מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

אחרי שלפני המעבר אכלנו כמעט רק טייק אווי.

וזה שבר את הארנק שהיה שבור מראש

וגם את הנפש שלי 

נשבעת שהשתוקקתי לאוכל מבושל ביתי פשוט שלי.

אני מנסה לבשל לנו כל כמה ימים 

גם לחסוך בהזמנות 

אבל גם לעודד את הנפש

 

והנפש כרגע שבורה לא מעט מהמצב הכללי

שלנו,

בארץ 

הכל

 

 

אז סלט חי קל עם קוביות מוצרלה 

ברוטב חומץ בלסמי

יוזו

ושמן זית

וחביתה קרמית עם בצל פטריות גמבה 

עשבי תיבול.

המעבר דירה והמוכר הממולך

קרעו לנו את הבנק.

משגע אותי שחזרנו יותר משנה אחורה.

שוב חריגה בבנק ופעם ראשונה שחוזר כ.א.

אומנם המצב כרגע לא באמת גרוע כמו שהיה 

ואנחנו על זה ומנסים לעצור את הנפילה.

אבל כל כך מפחיד לנו.

כל כך מפחיד לי.

 

לא מאמינה שאני הרגע ניסיתי ללמד את הזוגי איך לשקר בלי לשקר ולעשות מניפולציות.

אני לא רוצה לקלקל אותו כך.

המצב חרא

אני לא מכחישה שהמצב שוב חרא

כלכלית שוב קצת נחנקנו 

בעיקר כי סוג של נפלנו קורבן לעקיצה ממש לא יפה 

של מוכר בגדים בחנות בכוך בצומת בילו.

הלכנו לחפש לזוגי בגדים ברגע שקט במעבר דירה.

וקצת יותר מידי התלהבנו מהמבחר.

והוא כל הזמן "התעלם" משאלות הכמה זה עולה שלי והעמיס על הזוגי עוד מכנס ועוד חולצה.

והזוגי ואני לפעמים קופאים,  קשה לנו לומר לא.

והוא הצליח להוציא מאיתנו סכום רציני.

ואני כועסת עלינו שלא אמרנו לא, שלא אמרנו זה מעבר לתקציב, שלא ניסיתי להתמקח על המחיר.

ושכשהוא ביקש תשלום בהעברה בנקאית לחשבון בבנק הדואר לא שנינו הבנו שזה הדגל הכי אדום.

וגם שלא חזרנו מהר מספיק להחזיר הכל....

נידפקנו והסכום הזה ממש חסר לנו החודש.

 

הגורים מספקים לנו מספיק הורמוני פיל גוד להצליח לא לשקוע בדיכאון עמוק מידי.

הפיטורים של הזוגי, מיד אחרי מעבר דירה כדי שניהיה בן השאר קרובים לו יותר לעבודה.

המחנק מהמעבר שהיה אומנם צפוי ומתוכנן ברובו כלכלית בצורה שהתממשה יפה מאוד 

(וביננו היא גם הסיבה ששרדנו כלכלית בלי להיחנק למוות)

 

אני מנסה לשמור על התרכזות יותר בחיובי מבשלילי

אבל זה לא קל כי ההרגל והתיכנות מהעבר אומר שהטוב לא שווה כלום אם יש רע גם.

וזה כל כך לא פרקטי כי תמיד יש רע גם.

ובנוסף לכל הסיבות המאוד לגיטימיות הללו לנפילת מצב רוח, דאגה לעתיד והחשש של איך ממשיכים מפה.

גם האנדו שלי התחיל להציק יותר ויותר.

הטיפולים לגב לא ממש באמת עוזרים.

והגוף צריך כנראה החלפת שמנים דחוף כי הכל חורק.

התחלתי לחשוב על לחדש את הניתוך הבריאטרי לאחד יותר אינטנסיבי.

ובנוסף מתחילה לחשוב על פתרונות שהם יותר מניהול כאב לגב.

וגם צריכה להחליף התקן שזה בכלל כיף

הנדנדות ההורמונליות בחודשים האחרונים כל כך לא עוזרות להתמודד עם המצב.

וגם ההבנה הזו שאנחנו כנראה די תקועים פה בארץ ולא ממש מוצאים דרך לברוח.

נמאס לי מהאזאקות מהבומים ומהמלחמה הזו.

