אתה יושב על הספה ואני יושבת על הרצפה מתחתייך.
אתה מתבונן עמוק בעיניי ושנינו מנסים להבין מה קרה פה בימים האחרונים. אני משפילה את עיניי ולא אוזרת אומץ כדי להביט בך. קפואה.
עינייך לא מורידות את מבטך ממני, מבטך הרכושני.
ואני חשופה פיזית ונפשית לפנייך , כלכך ערומה.
יודעת שאתה חושב מה לעשות בי.
כמה זמן השקט הזה יימשך?
אני יודעת שעדיף שאקבור את הרצון שלי לדבר,
אבל יש לי אין ספור מילים להגיד .
"אתה מתכוון להסתכל עליי ככה עוד הרבה או שנתחיל לדבר על זה ?" אני אומרת בטיפשותי עם מבט למטה.
לא מעיזה להיישר אליו מבט.
הוא מופתע שאזרתי אומץ לדבר ומביט בי במבט המצמרר שלו,
"לא הספיק לך אחרי כל מה שעשית, קטנה? את עוד ממשיכה?"
אני משפילה עוד יותר את מבטי ורוצה רק להיעלם . 'תפסיקי, פשוט תפסיקי' אני חושבת לעצמי.
הוא זז בכיסא,
יודעת שהחלטתו התקבלה.
הוא תופס את שערי חזק ומקרב את ראשי אליו,
אנחנו כלכך קרובים שמריחה את הריח שלו,
כלכך קרובים שאני יכולה לנשק את שפתיו.
מתאפקת , אין אישור עדיין למגע אבל זה מטריף אותי כמה אני מכורה למגע והחום שלו.
"נתתי לך יותר מידי להתפזר, קטנה.
אחנך אותך חזק והדוק יותר כדי שאקטע לגמרי את החוצפה שלך.
הגיע הזמן שתתרכזי כבר בכל הטוב שיש לנו, לעזאזל." הוא לוחש לי.
אין ספק שהנפילה הזו שלי היא מהכואבות שעברתי בקשר שלנו ,
אבל יחד עם זאת גם מהמחשלות ביותר .
שנינו יודעים שהשילוב בנינו הוא אלוהי,
ובכל זאת, המוח הצליח להבין את מה שהלב שלי לא היה מוכן לקבל.
אני שלו.