טוב שיש מקלדת לפרוק אליה

1. קשירה שאפשר להשתחרר ממנה בקלות

2. קשירה שלא מגבילה את תנועת הידיים

3. כיסוי עיניים שלא מכסה הכל ואפשר לראות דרכו

4. גאג שלא מהודק מספיק ואפשר פשוט לירוק אותו החוצה

5. גאג / כיסוי עיניים בלי קשירה שמונעת מהידיים להגיע אליהם

כן אני בעייתי…

הייתי צריך לפרוק

היא הייתה לפני המבחן האחרון של תקופת המבחנים. כבר מותשת. בכל זאת, תקופת מבחנים. רציתי לתת לה מוטיבציה ללמוד, אז אמרתי לה שככל שהציון שלה יהיה יותר גבוה, ככה יהיה לה יותר כיף.

למרות הנסיונות שלה להוציא ממני מה זה אומר, לא גיליתי לה מה הכנתי בינתיים.

הציון סוף סוף הגיע. 70 עגול. זה טוב, כי היא עברה. האמנם?

נפגשנו סוף סוף. איזה כיף שנגמרה תקופת מבחנים. אחרי השלמת פערים לא קצרה, העניינים התחילו להתחמם. הגענו למיטה והחבלים כבר חיכו לנו.

קשרתי אותה כשהיא בתחתונים חזייה, והמגפיים השחורים שלה, בצורת איקס כשהיא שוכבת על הגב. הכי פשוט. הכי יעיל.

הלכתי לסלון וחזרתי עם שתי חבילות של כרטיסיות.

״ביד ימין יש 10 כרטיסיות ממוספרות עם דברים כיפיים. ביד שמאל - 10 כרטיסיות ממוספרות עם דברים כיפיים. לי.״

ראיתי איך המבט שלה הופך לסקרן ומופתע תוך רגע.

״בגלל שקיבלת 70״, המשכתי, ״את הולכת לבחור 7 כרטיסיות מהחבילה הראשונה ו-3 מהחבילה השניה. את יכולה לבחור בכל פעם מאיזו חבילה שתרצי״

סיימתי לדבר, ועכשיו רק היא נשמעה. היא לא דיברה עדיין, רק התנשמה בכבדות. בחרמנות. בסקרנות. ניסתה למשוך את החבלים שמרתקים אותה למיטה בצורה כל כך יעילה.

״אוקי״, היא התחילה להתעשת, ״אני רוצה להתחיל בחבילה הכיפית״.

״שתי החבילות כיפיות״ תיקנתי אותה וחייכתי.

״בחבילה הראשונה״ היא אמרה וחייכה חזרה. ״מספר 1״.

הפכתי את הכרטיסיה והראיתי לה מה יצא. ״נשיקות״.

עוד לפני שהיא הספיקה להפנות את המבט מהכרטיסיה אלי, הלשון שלי כבר הייתה בתוך הפה שלה. יש משהו מיוחד בלנשק מישהי קשורה. היא לא מתרכזת בשום דבר חוץ מבשפתיים ובלשון שלך. והיא יודעת לנשק טוב זאתי. אחרי כמה שניות, ירדתי לצוואר, ומשם לחזה, לבטן, נשיקה קלה במפשעה רק כדי לשמוע ממנה יבבה, והמשכתי ליריכיים ולשוקיים. היא השמיעה קולות מדליקים של עונג.

״עוד כרטיסיה״ אמרתי ברגע שהפה שלי התנתק מהגוף שלה. בלי לתת לה הרבה זמן מנוחה.

״חבילה ראשונה. מספר 10״.

הפכתי את הכרטיסיה. ״לשון״.

הפעם היא לא קיבלה נשיקה. במקום זה הלשון שלי פשוט צבעה את כל הגוף שלה. הרטיבה כל נקודה שהיא הצליחה להגיע אליה. חלקן היו קשות להשגה בזמן שהיא מתפתלת בחבלים שלה. כשהגעתי למפשעה כמובן שנתתי ליקוק ארוך ואיטי. אחד כזה שישמור אותה על דופק 200.

״חבילה ראשונה. מספר 7״ היא אמרה בלי לחכות שאשאל אותה.