המלחמה שנמשכת מעוד הרבה לפני קום המדינה.

 

והכי מציק לי זה שאני מרגישה שהרגשות של רדומות  בכל numb סוג של.

הן שם אבל כאילו יש מסך ביני לבינהן ואני לא ממש מרגישה באמת.  וזה סימן ברור מאוד להחמרה בדיכאון שלי.  מקווה שהפסיכיאטר החדש יעזור.

ושאולי אולי אמצא טיפול פסיכולוגי שיתאים לי, כי אני פשוט לא מוצאת. לא תקציבית אבל גם לא מטפל שיש כימיה איתו.

ניסיתי לחזור למטפל הקודם שלי. אבל משהו שם לא עובד. הוא לא יודע ומבין מספיק לעזור לי להתמודד עם מה שכרגע הכי מפריע. 

המצב הבריאותי, החוסר בפיתרונות עבורו.

הקושי בניהול שלו והקושי להשלים שזה המצב שלי.

 

הבעיה בלהיות נכה במשרה מלאה

זה שאין חופשות, או אפילו הפסקות.

 

ועייף לי נפשית מההתמודדות.

מצד אחד האהבה והבית שבניתי עם הזוגי 

מחזקים אותי ונותנים משמעות לחיים שלי.

בלעדיו כבר מזמן לא הייתי פה.

הוא נתן לי רצון לחיות ולא רק לשרוד.

ולא רק להתקיים כדי שלא אנטוש את אחותי.

 

ומעבר לזה ש6 חתולים זה המון להתמודד איתו.

זו אחריות על חיים ששוב לא ארשה לעצמי לנטוש.

וכן אני אוספת סיבות שיחזיקו אותי חייה

למקרה והאובדנות תחזור.

כי ההבנה כמה קל יהיה לעשות את זה עכשיו מפחידה אותי הרבה יותר.

 

אז אלו הם חיי

לא הכול נופת צופים

אבל אנחנו חזקים ומסוגלים 

ואנחנו נעבור גם את זה. 

 

והקרמה,  אני כבר סומכת עליה.

היא נוטה להיות בצד שלי בדרך כלל

ולמי שדפקו אותי היא נוטה לטפל היטב 

 

לפחות משהו

 

בתיקווה לחזור לפוסטים זימתיים 

ומלאי אושר ודביקות בקרוב.

 

 

יהיה בסדר

 

 

 

 

אני רוצה לקרוס.

אני רוצה להישבר ולהתפרק למליון חתיכות.

אני רוצה לצרוח שזה לא הוגן ולא פייר

והכי אני רוצה לבכות

בכי אמיתי כזה שקורע החוצה את הראות

אני רוצה לפרוק את התסכול 

ולהפסיק להיות המבוגר האחראי.

אני רוצה לקרוע את הכאב החוצה מהגוף שלי.

אני רוצה להתמוטט.

אני רוצה לפנות למיון לניהול כאב.

 

ואני פשוט לא יודעת איך.

אני לא יודעת יותר איך להתפרק, איך לותר ולהפסיק להילחם.

אני כבר לא מסוגלת לתת לחיים לזלוג החוצה מהידיים שלי.

 

אני לא מסוגלת פשוט לבהות להתקיים ולהיות זומבי.

לתת לחיים לעבור לידי ולא להרגיש.

 

אני כבר לא יודעת איך בכלל עושים את זה?

איך לוותר, לעצור, להפסיק, לקפוא.

 

מכירות את להילחם, לקפוא ,לברוח.

אני תמיד הייתי מהנלחמות.

אף פעם לא ידעתי לשתוק להפסיק לתת לזה לעבור ליד.

ובטוח לא ידעתי לתת את הלחי השנייה.

בדרך כלל עוד לפני שהגיעו לראשונה כבר הורדתי לצד השני את הראש.

 

אולי בגלל זה אף פעם לא הייתי שלמה עם להישלט.

כל כך רציתי, לשחרר להתנתק להפסיק לחשוב ולסמוך על הצד השני.

אבל זו לא אני.

 

אני המובילה, היוזמת, העושה.

זו שיודעת איך להתנהל ואיך לנהל.

ואיך למצוא תשובות ומה לעשות.

ואני כבר לא יודעת להתפרק לרסיסים לוותר ולתת לחיים לעבור אותי.

