לפני 10 חודשים. יום ראשון, 11 במאי 2025 בשעה 1:23
תמיד הייתה לי חולשה אליו.
לא לבאטמן, עם המסכה והצדק והגבולות.
לג'וקר.
לצחוק שחותך את השקט,
לכאוס שמביט לך ישר בעיניים ואומר:
בואי, תעזי.
והוא אהב אותה,
אהבה מטורפת ,
לא בפרחים, לא במכתבים
אלא בפיצוצים, דם, צחוק פרוע.
הוא לא סתם דמות קומיקס. הוא לא "רשע".
הוא תאווה לכאב, רעב לשליטה בלי רסן,
פיתוי שאין בו דרך חזרה.
ובכל פעם שאני נמסה מתחת לידיים של דום-
אני שומעת בתוכי את הלחש הזה שלו
שמזכיר לי את הג'וקר-
בואי נשחק. בואי נראה עד כמה את באמת שייכת לי.
הוא לא צריך חבלים כדי לקשור אותי.
הוא לא צריך שוט כדי לצרוב לי את הגב.
הוא מספיק שיביט בי ויאמר בלחש, "תיפלי."
והנה – אני צוללת.
אני ילדה שיודעת לאן היא הולכת,
ועם מי היא רוצה להשתגע.
אני לא הארלי קווין.
אבל אני יודעת בדיוק מה גרם לה לקפוץ.
והאמת?
אני כבר כלכך בפנים .