״מסאז׳ פלג גוף תחתון״ אמרה הכרטיסיה. התחלתי מהשוקיים ועליתי לאט לאט. התקדמתי בקצב של סנטימטר לשניה. נתתי לה להרגיש שאין אף חלק ברגליים שלה שלא יזכה למגע שלי. היא מצידה לא הפסיקה להזיז את הרגליים כך שהידיים שלי יגיעו לנקודות שמחרמנות אותה. אני מצידי נהניתי מהמראה הכנוע והחרמן הזה שלה. נעצרתי סנטימטרים בודדים מהמפשעה. אתם יודעים, לשמור אותה עירנית.

עצרתי והסתכלתי עליה במבט שמחכה לבחירה הבאה שלה. הפעם היא לקחה את הזמן שלה. ראיתי את ההתלבטות על הפנים שלה. ידעתי מה זה אומר.

״חבילה שניה״ היא אמרה אחרי כמה שניות קשות. ״מספר 3״.

חייכתי אליה. היא החזירה לי מבט מתנשף.

״קרח״ הורתה הכרטיסיה. הראיתי לה מה כתוב, והשארתי את הכרטיסיה על החזה שלה בזמן שהלכתי למטבח. מרחוק שמעתי אותה נאבקת בחבלים.

חזרתי עם שלוש קוביות קרח. אחת לתחתונים, אחת לפטמה ימין ואחת לפטמה שמאל. מיקמתי אותן היטב ומיד אמרתי ״כרטיסיה הבאה״. היא אפילו לא הסתכלה עלי. רק רקדה ריקוד צמוד עם הקרח שבתוך הלבנים שלה.

״כרטיסיה הבאה״ חזרתי על עצמי. קיבלתי מבט של ״מה כרטיסיה, המוח שלי קופא עכשיו״ והמשך ריקוד.

״כרטיסיה הבאה״ אמרתי בתקיפות.

״החבילה הטובה!!!״ היא צרחה את הדבר הראשון שהמוח הקפוא שלה הצליח לחשוב עליו.

״שתי החבילות טובות״ תיקנתי אותה עם חיוך מעצבן.

״הראשונה! החבילה הראשונה! אני בוחרת בחבילה הראשונה. כרטיסיה מספר 1.״

״כבר בחרת את מספר 1״ חייכתי בהנאה, נהנה לראות אותה מנסה להסתגל לקרח.

״אז מספר 2 נו! מה שפנוי!״

הפכתי מיד את כרטיסיה מספר 2. ״מסאז׳ פלג גוף עליון״.

התיישבתי על המותניים שלה והידיים שלי התחילו לעשות לה נעים. בהתחלה בבטן, אחר כך מסביב לפטמות הרטובות שלה. היא לא ידעה איך להתמודד עם התחושה הזאת. מצד אחד הקור המקפיא, ומצד שני המגע הנעים והעדין הזה. עברתי לזרועות הקשורות שלה והפעלתי קצת יותר כוח. בכל זאת, היא צריכה להשתחרר קצת ;). סיימתי בצוואר. היה ניכר שהיא כבר התרגלה לטמפרטורה של הקרח, והיא הצליחה להתרכז במגע ואפילו להנות ממנו.

״כרטיסיה הבאה״ אמרתי וקמתי ממנה.

״החבילה השניה. מספר 4״ היא אמרה בתקיפות הפעם.

הפכתי את הכרטיסיה. ״מגפיים״.

נראה היה שהיא לא בטוחה מה משמעות הכרטיסיה. שלחתי ידיים למגפיים שלה. בתנועה מהירה אחת פתחתי את הרוכסן של שתי הנעליים. מיד כשהיא הצליחה להבין מה קורה, היא ניסתה להשאיר את המגפיים עליה בכל הכוח. מזל שהרגליים שלה קשורות. לא היה לה הרבה סיכוי במאבק הזה, ובמהרה המגפיים הוסרו והונחו על החזה שלה.

היא הופתעה, ונראה שגם קצת נרתעה. עם זאת, המבט הסקרן לא עזב את הפנים שלה. היא הפנתה את המבט אלי, והוא שידר שהיא לא בטוחה מה לעשות כרגע.

״את רואה ששתי החבילות טובות? תראי איזה יפים המגפיים, ואיזה יפה החזה שלך, ואיזה יפה הכל ביחד״.