אני תוהה אם אי פעם ידעתי.

ניסיתי לזייף את זה בעבר אבל זה אף פעם לא הפך לאמיתי, זה תמיד היה זיוף.

ותמיד היה להילחם בצורך להילחם.

אז הפסקתי

 

אני לא מוותרת יותר, כשקשה אני אוספת כוחות ממאגרים סודיים שאני לא באמת יודעת.איפה בתוכי הם מוחבאים.

ואני ממשיכה הלאה. ממשיכה לעשות, לחיות להתנהל ולנהל. אני ממשיכה להילחם!

ואני תמיד מצליחה בסוף.

אני יוצאת מהקשיים והצרות בכוחות עצמי.

כיום בכוחות.עצמי ובכוחות הזוגי.

אנחנו ביחד ואנחנו נשרוד את הכל!

אם זה לא הורג אותנו זה ינוצח בסוף.

כי אני לא מוותרת ואני לא נותנת לו לוותר.

 

אז קשה כרגע, וחנוק ולחוץ

ושנינו נורא רוצים להיכנע לדיכאון ולוותר.

אבל אנחנו לא יודעים איך, זה לא בדם שלנו.

לא בדנא שלנו.

אנחנו נמשיך להילחם!

ונמשיך לנצח.

והכי חשוב נמשיך להעמד על הרגליים

ונמשיך לחיות את החיים שלנו הכי טוב שאנחנו יכולים.

אוהבים זו את זה וזה את זו.

והכי מאושרים שאפשר.

 

כי אנחנו פשוט לא מוותרים.

כי אני לא מוכנה לוותר לנו או עלינו

 

זה מה שתמיד היה ויהיה שונה בי

זה למה אני לא כמו רוב הדיכאוניים

ולא כמו רוב הנכות והחולות המורכבות.

אני כמו היחידות סגולה!

אנחנו לא מוותרות נלחמות ומנצחות כל יום עוד קצת

 

 

ביומיים האחרונים רחצו אותי

פעמיים בכוסות מי קרח

בכוס של ספרייט

ועכשיו בכוס שוקו חם של הביוקר

כזה שבא עם מרשמלו קטנים והכול...

 

וחוץ מזה עשו סתימה בשרותים(לא בדיוק הגורים אבל לחול שלהם היה חלק גדול בעניין.

ועל הדרך היתה לי מלחמה באיזה חיבור מטומטם של חלק שידרוג של הכיור מטבח שגם ניגמרה ב2 מקלחות אחת כי הייתי צריכה לפורר משהו שניקרא פלסטלינת שרברבים (מאין איפוקסי קצת גמיש) שהדביקה משהו שלא היה צריך להיות מודבק.

והשניה כי תוך כדי מלחמה בהרכבה של החלק החדש משכתי בטעות את הניקוז של המדיח מהמקום שלו והוא גם רחץ אותי....

 

אבל הם חמודים ממש למזלם

 

 

כלומר הזוגי פוטר

היי לפחות התירוץ שלי להכפלת כמות הילדתולים בבית התממש.

מצד שני ניסיתי בכל כולי להאמין ולקוות שהם בסוף לא יפטרו אותו.

כי הוא פשוט טוב מידי וזה פשוט לא מגיע לו.

הוא גם טוב יותר במקצוע שלו ובתחום שהוא עבד בו כרגע ממש ספץ כזה שסגר להם יותר פינות משציפו כשהתקבל לשם.

וגם זה היה ממש תפקיד חלומי עבורו.

וגם הוא פשוט אדם טוב מידי שהשיט הזה יקרה לו כך כמו שזה קרה.

 

וגם כי כלכך רציתי את הווין הזה בשבילנו

הניצחון כנגד כל הסיכויים.

 

אפשר לומר שאפילו סוג של התפללתי

לכוחות והאלים הלא ידועים שהאמנתי בהם כנערה ולפני שאמא שלי מתה והאמנתי במשהו...

 

וחוץ מזה אם זה לא היה גרוע מספיק

הייתי צריכה לספר לאחותי גם שהוא פוטר וגם על 3 אקסטרה חתולים ביחד!

 

אז הרמנו כוסית אלכוהול לחיי אחותי

וכוסית תרופות ערב לחיי החתולים....

