ילדה טובה, החושך הגיע: לחישה על התעוררות
היא תמיד הייתה "ילדה טובה". שמלת תחרה לבנה, צמות זהובות, חיוך תמים. אבל בלילות חשוכים, כשהירח היה מציץ מבעד לחלון, משהו היה משתנה.
היא הרגישה את זה כמו זרם חשמלי עובר בגופה, כמו רפרוף כנפיים של פרפר שחור בבטן. צללים ארוכים רקדו על קירות חדרה, לחשו סודות על תשוקות חבויות.
היא הביטה במראה וראתה את עיניה נוצצות באור אחר, שובב ומסתורי. שפתיה, שבדרך כלל נשאו חיוך צנוע, התעקלו כעת ברמז לחיוך מפתה.
ילדה טובה, החושך הגיע. והוא הביא איתו הבטחה לחופש, לגילוי עצמי, לריקוד בין אור וצל.
היא פתחה את חלון חדרה, נתנה לרוח הלילית ללטף את עורה, לנשק את שערה. היא עצמה עיניים ולחשה מילים כמו קסם, מילים שנשאו את משאלותיה הכמוסות אל הכוכבים.
היא חלמה על מגע ידיים חזקות, על לחישות חמות באוזן, על ריקוד חושני תחת ירח מלא. היא רצתה להרגיש, לחוות, להתמסר לתשוקה שהתעוררה בה.
ילדה טובה, החושך הגיע. והוא לחש לה סודות על מיניות, על כניעה, על כוח נשי. הוא הראה לה את היופי שבצללים, את הקסם שבמסתורין.
היא ידעה שהגיע הזמן לשבור את הכללים, לחצות את הגבולות, לגלות את האישה שחיה בתוכה.
ילדה טובה, החושך הגיע. והוא יוביל אותה למסע מרתק אל תוך נבכי נשמתה.