המשפט הזה שלי עשה לה משהו. ראיתי איך החרמנות משתלטת עליה. ראיתי גם שהיא מופתעת מעצמה. היא הוציאה לשון והתחילה ללקק. המגפיים נחו על החזה שלה, אז כדי להגיע לכל החלקים, היא ביצעה כמה תנועות מרשימות שהיו מזכות אותה בציון גבוה בהתעמלות אומנותית. ככל שעברו השניות, ראיתי עליה שהיא משתחררת. כלומר, היא עדיין קשורה חזק. אבל היא משתחררת. היא גילתה משהו חדש והיא לא מתכוונת להתנצל על זה.

״כרטיסיה הבאה״ עצרתי אותה אחרי כמה דקות של ליקוקים.

״החבילה הראשונה. מספר 8״ היא אמרה וחזרה ללקק. חמודה ;).

״טעימות״ אמרה הכרטיסיה. שוב יצאתי מהחדר. הפעם חזרתי עם מספריים. גזרתי את התחתונים והחזייה שלה. התמקמתי בין הרגליים שלה והתחלתי לטעום אותה. מדי פעם עצרתי ועברתי לטעום את הפטמות שלה. היא הייתה עוד רטובה ממי קרח מרעננים. יאמי 😋. ״אני מרוצה גם מהטעם וגם מהטמפרטורה״ סיכמתי את סשן הטעימות.

״כרטיסיה הבאה״ אמרתי והפסקתי את הטעימות מוקדם מדי מבחינתה. ככה הנחתי לפי התנועות שהאגן שלה ביצע ברגע שהפסקתי.

״חבילה ראשונה. מספר 9״.

הראיתי לה את הכרטיסיה. ״אצבעות״. היא חייכה כאילו זכתה בלוטו. חייכתי אליה חזרה. נתתי לה ללקק את האצבע שלי ודחפתי אותה לתוכה. היה נראה שעברנו שלב. מבחינתה. אני רק מתחמם. קולות הנאה חזקים נשמעו ממנה. השכנים בטוח שומעים. בטח גם נהנים.

עצרתי. שוב מוקדם הרבה יותר מדי מבחינתה.

״נשארו לך שתי כרטיסיות לבחור. אחת מכל חבילה״.

״החבילה השניה. מספר 8״.

הפכתי את הכרטיסיה וחייכתי. ״דגדוגים״. הנשימות שלה חזרו להיות כבדות. ועוד לא נגעתי בה.

שוב התיישבתי עליה. ״תזכירי לי כמה קיבלת במבחן״

״70״.

״זה אומר שבעצם ירדו לך 30 נקודות״

היא הנהנה בחוסר שביעות רצון.

לקחתי את הטלפון והראיתי לה שאני מפעיל ספירה לאחור של 3 דקות. הפעלתי והתחלתי לדגדג. 3 דקות קסומות של ידיים שעוברות על כל הגוף שלה שכבר רטוב ממים ומנוזלים אחרים שלה. לא שכחתי אף חלק בגוף שלה. אוי, הריקוד חסר האונים הזה שאני כל כך אוהב.

הטלפון צלצל אחרי 3 דקות ממש מהירות הפעם, אם תשאלו אותי.

נתתי לה נשיקה על הלחי, וכמה שניות להירגע.

״הגענו לכרטיסים האחרונה״ אמרתי וראיתי את החיוך מתפשט על הפנים שלה.

״מספר 3״.

הצצתי בכרטיסיה. חייכתי. היא דרשה לדעת מה כתוב שם. לא גיליתי לה עדיין. פשטתי את הבוקסר שלי והתמקמתי בין הרגליים שלה. ״מה כתוב?״ היא שאלה שוב, רק כדי לוודא את מה שהיא כבר מניחה בעצמה.

״בפעם הבאה תקבלי 100, טוב?״ אמרתי תוך כדי שאני נכנס אליה.

הפניתי את הכרטיסיה לכיוונה. ״הפרס הגדול״. 

בא לי שנצא לבירה. ושנחייך ונדבר על החיים. ושנשכח שיש חבלים שמחכים לנו בדירה. מחכים לך.

בא לי שנצחק ונזרום, נשתכר קלות ונהנה.

בא לי שנלטף אחד את השניה, שנרגיש חיבור. שנרקוד ונתנשק.

בא לי שנחזור לדירה ונתנשק בכל קומה בחדר המדרגות. שנצטרך להדליק את האור בבניין שלוש פעמים עד שנגיע לדירה.