יש לנו עכשיו עוד איזה 15~20 שנים להיות חייבים להישאר חיים ומתפקדים בגלל החבר'ה

אבל היי לזוגי חזר התירוץ ללמה אי אפשר לעזוב את הארץ....

(יותר מידי חתולים לקחת לחול)

 

לא יודעת.

פשוט שופכת מחשבות במקום לשפוך דמעות

מעדיפה לא לבכות ליד הזוגי

תורי להיות החזקה

תמיד הינו משפחה מרובת חתולים.....

מאז שהזוגי ואני יחד השיא היה 5 חתולים.

היום שברנו אותו.

הלכתי עם הזקנה האחרונה שלנו לוטרינרית לבד כי דאגתי לה מאוד וכי לזוגי יש צימצומים בעבודה אז...

וכשישבתי לחכות לבדיקות שלה 

(שטובות מאוד ביחס לגברת בת 17.5)

ניכנסו שני גורים ג'ינג'ים למרפאה בכלובי סקוויז...

שמי שמבינה באנשי חתולים משוגעים כמונו יודעת שזה מהכלובים של ההכי ביוקר שבדרך כלל מצביעים על זה שאלו חתולים לאימוץ

שני פשושים שישר באו לרחרח לי את האצבע למרות שמפחיד.

הם הגיעו לסירוס.

 

אבל רבע שעה קודם הגיע ג'ינגי אחר 

גם באותו כלוב מוכר על עגלה של קניות שהממש מומחיות מחזיקות.

 

וניסיתי להבין אם הוא לאימוץ...

הסייעת שמתה עלי רמזה לי בעדינות שעדיף שלא.

והתבעסתי מאוד.

רציתי להפתיע את הזוגי כשיחזור הביתה עם 

חתול ג'ינג'י כמו שאנחנו חולמים.

ואי אפשר לקחת גור לבד.

כשפיטפטתי עם הסייעת המדהימה ל' 

עלה זה שאנחנו חולמים על ג'ינגי מאז שאנחנו גרים יחד.

ושאני רוצה גם חתול.ה שחור.

המח שלה התחיל להריץ כמובן.

והיא לקחה אותי  לחדר האישפוז (שבדרך כלל מלא באסופיים) והראתה לי שני שחורים שבקרוב יהיו בריאים מספיק לאימוץ.....

אבל בזווית העין ראיתי את הטורטית.

ול' גם דיברה עליה, והתלוננה שלא אוהבים טורטיות אז היא לא מוצאת בית.

ואני מיד קפצתי שאני מתה על טורטיות (בכללי אני אוהבת חתולים פסיכים עם הרבה אישיות וטורטיות..... נוטות לפסיכיות מודגשת)

 

התאהבתי ממבט ראשון. וליטוף ראשון

אבל אני לא לוקחת גור לבד!

וחוץ מזה היא טורטית.לא ג'ינגית.

 

ואז כשהיא מנסה לברר בינה לבין עצמה ואני ממשיכה לחכות לתשובות מאיפה היא מביאה לי ג'ינגי  הם ניכנסו. שני האחים הג'ינגים המהממים

 

בראש אני מתחילה לעשות חישובים.

איך אני א. בוחרת 1 מתוך השניים כי רציתי רק 2

וב. איך אני מצליחה להחזיר את הזקנה מי יתן ותחייה עוד הרבה שנים! הביתה וחוזרת עם כלובים אחרי שאני מרימה חדר סגור בבית ומחזירה את החבר'ה החדשים הביתה..... 

לפני שהזוגי חוזר הביתה 

ומוציאה אותו מדיכאון הצימצומים....

(עוד לא אמרו לו 100% שהוא שריר שנחתך

אבל הוא בטוח שזה לפחות 99% 

אני מקווה שה 1% יזכה)

וענן האולי כמעט בטוח מפטרים אותי

 

ואני מנסה לגשש מתי הוא יוצא הביתה

הוא היה אחרי ה"שימוע" ורצה לחזור הביתה אז הצעתי שאוריד את הגברת בבית ואאסוף אותו.

הוא ביקש שאאסוף אותו והוא כבר יעזור לי לקחת אותה הביתה... 

ונידפקה לי התוכנית.

 

אז הוודעתי לו שאחרי שנוריד אותה בבית יש לי הפתעה בשבילו

הוא ישר שאל.על גור ג'ינג'...

