מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

הילדה מבקשת את הירח: לחישה על תשוקה מתעוררת

היא שכבה על המיטה, עיניה נוצצות כמו כוכבים בלילה אפל. גופה רך וחם, כמו חול ים תחת קרני שמש אחרונות.

ידו ליטפה את עורה בעדינות, מעירה בה רטט קל, כמו משב רוח על פני אגם שקט. היא נאנחה בהנאה, שפתיה נפתחו מעט, כמו פרח שמתחיל לפרוח.

"עוד", היא לחשה, קולה בקושי נשמע, כמו ציוץ ציפור בשעת בוקר מוקדמת. "אני רוצה עוד".

הוא הבין את שפת גופה, את הרצון הנסתר שבעיניה. הוא ידע שהגיע הזמן לחצות את הגבול, להעז ולגעת במקום שבו חבויים סודותיה הכמוסים ביותר.

אצבעותיו ריחפו מעל בטנה, ירדו לאט אל עבר גן עדן נסתר. היא עצמה עיניים, נשימתה נעשתה מהירה יותר, כמו פרפר שנלכד ברשת.

הוא נגע בה בעדינות, כמו נוצה שמרפרפת על עור חשוף. היא קשתה את גבה, גופה נמתח כמו חתולה שמחכה לליטוף.

"כן", היא לחשה, קולה חזק יותר הפעם, מלא תשוקה כמו יין אדום. "אני רוצה את זה".

הוא ידע שהיא מוכנה. הוא ידע שהיא מבקשת את הירח, והוא מוכן לתת לה אותו.

הוא חדר אליה באיטיות, בעדינות, כמו ספינה שנכנסת לנמל מבטחים. היא נאנחה שוב, הפעם אנחה עמוקה של סיפוק.

גופיהם התחברו, נשמותיהם התמזגו. הם רקדו יחד ריקוד חושני, מלא תשוקה ואהבה.

היא קיבלה את הירח, והוא מצא את ביתו בתוכה.