בא לי שניכנס לדירה ואז ניזכר בחבלים. שכחנו אותם לכמה שעות. לא הזכרנו אותם היום. אבל דיברנו עליהם מספיק. בא לי שבשניה שהדלת תיסגר את תחייכי, תסתובבי ותושיטי ידיים מאחורי הגב. אני לא אצטרך הרבה יותר מזה. בא לי לקשור אותך.

בא לי להעביר לך סיור בדירה כשהידיים שלך קשורות מאחורי הגב. בא לי לעצור בכל חדר ולנשק אותך. בא לי שיבוא לך שהסיור ייגמר בחדר השינה. אבל בא לי לראות אותך מגלה שאני מחליט מתי נגיע לחדר שינה.

בא לי לקשור רגל אחת שלך לספה בסלון ולחרמן אותך לאט אבל בטוח. בא לי שנדליק טלויזיה, ושאפתח לשנינו בירה, שאלוהים יודע איך תשתי. בא לי שנמשיך לחייך.

בא לי לגעת, לנשק, ללטף, למשוך ולנשוך.

אבל הכי בא לי לראות את הפרצוף שלך כשכל זה קורה.

בא לי לעשות לך כיף. אבל בא לי בדרך שלי. בא לי לראות אותך נכנעת. בא לי לראות שאין לך ברירה. בא לי לראות את הפרצוף שלך כשאת מפנימה את זה.

בא לי שנעבור לחדר שינה. כשאת כבר כנועה ורטובה. ועדיין מחייכת. ובא לי שכל מה שיקרה הלילה יתחיל מחדש בבוקר. בא לי להעיר אותך בנשיקה.

1. לראות פוסטים מדליקים בבלוגים שאני עוקב אחריהם (בדיוק יצא אחד כזה - https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=159095&postid=1333747)

2. לקבל אדומה ממישהי שטרם הכרתי

3. לגלות שנכנסו היום לקרוא את הבלוג שלי עשרות רבות של פעמים, למרות שלא פרסמתי משהו כבר שלושה ימים. בכלל לא זונת צומי. תודה ;)

1. שיהיה כמה שיותר קצר.

2.

היא סיימה תקופת מבחנים, והבטחתי לה שאקח אותה לטיול. וככה מצאנו את עצמנו ישנים באוהל בשטח.

הגענו מוקדם ותפסנו מקום מתחת לעץ גדול ככה שהיה הרבה צל. היא בטח חשבה שזה היתרון היחיד של העץ. לי היו רעיונות נוספים.

היא לבשה את הסט הורוד שלה. זה שהיא יודעת שאני אוהב ושאני מתקשה לעמוד בפניו. בפניה. חשבתי על זה ש״מתקשה לעמוד״ מכיל בתוכו כפל משמעות כרגע. לא חשוב.

בבוקר התעוררתי לפניה. כרגיל. היה חם מספיק אז היא לא לבשה כלום פרט לתחתונים ולחזייה הורודים. הסתכלתי עליה. התקשיתי. כרגיל. החלטתי שהיא חמודה מדי ובא לי לנשק אותה. התקרבתי בשקט והנחתי בעדינות את השפתיים שלי על השפתיים שלה. נשיקה קלה. היא לא זזה. נשיקה קצת יותר ארוכה. היא התחילה לזוז, עוד חצי ישנה. נשיקה קצת יותר ארוכה. פתאום היא מנשקת אותי חזרה. עדיין חצי ישנה. עדיין לא במודעות. עדיין עם עיניים עצומות. אבל מנשקת חזרה. מממ…

עברו כמה שניות ועיניה נפקחו. תוך שתי שניות היא לבשה את המבט האהוב עלי בעולם. מבט של ״אני בהלם אבל פאקקקקקקקק״. והמשכנו להתנשק תוך שהיא מסרבת להאמין שהיא התעוררה לתוך הלשון שלי.

לקחתי אותה בידה והובלתי אותה לעץ שסיפק לנו צל. הצמדתי אותה לעץ בעדינות, נישקתי אותה פעם נוספת, והלכתי לאוהל להביא את החבלים שלנו. כשהיא ראתה אותי חוזר עם החבלים ביד הלסת שלה נשמטה בחוסר שליטה מוחלט. לא שאלתי שאלות ולקחתי יד אחת שלה וקשרתי לענף עבה. לקחתי את ידה השניה וקשרתי לענף עבה בצידה השני.