בדרך הביתה התווודתי ואמרתי לו שהוא הרס לי את התוכנית אבל עכשיו הוא יבחר אחד מהאחים 

והוא הודיע לי שהוא לא בוחר.

 

וביננו ידעתי מהרגע שראיתי אותם שאני לא מפרידה....

וכך הופענו במרפאה עם 3 כלובים במקום שניים.

 

וכך הפכנו למשפחה מרובת מרובת חתולים....

 

ו6 זה אחלה של מספר

 

כמעט 11 שנים יחד

(בינואר 11 שנים יחד)

הוא שם עלי יד מתוך שינה

כל פעם שאני מתפתלת מתוך כאב,

כל פעם שיש לי סיוט,

כל התחלה של התקף חרדה.

ואם זה מחמיר, הוא מתעורר מיד

והוא שם.

אוהב מנחם ומטפל.

 

גם כשידעתי שאלו הרגעים הכי קשים שלי

כשידעתי שאלו הרגעים שבהם הרגשתי הכי לבד

לא תארתי לעצמי

 

כמה כוח יתן לי

שיהיה שם מישהו שלא יפספס אף רגע קשה כזה שלי

מישהו שתמיד ירגיש ותמיד יהיה שם.

תמיד יתן לי לדעת שהוא שם.

והאמת היה יותר קל ממה שציפיתי.

הצלחנו למנוע בלגן רציני כי אנחנו עם אצבע על הדופק.

כן זה יותר אני עם האצבע על הדופק.

וכן אני הבוס בירוקרטיה פה.

אבל זה נוח לי. וזה נכון לנו.

 

ואני גאה בנו.

גאה על כמות החובות שסגרנו

גאה על המעבר דירה שעשינו.

על ההישגים שהשגנו.

על רמת החיים שהגענו לאפשר לעצמנו.

 

ההבדל בין הדירה הענקית הזו

עם השכנים המקסימים, 

עם המעלית והמרווח, המקום הנוחות החניה הכול

הבעלי דירה הנחמדים.

 

לאומת הדירה הראשונה שלנו יחד.

המתפרקת בטירוף ובעלות הבית הפסיכיות שהינו צריכים לריב איתן על כל תיקון.

הדירה הבנויה בצורה הזויה.

חשוכה קטנה מוזרה עם השכנים ההזויים

 

גאה בנו!

אני במקום טוב יחסית לעבר.

אני חייה עם מישהו שאני כל כך אוהבת.

שכל כך אוהב אותי.

בדיוק עברנו לדירה מדהימה באמת.

כל כך מדהימה שצחקנו שאם היה לנו כסף הינו קונים.

אבל לאחרונה טיפלנו בכל כך הרבה שרפות.

עוד דבר קטן ועוד דבר קטן.

וזה כשאני כל הזמן מחכה לרגיעה כדי לחזור להיות בשליטה על הכול.

 

אבל עוד משבר קטן ועוד משבר קטן.

וזה חלק מהחיים כל המשברים האלו כל הזמן.

עוד טיפול רפואי שלא מצליח.

ועוד בלגן שלא צפינו.

ואז אני עושה טעות קטנה שעושה בלגן גדול.

סובבתי את הברז לכיוון הלא נכון במקום לסגור פתחתי... והופ שיטפון במטבח.

מלא קרטונים שנירטבו שצריך מהר מהר לפרוק עכשיו.

מלא סמרטוטים וכו ספוגים.

ואני בהתמוטטות עצבים. כזו אמיתית.

התקף חרדה חולשה רצון לצרוח ולבכות במקביל.

 

ואני כהרגלי בקודש....

פשוט נשארת בשליטה לא מצליחה להתפרק או לפרוק את התיסכול.

אל לפחות פעם ראשונה שיש לי מישהו שאני יכולה באמת לדבר איתו.

באמת לסמוך עליו שלא יכעס ויבין.

יכיל ויתמוך ויעזור כשאני אבקש עזרה.

 

ואני חייבת לזכור שגם אם הרוב טוב 

מותר לתת מקום לקושי, לתסכול, להתפרקות.

ולא צריכה להשוות.

זה הכל בסדר לגיטימי ואנושי.

גם להתפרק לפעמים ולקרוס אפילו כשהרוב טוב זה מותר.

כי הקשיים תמיד שם וצריך לתת להם מקום אחרת.הם יכלו אותי מבפנים.