחובקים, זה הרגיש כה נעים וטוב.

דיברנו, צחקנו, התערבנו. 
בשלב מסויים שאלתי אותה מה היא רוצה, והיא ביקשה סשן.
היה לי טיפה קשה להרשות לעצמי להכנס למוד הזה (ראו פוסטים קודמים לסיבה) אבל הצלחתי לשחרר מספיק כדי להעניק לה, לשנינו, משהו שהיה חסר לנו.
וזה היה נהדר.
אם תרצו, אתם יכולים לקרוא על הסשן כאן -
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=30203&postid=1337035

ואז נסענו לפגוש את החברים, היה ערב מלא בצחוקים ובהתרגשות גדולה להכיר שני אנשים חדשים ומופלאים.
עוד אכתוב על החלק הזה של הערב בנפרד.
זה היה דייט מופלא.
תודה גבריאל שלי על שאת סומכת עליי.
תודה על ערב נהדר.
תודה על הרגישות, ההכלה והקבלה שלך אותי.

פשוט תודה.

אתמול בבוקר (צהריים - בכל זאת שבת) דיברנו, תוכדי התכתבות היא אמרה " אני רוצה שתבוא" - היא לא ציפתה שאבוא, היא יודעת שיש לי קושי עם ספונטניות - שאלתי אותה מתי, והיא ענתה "עכשיו"
בדקתי עם אשתי שזה בסדר מבחינתה ויצאתי אליה, הצלחתי להפתיע אותה ולשמח אותה ולהראות לה שאני מנסה ומתאמץ - כי היא שווה את זה.
החיבוק שלה היה חסר לי כלכך.

הייתה לנו שיחה פתוחה וארוכה, נפתחתי כמו שלא קרה לי כבר שנים ובכיתי המון.
הרשיתי לעצמי להיות חשוף ופגיע, והיא הוכיחה לי - היא לא כמו אחרים. היא פשוט היא. היא מקבלת אותי חשוף ופגוע ועוטפת אותי.
בזכותה אני מצליח ללמוד, לשנות. להתחבר לעצמי.
יש לי דרך ארוכה, אני יודע ולא ממהר.
יש לי המון לעבוד דברים לעבוד עליהם.
אבל היא רוצה להיות שם, היא רוצה לעזור לי. היא גורמת לי לרצות לעזור לעצמי.
תודה על זה, תודה עלייך.

דוב -
אני לא יודע אם אתה קורא את זה, או אם אתה כאן בכלל אבל למקרה שכן-
אני רוצה לומר תודה.
תודה שאתה העוגן שלה, תודה שהיית ואתה עדיין שם. תודה שאתה עוטף ושומר עליה.
תודה שאיכפת לך ושאתה שם כשהיא צריכה אותך.
תודה שהיית כל מה שאני לא הצלחתי להיות.
אני יודע שזה לא נראה כך אבל אני באמת מודה לך ומעריך אותך.

ואז היא כתבה לי את זה.

''אני מחכה להרגיש את החניקה על הזין שלך

מכל חור שלי

שלי שהוא בעצם שלך''

גבריאל שלי. 

לא מגיע לי כל הטוב הזה