הלכתי לאוטו שהיה במרחק 10 מטרים, והוצאתי ממנו את המגפיים השחורים שלה. כן, אלה שהבאתי בלי לשאול אותה ובלי ידיעתה. אם היא הביאה את הסט האהוב עליה, אני הבאתי את הסט האהוב עלי.

עדיין בלי מילים, נעלתי לה את המגפיים, וסגרתי את הרוכסן. לקחתי חבל שלישי וקשרתי לרגל אחת שלה. הקפתי את העץ וקשרתי את החבל לרגל השניה.

לקחתי צעד אחורה, התבוננתי, והייתי מרוצה. היא נראתה כל כך חמודה. ורודה, שחורה וקשורה. היא גם הייתה מרוצה. אני חושב. היא לא ממש הצליחה לדבר מרוב ״הלם אבל פאקקקקקקקק״.

״טוב, זמן לארוחת בוקר״ אמרתי והדלקתי את המדורה. הכנתי את המחבת שתחומם בקרוב בעזרת הגחלים. היא - עדיין שותקת. מדי פעם נשמעת יבבה קטנה ולא רצונית, שמגיעה עם פיתול כמעט לא נשלט של האגן.

״אני אכין לנו אוכל עכשיו. את רוצה גם?״

היא הנהנה.

״אבל את יודעת שלא אשאיר אותך משועממת בזמן הזה, נכון? הרי אנחנו פה בשבילך.״

סקרנות כיסתה את פניה. ״מה זאת אומרת?״ היא הצליחה להוציא מילים לראשונה מזה כמה דקות.

לא עניתי. ניגשתי לצידנית וחזרתי עם חופן קוביות קרח ביד. חשבתי שכבר לא יכול להיות יותר ״פאק״ במבט שלה. טעיתי. הקוביות נדחפו לתחתונים הורודים שלה, ואז גם לחזייה הורודה.

היא התחילה להתפתל ולהתנשף. לקפוא ולהתחרמן. לשנוא ולאהוב אותי. לקחתי ענף קטן ומחודד ששמתי עליו עין כבר בערב שלפני. דחפתי את קצהו למדורה עד שנדלק, ואת הקצה השני, המחודד, תקעתי באדמה, בין הרגליים שלה. ״שלא יהיה לך קר״. התחלתי להכין לנו חביתות.

האש כמובן הייתה קטנה ורחוקה מהגוף שלה, אבל היה מספיק חם בחוץ כדי שהיא תזרז את המסת הקרח. תוך דקות בודדות היא עברה מללבוש סט ורוד ל-ללבוש סט בצבע בורדו.

האוכל היה מוכן. ניגשתי אליה, לקחתי משם את הענף הבוער, והתחלתי לשחרר את הרגליים שלה.

״בניתי עליך כקינוח״

הרגליים שלה משוחררות.

״אבל קשה להתאפק.״

הסרתי בעדינות את התחתונים הרטובים שלה.

״כשהקינוח מסתכל עליך.״

קשרתי שוב את הרגליים מסביב לעץ.

ליקקתי את שפתיי.

״אז אנחנו נתחיל בקינוח״ אמרתי, וירדתי על הברכיים.

״בוסט״ שניתן יהיה להפעיל אחרי כתיבת פוסט טוב. הפעלת בוסט תשאיר את הפוסט בראש הרשימה למשך x זמן.

ככה גם אחסוך מכם פוסטים שכל מטרתם היא לקדם את הפוסטים שנכתבו לפניהם (האם אתם קוראים פוסט מסוג זה ממש עכשיו?).

כל הזכויות שמורות, אז כלובי, אפשר לעבוד במתכונת של תמלוגים, תודה.

**מפעיל בוסט**

הכרנו פה בכלוב. שנינו היינו ״בתולי כלוב״. כלומר, אף פעם לא נפגשנו עם מישהו/י מהאתר.

החלפנו תמונות ושנינו מיד הסכמנו שהיא הרבה יותר חמודה ממני. לא יודע איך היא הסכימה להיפגש בכלל 😜. הייתי בלחץ לפני שהיא הגיעה. אפשר להבין אותי. המשכתי להגיד לעצמי שבטח היא לחוצה בדיוק כמוני. זה לא עזר. אז ניסיתי להזכיר לעצמי שג׳וקים פוחדים מבני אדם יותר ממה שאנחנו פוחדים מהם. זה גם לא עזר, אבל קצת הצחיק אותי שהשוויתי אותה לג׳וק (ראיתי תמונות, היא הרבה יותר יפה מג׳וק. כאילו.. מג׳וק ממוצע בטוח… אממ… ג׳וק יפה? 🤔).

