ילדת שדה מחפשת את הרוח בשדות
היא רצה יחפה בשדות, שיערה כגלים זהובים מתבדר ברוח. עיניה, בצבע טורקיז עמוק, סורקות את האופק, מחפשות משהו, מישהו, שיגע בה.
ילדת שדה, פראית וחופשייה, ליבה פועם כמו תוף קצב קדום. היא כמהה לחיבור, למגע, לנשמה שתכיר את שפתה, את ריקודה.
רגליה חשופות, נוגעות באדמה החמה, סופגות את אנרגיית הטבע. היא רוקדת עם הרוח, צוחקת עם השמש, לוחשת סודות לעננים.
פיה לוחשות מילים כמו פרחי בר, רכות וצבעוניות, מחפשות אוזן קשובה, לב פתוח. היא מחפשת את זה שיבין את שתיקותיה, שיקרא את מחשבותיה כמו שורות בשדה חיטה בשלה.
ידיה פרושות, מחפשות מגע שירגיע את הסערה שבלב. היא רוצה להרגיש בטוחה, מוגנת, נאהבת.
כשהיא עוצמת עיניים, היא חולמת על חיבוק חם, על ליטוף עדין, על מילים שיגרמו לה להרגיש כמו פרח שפורח.
היא מחפשת את זה שיעוף איתה אל מעבר לאופק, שיגלה איתה עולמות חדשים, שיצית בה את האש הפנימית.
ילדת שדה, עם נשמה פתוחה ולב מלא תקווה. היא מחכה בסבלנות, יודעת שיום אחד תמצא את מה שהיא מחפשת.
כי ילדת שדה, כמו פרח בר, תמיד מוצאת את דרכה אל השמש.