אני מתפזר. שזה טוב, כי אני לחוץ.

פתחתי בירה עוד לפני שהיא הגיעה כדי שאהיה קצת יותר רגוע. לא הצלחתי לשתות יותר מחצי. היא שלחה לי שהיא עוד דקה פה. נשימה אחרונה. זה קורה. דפיקה בדלת. כן, היא מהממת. אמרנו שלום והיא התיישבה על הספה. הבאתי מהמטבח בירה חדשה בשבילה ואת הבירה שהתחלתי בשבילי, והתיישבתי גם על הספה. שומר מרחק בטוח ולא מאיים ממנה.

״אה התחלת לשתות בלעדי?״ היא שברה את הקרח.

איזה כיף שהיא אמרה את זה. שם זה התחיל להשתחרר. ניהלנו שיחה שלאט לאט זרמה יותר ויותר. הבירה עשתה את שלה, ופשוט התחיל להיות כיף. אני אפילו לא יודע כמה זמן עבר, ואז פתאום היא שמה לב לחבל שמבצבץ מהמגירה של השולחן בסלון. יכול להיות שהשארתי את הקצה שלו לבצבץ בכוונה, אל תתפסו אותי במילה.

ראיתי את המבט שלה, שבשניה הפך להיות סקרן. אולי קצת חרמן. לא נראה שהיא ניסתה להסתיר.

״מה זה?״ היא שאלה והעבירה את האצבע שלה על קצה החבל.

״את יודעת מה זה״ עניתי, וגרמתי ליבבה קטנה וחמודה לצאת ממנה בצורה בלתי נשלטת. ולא בפעם הראשונה.

״אני יודעת״ היא אמרה תוך שהיא פותחת את המגירה ומוציאה אט אט את החבל. היא לא הייתה צריכה לדבר. המבט שלה הספיק. מבט ששידר שהיא כל כולה בתוך הסיטואציה. שכל החששות היו חשובים ושמרו עליה, אבל משהו מרגיש לה בטוח כאן ועכשיו.

״אני רוצה לנסות״ היא אמרה תוך נשימות כבדות. היא הניחה את החבל בידיים שלי, הסתובבה והושיטה את ידיה מאחורי הגב.

התרוממתי לעמידה. היה לי חשוב שהיא תרגיש בטוחה. ליטפתי קלות את ידיה מהכתפיים עד לכפות הידיים. ״את יודעת שאני פה בשבילך, נכון?״

היא הנהנה, כי למילים קשה לצאת כרגע מהפה שלה, כך היה ניכר. נישקתי אותה בלחי, והוספתי עוד נשיקה בצוואר. התחלתי ללפף את החבל סביב ידיה. מדי כמה ליפופים עצרתי, החזקתי את החבל ביד אחת, ובידי השניה הסטתי את השיער שלה ונתתי לה נשיקה בלחי. סיימתי את הקשירה. היא לא הייתה כואבת, אך היא לגמרי ריתקה את ידיה. סובבתי אותה אלי. ״איך?״ שאלתי תוך כדי ששתי הידיים שלי מלטפות את הלחיים שלה. התקרבתי כדי לתת לה נשיקה אחרונה בלחי. בלי התראה היא דחפה את הלשון שלה לפה שלי. זאת הייתה נשיקה רטובה. היא השמיעה קולות שדי בקלות הצלחתי לפרש כשילוב של חרמנות והקלה. אחרי כמה שניות של נשיקה, הסתכלנו אחד לשניה בעיניים. אני חושב ששנינו הרגשנו בטוחים ברגע הזה. ושנינו חייכנו אחד לשניה. כי חוץ מלהרגיש בטוחים, לא קשה היה לראות ששנינו גם מתרגשים.

סובבתי אותה חזרה כך שהיא תהיה עם הגב אלי. עשיתי את זה עם מעט כוח. בכל זאת צריך להבהיר לה שהיא לא יכולה לעשות מה שבא לה. …אמר זה שנישק אותה כי היא התנפלה עליו עכשיו 🫢…

החזקתי את הידיים שלה והובלתי אותה לקיר. הצמדתי את הגב שלה לקיר. נראה היה שהיא נהנית מהכוח העדין שהופעל עליה. הפשטתי אותה מהג׳ינס הקצר שהיא לבשה. לקחתי שני חבלים נוספים וקשרתי את רגליה לשני ארונות כבדים שהיו כל אחד בפינה אחרת של החדר. עכשיו היא מפוסקת. עכשיו היא באמת חסרת אונים.

״זוכרת למה אנחנו פה?״ שאלתי.

השאלה הביכה אותה. אם רק היו לה ידיים חופשיות היא הייתה משתמשת בהן כדי להסתיר את פניה.

״בש..בי..לי?״ היא אמרה/שאלה בהיסוס.

הסתכלתי לתוך העיניים שלה וחייכתי קלות. לא אמרתי כלום. במקום זה עשיתי. לא עברו שתי שניות והלשון שלי כבר התייצבה על הכוס שלה. היא הופתעה מהמהירות. עוד יבבה נשמעה.

הלשון התחילה ללקק. היה קשה להחליט אם היא יותר חרמנית או יותר מופתעת. מה שבטוח, היא נהנית. הגברתי את המהירות עם הלשון. המשכתי ככה במשך שתי דקות שלמות. היא השתוללה בחבלים שלה. ממש רקדה. ריקוד פרטי. בשבילי.

ואז עצרתי. נעמדתי מולה. היא התנשפה.

״אתה… יכול… להמשיך?״ אמרה תוך כדי שהיא מנסה להסדיר את הנשימה

חייכתי.

״אתה… יכול… בבקשה… אתה… בבקשה…״

חייכתי.

היא ניסתה לגעת בעצמה. ידיה קצרו מלהושיע. הן קשורות מאחורי הגב. נראה היה שהיא נואשת לגמור.

חייכתי.

״זוכרת למה אנחנו פה?״

״בשבילי… ואני רוצה לגמור… אני… רוצה… לג… אני… יכולה?״

התקרבתי לאוזן שלה.

״אנחנו פה בשביל שתהני. אבל אני זה שמחליט מתי, כמה ואיך את תהני״.

אם חשבתי שהיא הייתה לא רגועה, אז טעיתי. עכשיו היא לא רגועה. אחרי המשפט הזה היא איבדה את זה. השתוללה מחרמנות. כמעט קרעה את החבלים.

חייכתי.

נהניתי מההופעה שלה עוד כשתי דקות מלאות. ואז התקרבתי אליה. היא נעמדה דום. ״כיף לי איתך״ לחשתי לה באוזן. ״זה הזמן לגמור״. הלשון שלי חזרה לכוס שלה. ליקקתי במהירות. רציתי להכות בברזל בעודו חם. היא חרמנית עכשיו ואני רוצה להעניק לה אורגזמה שהיא לא תשכח. אצבע אחת נכנסה. עוד אצבע הצטרפה. היד השניה שיחקה בפטמה שלה. רציתי שהיא תקבל את כל החבילה. מגיע לה, חמודה. זה לא לקח המון זמן. לא עברו יותר משלוש דקות וזה קרה. מילים לא יצאו מהפה שלה. הברות בקושי נשמעו. אבל המבט. אוי המבט.

הסתכלתי עליה מתאוששת. היה לה מבט כנוע שלא מבין למה זה היה חייב להיגמר, אבל גם כזה שמסגיר שמה שהיא חוותה עכשיו זה זה. זה הדבר האמיתי. יהיו עוד. חלקם אולי טובים יותר. יש מה ללמוד ולשפר. אבל זה לגמרי זה. הסתכלתי עליה וחשבתי לעצמי ״אנחנו לגמרי פה בשבילה״. אה כן, ונישקתי אותה שוב. לא עמדתי בזה. חמודה, מודה.

יתרונות בלישון לבד:

הכל.

חסרונות בלישון לבד:

אין סיכוי להתעורר קשור למיטה.

הכרעה קשה…

אם תהיה מישהי שתנעל מגפיים שחורים עם עקבים, תקשור את הידיים שלי מאחורי הגב, ותהיה מספיק גמישה כדי להצמיד אותי לקיר רק באמצעות הסוליה של המגף על החזה שלי.